בש"פ 4155/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בהתאם לס' 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 24.5.2009, בתשעים ימים או עד מתן פסק דין בת"פ 152/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, על פי המוקדם.

2.

ביום 17.4.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום מתוקן כנגד המשיבה, המייחס לה מספר רב של עבירות התעללות בקטין ותקיפה בנסיבות מחמירות. מיוחס למשיבה בכתב האישום כי התעללה בילדיה בכך שבמספר רב מאוד של פעמים, לאורך שנים רבות נהגה המשיבה להכות שישה מתוך 12 ילדיה, לעיתים תוך שימוש במקל, חגורה, מערוך וכבל חשמל. כמו כן נהגה המשיבה לנעול את ילדיה מחוץ לבית ואילצה אותם ללון ברחוב במשך הלילה, ולהעיר את הילדים בבוקר על ידי כך ששפכה מים עליהם.

מעשי ההתעללות המתמשכת הביאו מצוקה נפשית קשה לילדים שבאה לידי ביטוי בסדרת מעשי גילוי עריות בין הילדים לבין עצמם.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה להורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה, וקיימת עילת מעצר של מסוכנות המשיבה כלפי ילדיה שעודם קטינים. עם זאת, קבע בית המשפט כי ניתן לשחרר המשיבה לחלופת מעצר טרם קבלת תסקיר מעצר בעניינה. ערר שהוגש כנגד החלטה זו (בש"פ 3344/08) התקבל, ומעצרה של המשיבה הוארך עד הגשת תסקיר. תסקיר שהוגש ביום 16.4.08 המליץ על שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא בירושלים, המבקשת לא התנגדה לשחרור לחלופה בסייג כי יתאפשר לה לחקור את המפקחים טרם השחרור. בית משפט זה לא נענה לבקשת המדינה ושחרר את המשיבה למעצר בית מלא בחלופה שהומלצה על ידי שירות המבחן.

עקב הפרה מצד המשיבה של תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים למעצר המשיבה עד תום ההליכים ולחילוט הערבויות שהופקדו. בבקשה צוין כי במשך תקופה ארוכה לא שהתה המשיבה במקום שהוכתב על ידי בית המשפט למעצר הבית, וכן נפגשה עם לפחות אחת מבנותיה בבוקר בו הייתה זו אמורה להעיד בבית המשפט. עוד נטען כי המפקחים היו מודעים להפרות אלו, אך לא דיווחו על כך. בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על מעצרה של המשיבה מחדש עד תום ההליכים כנגדה. ערר שהוגש לבית משפט זה על ההחלטה נדחה (בש"פ 8197/08).

בקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 28.1.09 גם כן נדחתה בהנמקה כי קיים חשש לשלומם של הילדים אשר המשיבה עלולה לפגוע בהם לאחר שהעידו כנגדה, וכן קיים חשש לשיבוש הליכי משפט גם לאחר שתמה פרשת התביעה. ערר שהוגש לבית משפט זה (בש"פ 1890/09) התקבל באופן חלקי, אך ורק לעניין קבלת תסקיר מעצר מעודכן בעניין המשיבה. התסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 5.4.09 הביע את סברתו של שירות המבחן כי לא ניתן לבטוח ביכולתה של המשיבה לשמור על תנאים מגבילים, ועל כן לא המליץ על שחרורה. כמו כן, פסל שירות המבחן חלופה קונקרטית שהוצעה במרכז גריאטרי בבני ברק. לאחר דיון בתסקיר העדכני ביום 18.5.2009, נדחתה הבקשה לעיון חוזר.

4.

בחלוף תשעת החודשים למעצרה של המשיבה, הוגשה הבקשה שבפניי. בבקשתה טוענת המבקשת שהמעשים המיוחסים למשיבה מעידים על מסוכנותה, במיוחד כלפי אלו מילדיה שעודם קטינים. עוד נטען שהתנהלותה של המשיבה במסגרת שחרורה הקודם לחלופת מעצר תוך הפרה בוטה של התנאים המגבילים, וכן תסקיר שירות המבחן הסבור כי לא ניתן לבטוח ביכולת המשיבה לשמור על תנאים מגבילים, מובילים למסקנה כי אין לתת אמון במשיבה. התנהגותה של המשיבה הינה בלתי צפויה, והיא מסרבת לקבל טיפול רפואי שישפר את מצבה, ועל כן הפיקוח עליה מורכב ובעייתי. לבסוף נטען כי שלב ההוכחות במסגרת התיק העיקרי מתנהל באופן אינטנסיבי וצפוי להסתיים בקרוב.

