בש"פ 4234/98 מדינת ישראל נ. זאב אוחנה

1.בית המשפט המחוזי שחרר את המשיב בתנאים כחלופה למעצרו. על כך עוררת המדינה הסבורה כי לאור טיב העבירות, חומרתן ומסוכנותו של העורר, אין מקום לחלופת מעצר. ההאשמות המיוחסות לעורר הן עבירות של אינוס קטינה (דודניתו) במשך תקופה ארוכה כולל בעילה ממש.

2.בית משפט קמא מצא כי קמה עילת מעצר וקיימות ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות ואף על פי כן סבר כי העבירות הן נקודתיות וניתן להרחיק את המשיב ממקום מגורי הילדה מבלי לעצרו. ב"כ העוררת ציינה את הראיות הקיימות כראיות לכאורה להוכחת אשמתו וכמספיקות לעניין מעצרו והדגישה את מסוכנותו ואת החשש לשיבוש הליכי משפט על ידו.

3.ב"כ המשיב טען כי לא קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב וכי יש חולשה במערכת הראיות ואי אמת בדברים שיוחסו לו על-ידי המתלוננת וכי לא היתה למשיב הזדמנות לבצע את עבירת הבעילה המיוחסת לו במועד שיוחסה לו. אשר לטענה בדבר שיבוש הליכי משפט, אין - לטענת הסניגור - חשש לכך ובודאי לא חשש ממשי ומיידי כנדרש, מה עוד שמאז שוחרר - המשיב - עמד הוא בכל התנאים.

4.עיינתי בכל חומר החקירה ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, אשר אם תתקבלנה, יהיה בכך כדי להוכיח את אשמתו.

אשר למסוכנות המשיב, אין להכביר מילים על הסכנה הנוראה האורבת לקטינים תמימים, בני משפחה קרובים, המנוצלים על-ידי קרוביהם לרעה. אלה דורסים ברגל גסה את גופם ונשמותיהם של הקטינים, הנותנים בהם אמון ועומדים חסרי אונים מול מעלליהם הנפשעים. אנשים אלה מהווים סיכון ממשי ומיידי לקרובי משפחתם הקטינים, המשמשים להם פורקן לסיפוק יצריהם המיניים. לכך נוסף בענייננו, מימד של שיבוש הליכי משפט, כאשר מחומר הראיות עולה לכאורה, כי נעשו מעשים של שיבוש הליכים הן על-ידי איום על המתלוננת לבל תספר על מעשיו לאיש והן על-ידי ניסיונות להשפיע על עדים. במקרים אלה לא די בהרחקה גיאוגרפית - שאיננה משמעותית במקרה דנן - אלא יש להרחיק את הנאשם מן הקורבן ומאחרים על ידי החזקתו במעצר עוד לפני תחילת ההליכים נגדו.

5.העובדה כי כבוד השופט סטרשנוב קבע את תנאי חלופת המעצר - ממנו שוחרר המשיב על-ידי כבוד השופט בייזר - וכי סרב ליתן עיכוב ביצוע השחרור, אינה משליכה על תוצאת הערר, שהרי ההחלטה על שחרור ממעצר, היא העומדת לביקורת.

6.בית המשפט המחוזי הורה על גביית עדות מוקדמת מן המתלוננת. המועד היה קבוע ל12/7- ונדחה למועד אחר. הוא ייקבע ככל הנראה, עוד בחודש יולי.

7.במצב דברים זה, נראה לי, כי ראוי שהמשיב ייעצר עד לאחר גביית העדות המוקדמת שאותה יש לגבות עוד החודש, כל שניתן הדבר. לאחר מסירת העדות יוכל המשיב לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לשחררו ממעצר בכלל, או בתנאים, אם יהיה מקום וצורך בכך.

8.ערה אני לכך כי משמעות הדבר היא החזרתו למעצר של מי ששוחרר ממעצר ולא הפר - לפי הטענה - את תנאי השחרור. עם זאת, נראה לי כי כל האמור לעיל, מצדיק זאת.

9.אני מורה אפוא על מעצר העורר על שתגבה עדות המתלוננת ותינתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט, אם תינתן.