בש"פ 1890/09 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיאה ארד) מיום 28.1.09, בה נדחתה בקשת העוררת לעיון מחדש בהחלטה מיום 12.9.08, לפיה בוטל שחרורה לחלופת מעצר בעקבות הפרת תנאי המעצר.

ב.

ביום 1.4.08 הוגש כתב אישום נגד העוררת בו תוארה מסכת התעללות קשה בילדיה (לסקירה ראו בש"פ 8197/08 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת חיות). אציין רק כי לעוררת שנים עשר ילדים, שנולדו בין 1975 ל-1999; כלפי שישה מהם הואשמה בהתעללות, וזאת במספר רב של מקרים, ובהם מכות קשות, ובמקרים אחדים כיבוי גפרור על חזה בנה, שפיכת מים, מניעת מזון ועוד.

ביום 10.4.08 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים לשחרר את העוררת לחלופת מעצר (ב"ש 4405/08, השופט פרקש). במסגרת ערר שהגישה המשיבה לבית משפט זה (בש"פ 3344/08 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם), השופט מלצר) התבקש תסקיר מעצר, ובהמשך הוחלט על שחרור העוררת לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, אך בעקבות הפרת תנאי החלופה - בין היתר נפגשה העוררת עם בתה ושהתה מחוץ למקום החלופה במשך לפחות שבוע - הורה בית המשפט המחוזי (ביום 12.9.08) על השבתה למעצר (ב"ש 5185/08; הנשיאה ארד; להלן ההחלטה ). ערר שהוגש לבית משפט זה נדחה ביום 8.10.08 (בש"פ 8197/08 הנזכר).

ג.

ביום 8.12.08 הגישה העוררת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 12.9.08. בין היתר נטען, כי חל כרסום בחומר הראיות נגד העוררת; כי העבירות המיוחסות התיישנו; כי העוררת אינה מסוכנת עוד לילדיה; כי למעט עד טכני אחד הסתיימה שמיעת העדים ואין עוד חשש לשיבוש; ולבסוף נטען להפליה ביחס לבעלה של העוררת ששוחרר ללא תנאי. ביום 28.1.09 נדחתה הבקשה. בין היתר נקבע, כי החשש לפגיעה בילדים שהעידו נגד העוררת בעינו עומד; כי חרף תום פרשת התביעה – באותו מועד – חשש השיבוש קיים, כיון שהעוררת עשויה לנסות להשפיע על עדים להעיד להגנתה; אשר לטענה בדבר כרסום בחומר הראיות נקבע, כי היא מתייחסת למועד ביצוע העבירות – אך לא לעצם קיומן לכאורה, שיש בו כדי להעיד על מסוכנות. סופו של יום, הבקשה נדחתה כאמור.

ד.

הערר הנוכחי מוגש נגד ההחלטה הנזכרת מיום 28.1.09. טענות העוררת – שפורטו על-ידי בא כוחה החדש – מגוונות ונוגעות במספר רבדים: ראשית מסבירה העוררת את הפרת תנאי החלופה בסילוקה מבית המשפחה בה היה עליה להימצא. אשר לפגישה עם בתה בניגוד לתנאי החלופה, טוענת העוררת כי זו נערכה משהגיעה הבת למקום בו שהתה העוררת, וזאת בשל רצונה של הבת, שהיתה לאחר לידה, להיפגש עם אמה. בכל מקרה, כך נטען, לא עסקה הפגישה בעניין המשפט. שנית חוזרת העוררת וטוענת, כי אין עוד חשש שהעותרת תנסה להשפיע על ילדיה, וממילא אין כל חשש לשיבוש הליכי המשפט. שלישית , העוררת מדגישה את התיישנות האירועים שבכתב האישום ומרחק הזמן הרב בין קרות האירועים לכאורה להשתא, ומציינת כי התיישנות זו מפיגה את חזקת המסוכנות של העוררת כלפי ילדיה. רביעית טוענת העוררת, כי חלו שינויי נסיבות, ובין היתר מוצגת חוות דעת פסיכיאטרית לפיהן העוררת סובלת מהפרעת אישיות קשה ומחריגות. עקב כך נטען, כי שהותה של העוררת בתנאי מעצר רגילים פוגעים בבריאותה ובזכויותיה. לבסוף קובלת העוררת על כך שבית המשפט קמא לא התייחס לחלופות השונות אותן הציגה העוררת, ובמיוחד הוסטל לתשושי נפש המתאים,לפי טענתה, למצבה הבריאותי הנוכחי.

ו.

בדיון, אליו הובאה העוררת עטויה בבגדים כבדים מכף רגל ועד ראש ופניה אינם גלויים, טען לה בפירוט עו"ד דחוח, כי התיק הגיע לסיומו בעצם, שכן תמה גם פרשת הגנתה ומה שנותר הוא עדויות פסיכיאטרים מטעם התביעה בענין הכשירות לעמוד לדין, ולאחר מכן ייקבע התיק לסיכומים. ההנחה היא כי הדיון בתיק יימשך עוד מספר חודשים. שנית, מצבה הנפשי של העוררת כולל שתי מחלות נפשיות, ובהן פסיכוטיות בנושא הדת; בכירי המגזר החרדי שאליהם פנתה ההגנה הבהירו כי גישתה אינה מבוססת הלכתית, ומשוכנעים כי היא "לא בסדר"; בבית הסוהר היא עטופה ואף מתקלחת בבגדים – מצב שהוא לא אנושי. ועוד, הפרת תנאי המעצר באה בשל הריון מדומה שהכעיס את מארחיה. נטען, כי משתמה פרשת ההגנה אין חשש לשיבוש, וגם אין חשש לאלימות כלפי הילדים לאחר חלוף השנים. אכן, ישנה מורכבות גם במציאת חלופת מעצר, שכן מדובר במקרה מוזר, ובא כוח העוררת עצמו מעולם לא ראה את עיניה ולא דיבר עמה; הקשר עם העולם החיצון הוא בהתכתבות; ואולם, יש כנטען לפתוח פתח לכך.

