בש"פ 6262/11 מדינת ישראל נ. מוחמד עבאס אל ג'ני

בענין המשיב 3

א.

בקשה (שניה) להארכת מעצרו של המשיב 3 מיום 10.9.11 בתשעים יום, או עד למתן פסק דין בתיק ת.פ.ח 139-65-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. יצויין כאן כי מעצר המשיבים 2-1 הוארך בהסכמה מיום 1.9.11.

רקע והליכים קודמים

ב.

כתב האישום מיום 12.9.10 מייחס למשיבים 3-1 עבירות של קשירת קשר לפשע וניסיון לרצח, יחד עם נוספים. כנטען, המשיבים חשדו כי המתלונן פרץ לביתו של בן דודם של המשיבים 1 ו-2 וגנב תכשיטים. נוכח חשדם זה, לקחו אותו ב-13.8.11 ברכבם לכביש כורכר בישוב נחף, כדי ל"חלץ" ממנו הודאה כי הוא הפורץ, על-פי האישום, שפכו על המתלונן בנזין ודחקו בו שיודה פן יציתו אותו, וכך עשו. למתלונן נגרמו כוויות בדרגות 3-2 בכ-50% מגופו.

ג.

ביום 12.9.10 הורה בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) על מעצר המשיבים עד להחלטה אחרת. ביום 1.11.10 הורה בית המשפט השופט טובי על הכנת תסקיר בעניין המשיבים. ביום זה, הוארך מעצרו של המשיב 2 בהסכמתו עד תום ההליכים. ביום 8.11.10 הורה בית המשפט, השופט טובי, על מעצרם של המשיבים 1 ו-3 עד תום ההליכים. נקבע, כי נתקיימו הן חזקת המסוכנות (לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 ; הן מסוכנות הנובעת מעצם המעשים המיוחסים למשיב ולאחרים (לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק זה); והן חשש משיבוש הליכי משפט (לפי סעיף 21(א)(1)(א)). בית המשפט הדגיש את אכזריות המעשים נושאי העבירות, המעלה את רמת המסוכנות לרף "גבוה ביותר", ולא

הובחן בין המשיב זה לאחרים.

ביום 24.1.10 דן בית משפט זה (השופט גרוניס, בש"פ 9384/10) בערר שהגיש המשיב 3 על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים. טענותיו הופנו הן כלפי הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו והן כנגד ההחלטה שלא לשחררו לחלופת מעצר. באשר לקיומן של ראיות לכאורה, טען המשיב 3, כי אף שנכח במקום האירוע, לא לקח בו חלק פעיל ואף לא היה מודע לכוונה להצית את המתלונן. הטענה נדחתה משני טעמים. ראשית, המשיב חזר לזירת האירוע והעלים את בקבוק הבנזין ששימש להצתה. שנית, המשיב מסר לחוקר עדות הסותרת את הודעתו במשטרה, וטען כי כלל לא נכח במקום האירוע. בית המשפט קבע כי אין חולק שהמשיב 3 אינו הנאשם המרכזי בפרשה, אך מכלול הראיות מבסס עילת מעצר כנגדו. בעקבות תסקיר שירות המבחן, אשר ציין, כי התנהגות המשיב נורמטיבית, וכי אם ישוחרר יש להניח שיעמוד בתנאי השחרור; בהיעדר עבר פלילי, אפשרות חלופת מעצר במקום המרוחק ממקום מגורי המשיב 3 והמעורבים כולם – כפר נחף. משלא הוצעה חלופה שכזו, נדחה הערר. בית המשפט ציין, כי המשיב יוכל להציע חלופה כאמור.

ד.

עם התארכות משפטם של המשיבים 3-1, הוגשה בקשה להארכת מעצרם מעבר ל-9 חודשים. ביום 1.6.11 האריך בית משפט זה (השופט הנדל, בש"פ 4192/11) את מעצרם של המשיבים 1 ו-2 בהסכמה, בתשעים יום, החל מיום 12.6.11. ביום 9.6.11 הוארך מעצרו של משיב 3. בית המשפט חזר על העמדה, כי אין לקבל את טענת המשיב, לפיה נוכחותו במקום האירוע היתה תמימה. כן צוין, כי לא הוצעה חלופת מעצר מתאימה המרוחקת דיה ממקום מגורי המשיב. בית המשפט אף בחן התארכות ההליכים ומצא את משכם סביר, אף שתחילה בוטלו מספר ישיבות בשל שביתת הפרקליטות ובשל בקשות הסניגור.

ה.

