פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9820/02
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
העורר:
ג'ורג' פנחסוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
שניתנה ביום 31.10.02 בתיק ב"ש 92624/02 על ידי
כבוד השופט צ' גורפינקל
תאריך הישיבה: ל' בכסלו
תשס"ג (5.12.02)
בשם העורר: עו"ד מיטל
יצחקי
בשם המשיבה: עו"ד מאיה
חדד
החלטה
1.בלילה שבין שעות הערב של 8.10.02 לבין שעה 04:00 ביום 9.10.02 נגנב כלי רכב והוצת. בכתב אישום שהוגש על העורר ועל שניים אחרים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו יוחסו להם המעשים הנזכרים והם הואשמו בעבירות של גניבה ושל הצתה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' גורפינקל), בהחלטתו מיום 31.10.02, ציוה לעצור את העורר ואת שני הנאשמים האחרים עד תום ההליכים.
העורר ערר על ההחלטה.
2.טענותיה העיקריות של באת כוח העורר, בכתב הערר ובדיון לפני, מכוונות נגד דיות הראיות. איני רואה עמה עין בעין.
כפי שמתברר, שמע תושב המתגורר בסביבה בשעה 04:14, בבוקר יום 9.10.02, קול פיצוץ והזעיק את המשטרה. שוטרים בניידת משטרה שהגיעה למקום עיכבו את העורר ואת חבריו במרחק של כ-500 מ' ממקום בעירתה של המכונית. שוטרים בניידת אחרת שהגיעה למקום שבו בערה המכונית מצאו סמוך לה טביעות נעליים של שלושה אנשים: שתיים מהן התאימו ברמת התאמה גבוהה לנעלי שני הנאשמים; לגבי הטביעות הנוספות נקבע ש"אין לשלול התאמה" ביניהן לבין נעליו של העורר. כמו כן נמצאו על כפות ידיו של העורר סימני פיח.
אכן, מדובר בראיות נסיבתיות אולם, כמו שאמרתי במקום אחר: "תיתכן גם תיתכן אפשרות אחרת, שונה, שכל אחת מן העובדות, המובאות להוכחת אשמתו של הנאשם, היא תמימה ומקרית לחלוטין, כשהיא בפני עצמה, אולם עצם צירופן יחד אינו יכול – מבחינה הגיונית – להיות תמים ומקרי" (ע"פ 351/80 שלמה בן ברוך חולי נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3), 477, 484). כך גם כאן. מראיות אלה עולה גם מסוכנותו של העורר ומכאן עילת המעצר. יתר על כן, גם הרשעותיו הקודמות של העורר – כעבירות תקיפה, אלימות והתפרצות – עונות בו ומראות שהוא מסוכן לציבור.
3. הערר נדחה.
ניתנה היום, ל' בכסלו תשס"ג
(5.12.02).
ש ו פ ט