ז.

בא כוח המדינה טען כי המדובר במעשי אלימות, התעללות ואכזריות שבוצעו על ידי העוררת במשך זמן רב, והמלמדים על תפיסת עולם מעוותת, תוך שהמסוכנות נלמדת מן המעשים, תדירותם ומספר הילדים שכלפיהם הופנו. החריגות אינה שנויה במחלוקת, אך דווקא היא – לשיטת המדינה – מעצימה את המסוכנות; כיצד ניתן לשחררה את העוררת אם היא בעייתית כל כך במבנה אישיותה? ועוד נטען, כי החלטת השחרור הקודמת נוצלה לרעה, ואף חולטו כספי הערבויות; עד היום לא נודע מה אירע בעת ההפרה. נוכח כל אלה, אין מקום אף לתסקיר. מצב העוררת במעצר אינו עילה לשחרור, וגם לא הועלו כל הצעות קונקרטיות לחלופה למעט אחת כאמור; אין תפקידו של שירות המבחן ליתן רעיונות לשחרור, וההוסטל בו מדובר אינו מתאים. נטען עוד, כי צפויים להישמע עדי הגנה של הבעל לאחר שפרשת ההגנה של העוררת נסתיימה, ועל כן החשש לשיבוש תלוי ועומד.

ח.

עיינתי באריכות בתולדותיו המפותלות של התיק ובחומרים שהוגשו. ברי כי המדובר בעוררת – שהבטתי בה באולם בית המשפט, עטופה מכל עבר, שאינה נוהגת כאדם מן היישוב, מטעמים אישיים ונפשיים כאלה ואחרים, ואין חולק כי היא סובלת מהפרעת אישיות קשה, אף אם יש דעות שונות באשר למשמעות המשפטית של הדבר. ואולם, אי אפשר שהדין יגזור את מידותיו לפי התנהגותו, ולעיתים גחמותיו, של פלוני או אלמוני; ואף שבהכרעות בתחום הפלילי יש צורך וחובה להתחשבות באדם האינדיבידואלי העומד בפני בית המשפט, כיבוד החלטות בית המשפט הוא עניין אוניברסלי. הפרות תנאי שחרור הן הפרות, ועל פי רוב – בחריגים – יש להן משקל כבד בקביעה באשר לבקשות לשחרור לאחר מכן, וכקביעת המחוקק (סעיף 21 (א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו-1996, הפרה היא עילת מעצר כשלעצמה. עיינתי בהסברי העוררת לענין ההפרה, ואין לדעתי להלמם כל עיקר, ובכל הכבוד מצטרף אני להחלטות השיפוטיות הקודמות והתייחסותן לכך. השאלה היא, האם נסיבות אחרות מצדיקות עיון מחדש, והאם יש סיכוי וסבר לחלופה כלשהי.

ט.

ער אני לכך שאנו מצויים בשלב מתקדם מאוד של המשפט, לאחר שתמו הראיות למעט מקטע אחד של חקירת פסיכיאטרים, על כן נושא השיבוש הופחת במידה מירבית, אם כי יש מידת מה מועטת של חשש בגלל פרשת ההגנה של בעלה. מוכן אני גם להניח – לא בלי התלבטות – כי את המסוכנות, הגם שמהותה הבסיסית עולה מכתב האישום הקשה וגם מפתק בכתב יד העוררת "אני יודעת שכל מי שהוציא אותי מהבית ישלם על זה ביוקר" – ניתן היה לכאורה הפיג במידה רבה על-ידי תנאים מגבילים. דא עקא, שהתנאים הופרו באופן חמור, ויש להפיק לקחים.

י.

אשר לצד הפסיכיאטרי, ביסודו הוא עניין לבית המשפט הדן בתיק העיקרי; גם בלעדי התעודה הרפואית המפורטת שהוגשה מטעם העוררת ברור היה – כאמור – כי לא במקרה שגרתי עסקינן, ועל כך אין גם הפסיכיאטר המחוזי חולק. השאלה היא אם יש מקום ליתן אמון בעוררת לענין חלופה לאחר מה שאירע.

י"א.

שאלות הקשורות לתנאי המעצר אינן כמובן עילה לערר זה, ומקומן בהליך אחר.

י"ב.

אודה כי כשלעצמי מסופקני מאוד אם תסכון חלופה במקרה דנא. מה שיכול אדם לעשות בביתו מבחינת התנהגות חריגה קשה להלמו במקום אחר, ולא כל שכן לאחר ההפרה שלקתה בשניים – בהפרה לעיצומה, ובאי מסירת פרטים על מה שעשתה העוררת בעת ההפרה. אוסיף, כי איני רואה את ההצעה לחלופה במוסד חסדי אור זרוע כריאלית על פניה. ואולם, חלוף הזמן מאז התסקיר הקודם, מאפריל 2008 (לפני 11 חודש), והנסיבות המיוחדות של ההפרעה בה לוקה העוררת – כל אלה מצדיקים לאחר התלבטות, להזמין תסקיר עדכני שיידרש למכלול ולהצעות אם יבואו מטעם הסניגוריה. התסקיר יונח בתוך 21 יום בפני בית המשפט המחוזי, אשר ישקול כטוב בעיניו. הערר מתקבל לעניין זה בלבד – הזמנת תסקיר עדכני.