5.

מנגד טען בא כוח המשיבה כי על אף שההליך הינו בשלבים מתקדמים ביותר, צפוי לחלוף זמן רב עד מתן הכרעת הדין, עקב מורכבות התיק. עוד מבקש בא כוח המשיבה שיוגש תסקיר משלים הבוחן בשנית את חלופת המעצר בבית החולים הגריאטרי, כיוון שלטענתו ביסוד התסקיר שהוכן אי הבנה לגבי יכולת המוסד לפקח על המשיבה ולמנוע מסוכנותה. בא כוח המשיבה הגיש לידי בית המשפט מסמכים שונים הנוגעים לטענותיו.

6.

מתוך בחינה של טענות הצדדים, והמסמכים שהוגשו לידי, מסקנתי היא שדין הבקשה להתקבל. אין צורך להכביר בפירוט חומרת המעשים המיוחסים למשיבה והנזק הרב שגרמו לילדיה, מהם עולה מסוכנות ברורה לעין, במיוחד נוכח העובדה שחלק מהילדים עודם קטינים הם ונתונים בסיכון מיוחד בהעדר כלים להגן על עצמם. בעבר ניתן אמון במשיבה, וניתנה לה הזדמנות לשחרור לחלופת מעצר. המשיבה לא השכילה לנצל את האמון שניתן בה, אותו הפרה באופן בוטה, כשבמהלך ההפרה אף נפגשה עם עדים והשפיע עליהם עד כדי שאחת מבנותיה חזרה בה מעדותה באורח פתע. גם לאחר שהתבררה ההפרה, לא שיתפה פעולה עם הרשויות, וסירבה לדווח על מעשיה במשך התקופה שאמורה הייתה לשהות במעצר בית מלא. מיותר להוסיף כי המפקחים שמונו, מהם התרשם בית המשפט לחיוב, לא תרמו בכדי למנוע את ההפרה, ולא דיווחו עליה לאחר שהתרחשה.

שירות המבחן בתסקיר מעצר שהוגש לפני מספר שבועות בודדים על פי הנחיתו של בית משפט זה בחן את החלופה אותה מציע בא כוח המשיבה בפני, ושלל חלופה זו כבעלת כוח לאיון מסוכנותה של המשיבה. דחיית החלופה לא התבססה על יכולת המוסד הגריאטרי לענות על צרכיה הרפואיים של המשיבה בלבד, אלא יותר מכך על חוסר הצפיות בהתנהגותה, חוסר יכולתה לשמור על התנאים המגבילים שהוכתבו לה, ועל התנהגות העבר של מעילה בוטה באמון שניתן לה על ידי בית המשפט. להיבט הרפואי משקל פחות בסיטואציה זו, כיוון שבין כה וכה מסרבת המשיבה לקבל טיפול תרופתי כלשהו שיטיב את מצבה. משברור כי נאשם הינו בעל פוטנציאל סיכון לציבור, בין אם לציבור בכללותו ובין אם לציבור מסוים, וזה הוכיח כי לא ראוי לתת בו אמון, אין להמר בשנית על שלומו של הציבור ולקחת את הסיכון של מתן הזדמנות נוספת לאותו נאשם ובכך לפתוח בפניו דלת להפרות נוספות, זאת אלא אם היה שינוי משמעותי בנסיבות המצדיק זאת.

לאור האמור לעיל, ולאור העובדה שהתנהלותו של ההליך הייתה יעילה, וכיום הוא בשלבי סיום, רואה אני לנכון לקבל את בקשת המדינה, ולהאריך את מעצרה של המשיבה בתשעים ימים, או עד מתן פסק דין בת"פ 152/08, לפי המוקדם.