בש"פ 4192/11 מדינת ישראל נ. מוחמד עבאס

1.

מונחת לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מיום 12.6.2010, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 13965-09-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

2.

ביום 12.9.2010 הוגש נגד המשיב ונגד שני נאשמים נוספים (להלן: " הנאשמים הנוספים "), כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק ") ועבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק. כפי שעולה מכתב האישום, ביום 13.8.2010, המשיב יחד עם הנאשמים הנוספים ושני שותפים אחרים (להלן: " השותפים האחרים ") קשרו קשר "לחקור" את המתלונן בשל חשדם כי פרץ לביתו של אחד מקרובי משפחתם וגנב ממנו רכוש. לאחר שהסיעו את המתלונן למקום מבודד, החלו ב"חקירתו", שפכו עליו בנזין, ואף הציתו אותו, על מנת שזה יתוודה בפניהם. למתלונן נגרמו כוויות בדרגה 2-3 בכ-50% משטחי גופו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרם של המשיב והנאשמים הנוספים עד לתום ההליכים. נטען כי קיימות ראיות לכאורה טובות לביצוע העבירות, המושתתות בעיקרן על התוודות אחד השותפים האחרים, פלטי שיחות סלולריות ואמרת המתלונן. הוסף כי בעניינם של המעורבים בפרשה קמה עילת המעצר הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, וכן כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט על ידם. נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי ) ביום 8.11.2010 על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. הנאשמים הנוספים נעצרו עד תום ההליכים אף הם.

3.

לטענת המדינה, חומרת מעשיו של המשיב והאכזריות שבהם, מלמדת על מסוכנותו הגבוהה לשלום הציבור ובטחונו. הוסף כי אמנם יש קשיים בהתמשכותו של ההליך, ואולם עדויותיהם של 12 עדים כבר נשמעו וקבועים מועדי הוכחות נוספים בתקופה הקרובה. נטען כי תסקיר המעצר בעניינו של המשיב לא הצביע על כל חלופה רלוונטית היכולה לספק את בטחון הציבור, וכי נוכח האמור אין מקום לשחררו.

המשיב מצידו גורס כי יש לשחררו לחלופת מעצר. חלקו במעשים המתוארים בכתב האישום הינו קטן. הוא אינו הנאשם המרכזי בפרשה. הוסף כי נוכח חלוף הזמן, השתנתה נקודת האיזון, שכן לא קיים יותר חשש לשיבוש הליכי משפט. בעניין זה הפנה המשיב לאשר קבע השופט א' גרוניס בעניינו בבש"פ 9384/10, שם נאמר שככל שהחלופה תתאים בעתיד, ניתן יהיה לבחון את עניין מעצרו של המשיב מחדש. להשלמת התמונה יצויין כי הנאשמים הנוספים הסכימו לבקשת הארכת המעצר.

4.

משעומדת לפני בית המשפט בקשה להארכת מעצרו של נאשם הנתון במעצר תשעה חודשים מבלי שמשפטו הסתיים, מצוות המחוקק היא כי יש לבחון את המשך ההצדקה למעצר, כמו גם את קצב התקדמות המשפט. בענייננו, מעורבותו של המשיב בעבירות החמורות, אף אם אינה תופסת את מרכז הבמה, עדיין מבססת את התשתית הראייתית המספקת להמשך מעצרו. בית המשפט המחוזי קבע – ועמדה זו אושרה על ידי בית משפט זה – שאין לקבל לכאורה את טענת המשיב כי נוכחותו במקום הייתה תמימה. אף צוין שהמשיב "שב למקום האירוע וסילק מהמקום את מיכל הבנזין ששימש להצתה" (פסקה 4 להחלטת השופט גרוניס בבש"פ 9384/10). על יסוד הקביעה שהמשיב מעורב בסיפור המעשה, מתבקשת המסקנה שמסוכנותו רבה היא. ההצדקה כי ישהה במעצר על רקע מעשיו לכאורה – מדברת בעד עצמה. נכון תיאור באת-כוח המדינה, לפיו נערך למתלונן "משפט שדה". משפט זה לכאורה מלווה "בביצוע פסק דין" מיידי בדמות הצתת גופו של המתלונן. המסוכנות עודנה עומדת, גם בחלוף תשעה חודשים. בהחלטתו קבע השופט גרוניס כי המשיב רשאי להציג חלופה אחרת מזו שהוצגה, מבלי להביע כל עמדה בנדון. דומה כי המשיב מתקשה להציג חלופה כאמור. לא די בקושי זה, יש לזכור שהחלטת בית המשפט העליון התייחסה לחלופה אשר צריכה להיות מרוחקת ממקום מגוריו של המשיב. תנאי זה מידתי, ואכן נראה כי זוהי דרישה מינימאלית לצורך שקילת שחרורו של המשיב. ודוק, לשקול – לאו דווקא להיעתר לחלופה.

באשר לקצב התקדמות המשפט, עולה שבתחילת הדרך התבטלו מספר ישיבות על רקע שביתת הפרקליטות, כמו גם דיון נוסף שהתבטל לבקשת הסניגור. אולם מאותו שלב מתנהל המשפט באופן שנשמעו 14 עדים, וייתכן שבישיבת ההוכחות הקרובה הקבועה לחודש יולי 2011, תסתיים פרשת התביעה. בנסיבות אלה, האיזון נוטה להמשך מעצרו של המשיב, אף בשלב זה.

5.

הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים יום החל מיום 12.6.2011, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 13965-09-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.