בש"פ 6461/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בפניי בקשה להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ).

2.

ביום 17.4.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום מתוקן נגד המשיבה, המייחס לה מספר רב של עבירות התעללות בקטין ותקיפה בנסיבות מחמירות. מיוחס למשיבה בכתב האישום כי התעללה בילדיה בכך שבמספר רב מאוד של פעמים, לאורך שנים רבות, נהגה להכות שישה מתוך 12 ילדיה, לעיתים תוך שימוש במקל, בחגורה, במערוך ובכבל חשמל. כמו כן נטען כי המשיבה נהגה לנעול את ילדיה מחוץ לבית ואילצה אותם ללון ברחוב במשך הלילה, ולהעיר את הילדים בבוקר על-ידי כך ששפכה עליהם מים.

על-פי כתב האישום, ההתעללות המתמשכת הביאה למצוקה נפשית קשה אצל הילדים, שבאה לידי ביטוי בסדרת מעשי גילוי עריות בין הילדים לבין עצמם.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה להורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר של מסוכנות המשיבה כלפי ילדיה שעודם קטינים. עם זאת, קבע בית המשפט כי ניתן לשחרר המשיבה לחלופת מעצר טרם קבלת תסקיר מעצר בעניינה. ערר שהוגש נגד החלטה זו (בש"פ 3344/08) התקבל, ומעצרה של המשיבה הוארך עד הגשת תסקיר. תסקיר שהוגש ביום 16.4.08 המליץ על שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא בירושלים. המבקשת לא התנגדה לשחרור לחלופה בסייג כי יתאפשר לה לחקור את המפקחים טרם השחרור. בית משפט זה לא נענה לבקשת המדינה ושחרר את המשיבה למעצר בית מלא בחלופה שהומלצה על-ידי שירות המבחן.

עקב הפרה מצד המשיבה של תנאי השחרור שנקבעו על-ידי בית המשפט הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים למעצר המשיבה עד תום ההליכים ולחילוט הערבויות שהופקדו. בבקשה צוין כי במשך תקופה ארוכה לא שהתה המשיבה במקום שהוכתב על ידי בית המשפט למעצר הבית, וכן נפגשה עם לפחות אחת מבנותיה בבוקר בו הייתה זו אמורה להעיד בבית המשפט. עוד נטען כי המפקחים היו מודעים להפרות אלו, אך לא דיווחו על כך. בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על מעצרה של המשיבה מחדש עד תום ההליכים נגדה. ערר שהוגש לבית משפט זה על ההחלטה נדחה (בש"פ 8197/08).

בקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 28.1.09 נדחתה בהנמקה כי קיים חשש לשלומם של הילדים מידה של המשיבה, לאחר שהם העידו נגדה, וכן קיים חשש לשיבוש הליכי משפט גם לאחר שתמה פרשת התביעה. ערר שהוגש לבית משפט זה (בש"פ 1890/09) התקבל באופן חלקי, אך ורק לעניין קבלת תסקיר מעצר מעודכן בעניין המשיבה. בתסקיר, שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 5.4.09, העריך שירות המבחן כי לא ניתן לבטוח ביכולתה של המשיבה לשמור על תנאים מגבילים, ועל כן לא המליץ על שחרורה. כמו-כן, פסל שירות המבחן חלופה קונקרטית שהוצעה במרכז גריאטרי בבני ברק. לאחר דיון בתסקיר העדכני ביום 18.5.2009, נדחתה הבקשה לעיון חוזר.

4.

בחלוף תשעה חודשים למעצרה של המשיבה, הוגשה הבקשה הראשונה להארכת מעצרה לפי סעיף 62 לחוק. ביום 26.5.09 קיבלתי את הבקשה והוריתי על הארכת מעצרה של המשיבה בתשעים ימים נוספים. החלטתי באותה עת התבססה על המסוכנות העולה מחומרת מעשיה של המשיבה, וכן על החשש לשיבוש הליכים הנובע ממעילת המשיבה באמון שניתן בה על-ידי בית המשפט בכך שהפרה את תנאי חלופת המעצר עליהם הורה בית המשפט. בסיס נוסף להחלטה היה התסקיר שהוגש באותה עת, אשר שלל את חלופת המעצר שהוצעה כגורם מאיין מסוכנות לאור התנהגותה הבלתי צפויה של המשיבה, חוסר יכולתה לשמור על התנאים המגבילים שהוכתבו לה, והתנהגותה של המשיבה בעבר.

5.

