בש"פ 4179-23 בש"פ 4179-23

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתת"ע 1438-05-23 מבית משפט השלום לתעבורה בחדרה לבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה.

2.המבקשת טוענת כי היא מתגוררת באזור המרכז וכי יקשה עליה להגיע לבית המשפט לתעבורה בחדרה בשל המרחק ממקום מגוריה, וכן בשל העובדה שהיא בחודש התשיעי להריונה.

3.כעולה מהבקשה ומנספחיה, הקראת כתב האישום נקבעה ליום 8.6.2023 והמבקשת הודיעה כי בכוונתה לכפור במיוחס לה בכתב האישום.

4.המשיבה בתגובתה מהיום, 6.6.2023, הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה, וטענה כי המבקשת לא הוכיחה קושי ממשי בניידותה, ולפיכך לא עמדה בנטל להראות כי מאזן הנוחות מטה את הכף לטובת קבלת בקשתה. עוד הוסיפה המשיבה כי לסברתה, הפתרון ההולם לקושי לו טוענת המבקשת הוא הגשת בקשה לדחיית מועד הדיון.

5.דין הבקשה להידחות.

6.על פי הכלל, כאשר נאשם מבקש את העברת הדיון בהליך נגדו, אך אין הוא מודה בעובדות כתב האישום, תהא הנטייה שלא להיעתר לבקשתו. הטעם לכך נעוץ בצורך בשמיעת ראיות, לרבות הגעת עדי תביעה, בהם גורמי אכיפה, לבית המשפט אליו הועבר הדיון. לפיכך, העברת הדיון במקום בו כופר הנאשם בעובדות כתב האישום תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (בש"פ 4344/12 טאובליב נ' מדינת ישראל (8.7.2012); בש"פ 507/18 מילר נ' מדינת ישראל (5.3.2018); בש"פ 6395/18 ויין נ' מדינת ישראל (12.9.2018)). עניינה של המבקשת לא בא בגדרם של מקרים חריגים אלה.

7.המבקשת לא הצביעה על קושי ממשי ביכולתה להתנייד, ואף לא צירפה אסמכתאות רפואיות לתמיכה בבקשתה. בנסיבות אלו, ומבלי להקל ראש במצבה של המבקשת, לא מצאתי טעם להעדיף את נוחותה על פני נוחותם של עדי התביעה, באופן המצדיק סטייה מכללי הסמכות המקומית הרגילים. למותר לציין כי לפני המבקשת פתוחה הדרך לפנות לבית משפט השלום בבקשה לשינוי מועד הדיון, מבלי שאני נוקטת עמדה בבקשה, ככל שתוגש.