בתיק העיקרי השתלשלות העניינים היתה בתמצית כך: ביום 21.9.10 הוקרא כתב האישום. לימים נקבעו דיוני הוכחות לימים 13.12.10, 27.12.10 ו-3.1.11. הם בוטלו אם בשל שביתת הפרקליטים ואם מטעמי הסניגוריה. ביום 27.1.11 תוקן כתב האישום והוסף סעיף בפרק העובדות, המתאר כי המשיבים ואחרים היכו את המתלונן באמצעות אלה; כרכו חבל סביב צווארו וחנקו אותו. לאחר מכן החלו ישיבות ההוכחות. בין התאריכים 14.3.11 ל-11.7.11 נתקיימו 7 ישיבות, בהן נשמעו 17 עדויות. ביום 21.7.11 נתקיימה ישיבת תזכורת, בה נקבעו מועדים נוספים לשמיעת ראיות – 21.9.11, 24.10.11, 31.10.11.

הבקשה והדיון

ו.

המבקשת טוענת, ראשית, כי חומרת המעשים המיוחסים ואכזריותם, מלמדת על מסוכנות לשלום הציבור, ובפרט נוכח "משפט השדה" שנערך למתלונן. שנית, העבירות המיוחסות, ובפרט הניסיון לרצח, מקימות חשש להימלטות מעונש כבד אם יורשעו המשיבים. שלישית, המבקשת מודעת להתארכות ההליכים, אך הדגישה כי עד עתה נשמעו 17 עדים, וכי פרשת התביעה לקראת סיומה.

ז.

בדיון טען עו"ד אריאלי, כי המדובר במעשה הזוי, אלים ואכזר שניטל מסרט בלהות – אוספים מי שסבורים כי ביצע עבירה, מתחקרים אותו באלימות ולבסוף מציתים אותו, ובלשון בית המשפט המחוזי – משפט שדה. עוד נאמר, כי בעקבות החלטתי מיום 1.9.11 באשר למשיבים האחרים (2-1) היתה פניה לבית המשפט המחוזי לתוספת מועדים, פרשת התביעה, כך נאמר, אמורה להסתיים בישיבה אחת. נאמר עוד, כי משיב 3 טוען שהיה פסיבי באירוע, אך לפי הודעת המתלונן היה משיב זה מי שמסר את בקבוק הבנזין, והוא מודה כי העלימו. אשר לחלופה, נאמר כי על פי החלטת השופט הנדל המינימום לשחרור לחלופה הוא הרחקה מהעיר.

ח.

עו"ד עבאס טען למשיב 3, כי המתלונן התייחס למשיב 3 רק לאחר זמן רב, ובתחילה

בהודעות רבות שמסר, לא הזכירו; המשיב 3 חיכה בג'יפ; מדובר בהארכה שניה והתסקיר לא שלל חלופה, אלא שמשפחת המשיב קטנה ועניה ללא קרובים מחוץ לכפר, הורי המשיב שהוצעו כמפקחים הם חסרי עבר פלילי, ובינתיים הכפר רגוע; אם יימשך המעצר, עלול המשיב 3 להסתכן בישיבת חינם.

הכרעה

ט.

עיינתי בחומר שבתיק, בהחלטות הקודמות ובתסקיר. בהחלטות הקודמות של בית משפט זה נדרשה הרחקה מן הכפר כתנאי לשחרור. על פי תסקיר שירות המבחן מיום 27.10.10 למשיב 3 רקע נורמטיבי, והשירות לא התרשם מקיום קוים אלימים באישיותו. התסקיר המליץ על חלופה רחוקה, מתוך חשש להסלמה בכפר. התלבטתי. מחד גיסא, כמובן האפשרות הסבירה היא חלופה מחוץ לכפר, כדברי שירות המבחן וההחלטות השיפוטיות בבית משפט זה. מנגד, חלפו שנה ועוד כמעט חודש מאז מעצרו של המשיב 3. המשיב 3 טוען - כאמור - כי עוני משפחתו אינו מאפשר לשלם בעבור חלופה מחוץ לכפר, וכי הכפר שקט. נראה לי, ולוא רק בגלל חלוף הזמן ועברו הנקי של העורר, לבקש משירות המבחן לבדוק מחדש את כל אפשרויות החלופה, לרבות (בזהירות רבה) זו שבכפר, אם אכן הכפר שקט. אינני נוטע כל מסמרות, ויתכן מאוד שהתוצאה תהיה לא חיובית, נוכח המסוכנות הנובעת מן העבירה; אך כתום מעצר ממושך ראוי הדבר לבדיקה מחודשת על-ידי שירות המבחן, והרי המשפט עודו נמשך. התסקיר העדכני יוגש לבית המשפט המחוזי תוך 21 יום, והוא ישקול כאשר ישקול. בנתון לכך מוארך המעצר כמבוקש ב-90 יום מיום 10.9.11 או עד תום המשפט.