בש"פ 4184/03 אסי דנן נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט המחוזי בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון רצח. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, בין העורר לבין ניסים חליווה (להלן-"חליווה") היה סכסוך בגין חוב כספי שחב מי מחבריו של העורר לחליווה שבעקבותיו החליט העורר לרצוח את חליווה. ביום 17.2.03 בשעות הלילה, שהה חליווה יחד עם אשתו באולם שמחות (להלן-"האולם"). באותו זמן הסתתר העורר בקרבת רכבו של חליווה שחנה סמוך לאולם. משיצאו חליווה ואשתו מן האולם והגיעו לרכבם, יצא העורר שחבש כובע גרב שכיסה את פניו, על ידיו כפפות ובידו אקדח והחל לירות לעבר חליווה מטווח קצר מאוד. חליווה נפגע ברגליו וברח מן המקום, אך העורר רדף אחריו והמשיך לירות בו עד שנפל. בסך הכל ירה העורר בחליווה ששה כדורים. כתוצאה מהירי נפצע חליווה באורח קשה; הובהל לבית החולים כשהוא סובל משני חורי ירי בגבו, חור ירי בבטנו העליונה וחורי ירי בירכיו. העורר נמלט מן המקום ברכבו, ונעצר אחרי מרדף של כוחות המשטרה. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת י' צור), בהחלטתו מיום 13.4.03, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.בא כוח העורר, בהודעת הערר ובטיעוניו לפני, טען שיש לשחרר את העורר לחלופת מעצר. לטענתו, אין תשתית ראייתית מספקת נגד העורר, אף על פי שיש בראיות כדי "להטיל על העורר צל כבד". עוד טען כי מדובר בראיות נסיבתיות וכי אין ראיות לכך שהעורר ניסה לרצוח את חליווה. כנגדו טענה באת כוח המדינה כי יש ראיות לכאורה די הצורך וכי ראיות אלה מקימות עילת מעצר. לטענתה, המעשים המיוחסים לעורר מלמדים שהוא מסוכן לשלום הציבור וכן עלול הוא לשבש מהלכי משפט ולהימלט מאימת הדין אם ישוחרר. עוד טענה כי לעורר עבר פלילי בעבירות אלימות, ואף תלויים ועומדים נגדו תיקים בשל עבירות אלימות והשמדת ראיות.

3.נראות לי טענותיה של באת כוח המדינה מטענותיו של בא כוח העורר. אכן מדובר בראיות נסיבתיות, אולם קשה מאד להעלות על הדעת כי צרוף כולן יחד היה תמים ומקרי (ראו: החלטתי בבש"פ 4316/03 יצחק עבודי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); וכן: בש"פ 9820/02 ג'ורג' פנחסוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 351/80 שלמה בן ברוך חולי נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 477, 484). כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בהחלטתו המפורטת והמנומקת כדבעי, עולה מחומר הראיות כי רכבו של העורר עצר ברחוב הסמוך למקום שבו נורו היריות כחצי שעה לפני האירוע, ודקות ספורות לאחר מכן נצפה העורר, כשהוא נוסע באופן מסוכן בכיוון הפוך לכיוון הנסיעה לביתו ופונה לשביל עפר צדדי במושב ישעי, תוך שהוא נמלט מרכב משטרתי. על שיער ראשו של העורר ועל בגדיו נמצאו שרידי ירי התואמים את שרידי הירי שנמצאו בתרמילי כדורים שנמצאו בזירת האירוע, אך לא היו תואמים לשרידי ירי שנמצאו במטווח, שבו לטענת העורר ירה לפני כן. בשעת הירי היה היורה חבוש בכובע גרב שחור; ברכב שבו נהג העורר נמצאו כובע גרב וכפפות, ועליהם שרידי ירי שאף הם היו תואמים לשרידי הירי שנמצאו בתרמילי הכדורים שנמצאו בזירת האירוע. עוד קבע בית המשפט המחוזי, שגם התנהגותו של העורר בשעה שנעצר קושרת אותו למעשה: קצין המשטרה שהגיע למקום המרדף הודיע למפקד התחנה במכשיר קשר כי "היורה בידינו" ועל כך אמר לו העורר - "אתה תותח רק אתה יכול עלי". יש, אפוא, בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האשמה. העורר מסוכן לציבור, כפי שמעידים עליו המעשים שתוארו, נסיבות הביצוע וכן עברו הפלילי, הכולל עבירות אלימות. במצב דברים זה אין מקום לנקוט חלופה למעצר ואין מנוס מלכלוא אותו מאחורי דלתיים ובריח.

4. הערר נדחה.