משחלפו תשעים ימים נוספים למעצרה של המשיבה, הוגשה הבקשה שבפני. הבקשה מעדכנת כי המשיבה הורשעה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום, ומועד הטיעונים לעונש נקבע ליום 14.10.09, בהתאם לבקשת באי כוח המשיבה. לטענת המבקשת, ההליך בעניינה של המשיבה התנהל ביעילות ועתה קרב לסיומו. עוד טוענת המבקשת כי מסוכנותה של המשיבה העולה מהמעשים בהם הורשעה עדיין קייימת ועומדת, ואף מתגברת לאחר הרשעתה, כאשר חזקת החפות אינה עומדת עוד לזכותה. לבסוף נטען כי נוכח התנהגות העבר של המשיבה והפרת תנאי המעצר מצידה, כמו-גם על תסקירי שירות המבחן, לא ניתן לתת אמון במשיבה ולשחררה לחלופת מעצר בשלב מתקדם זה.

6.

מנגד טוען בא כוח המשיבה כי זו סובלת מהפרעה נפשית אשר אינה מאפשרת לה להתמודד עם סביבת בית המעצר, ועל כן מצבה הנפשי קשה. הסנגור ביקש להגיש לבית המשפט דו"ח אשר נערך על-ידי לשכת עורכי הדין, הבוחן את מצבן של מספר אסירות במתקן 'נווה תרצה' וביניהן המשיבה. בא כוח המבקשת התנגד לבקשה מפאת שהדו"ח לא הוצג בפני המשיבה מבעוד מועד, ולא ניתנה הזדמנות לגיבוש עמדה לגבי תכנו. סבורה אני כי היה צורך להגיש את הדו"ח באמצעות מי שערך והכין אותו, ולאחר שניתנה לתביעה הזדמנות לחקור לגביו ולהשמיע את עמדת שב"ס בעניין. עם זאת, התרתי את הגשת הדו"ח בכפוף למתן הזדמנות לשירות בתי הסוהר (להלן: השב"ס ) להגיב לתוכן הדו"ח.

חלופת מעצר אפשרית הוצעה במעמד הדיון באמצעות הרב פרוייליך, בביתם של קרובי משפחתה של המשיבה ותחת פיקוחם. כמו כן, הוסיף הרב ותאר את מצבה הקשה בעקבות מעצרה.

לאחר הדיון, התקבלה תגובת מטעם השב"ס, לה צורף אף דו"ח ביקורת מעודכן מטעם לשכת עורכי הדין. בתגובה הוסברו צרכיה המיוחדים של המשיבה, וניסיונותיו של צוות השב"ס להתמודד עם אותם צרכים. הדו"ח המעודכן מטעם לשכת עורכי הדין, אשר נערך באמצע חודש יולי 2009, משבח את סגל בית הסוהר נווה תרצה על המאמצים הנעשים כדי לדאוג לצרכי האסירות והעצירות, ומציין את השיפורים שנערכו במתקן, ובתאי ההפרדה בפרט, מאז פורסם הדו"ח הקודם אשר הוגש על-ידי בא כוח המשיבה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובדו"חות שהוגשו, ובחנתי את טענות הצדדים, סבורה אני שדין הבקשה להתקבל. מסוכנותה של המתלוננת לילדיה עולה באופן ברור מן העבירות החמורות בהן הורשעה. למשיבה ניתנה הזדמנות בעבר לשחרור לחלופת מעצר, אך היא הפרה את התנאים המגבילים שנקבעו על-ידי בית המשפט והוכיחה כי אינה ראויה לאמון שניתן בה. מסקנה דומה עולה גם מתסקיר שירות המבחן בעניינה של המשיבה, בו היא מתוארת כבעלת התנהגות בלתי-צפויה וכחסרת יכולת לעמוד בתנאים המגבילים המוכתבים לה. בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבה כבר הורשעה בדינה בעבירות חמורות ומסוכנות, חזקת החפות אינה עומדת לה והיא עומדת בפני גזר דין. בנוסף, ההליך העיקרי בעניינה של המשיבה קרב לסיומו, ומעצרה אינו עתיד להמשך עוד זמן רב. במצב זה, החשש מפני הימלטותה של המשיבה מן הדין אף מתעצם לאחר שהורשעה בעבירות רבות, חמורות ואכזריות, וכשעונש מאסר ממושך מרחף מעל ראשה.

אציין כי מתגובת השב"ס ומדו"ח הביקורת המעודכן של לשכת עורכי הדין עולה בברור כי קיימת מודעות בשב"ס לצרכיה המיוחדים ולמצבה המיוחד של המשיבה, ונעשים מאמצים ליתן להם מענה הולם. במצב דברים זה, אין מדובר בשיקול אשר בכוחו להטות את כף המאזניים לעבר שחרורה של המשיבה בהתחשב בנסיבות הקיימות.

8.

לאור האמור, מקבלת אני את הבקשה, ומורה על הארכת מעצרה של המשיבה החל מיום 22.8.2009, בתשעים ימים או עד מתן פסק דין בת"פ 152/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, על פי המוקדם.