בש"פ 4316/12 מדינת ישראל נ. ראמי עודה

לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), לתשעים ימים נוספים החל מיום 11.6.2012. בא כוח המשיב 4 נתן הסכמתו להארכת המעצר בכתב ההסכמה שצורך כנספח לבקשה.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

כנגד המשיבים ואחרים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים שעיקרו עסקאות סחר בסמים מסוכנים ובנשק בין ירושלים וחברון ולהיפך. כתב האישום תוקן ברביעית מסיבות שונות שאין צורך לפרטן .לפי האישום הראשון בעת שהיה המשיב 1 משוחרר למעצר בית מלא הוא שהה בחמישה אירועים שונים בחודשים יולי-אוגוסט 2011 במקומות שונים מחוץ לביתו. לפי האישומים 10-2, 13-12 ו-15 במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2011, קשרו המשיבים 2-1, המתגוררים בסילוואן, עם המשיבים 4-3, המתגוררים בחברון, לבצע עסקאות שונות שעיקרן מכירת שלושה אקדחים מהמשיבים 4-3 למשיבים 2-1 ומכירת סמים מסוכנים מסוג חשיש ואקסטזי מהמשיבים 2-1 למשיבים 4-3. כן קשר המשיב 1 למכור את אחד האקדחים שרכש לאדם אחר ולמכור סם מסוכן מסוג חשיש לאחרים. לפי האישום ה-11, טרם מעצרו של הנאשם 3, שאינו צד לבקשה דנן, ביום 9.8.2011 אמר לו המשיב 1 כי אם ייעצר ויתגלה עליו האקדח מושא האישום השביעי עליו לשקר ולומר שהאקדח הושם בכליו על ידי המשטרה. ביום 9.8.2011 אמר המשיב 3 למשיב 1 להנחות את הנאשם 3 למסור גרסה לפיה רכש את האקדח מושא האישום החמישי ממשפחת אלנאטשה. כמו כן אמר המשיב 3 למשיב 1 לזרוק כרטיס "סים" סלולארי בו עשה שימוש. לפי האישום ה-14, ביום 17.8.2011 תקפו המשיבים 2-1 שוטרים אשר ביקשו לבצע חיפוש בביתם ולעצרם על פי צו. בחיפוש בביתם נמצאו כדורי אקדח 9 מ"מ ופלטת חשיש במשקל 97.17 גרם .

2.

המשיבים נעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם ועררים שהגישו המשיבים 4-2 לבית משפט זה נדחו בהחלטתו של השופט ס' ג'ובראן מיום 27.11.2011 ובהחלטתו של השופט נ' הנדל מיום 5.12.2011, במסגרתן נקבע כי קיימות בעניינם של המשיבים ראיות לכאורה ועילת מעצר, בין היתר, נוכח מעורבותם בעבירות סחר בסמים מסוכנים ובנשק וכי לא ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי כנטען על ידי המבקשת

3.

ביום 18.9.2011 נקבע דיון להקראת כתב אישום אליו לא התייצב אף אחד מבין באי כוח הנאשמים. התיק נדחה למתן מענה לכתב האישום ליום 26.9.2011. לדיון ביום 26.9.2011 התייצבו רק חלק מבין באי כוח הנאשמים. בא כוח המשיב 1 טען כי רק מונה וטרם קיבל לידיו את כל חומר החקירה. בא כוח נאשם 3 טען כי טרם קיבל לידיו את כל חומר החקירה. בוצעה הקראה פורמאלית ובית המשפט דחה את מתן המענה לכתב האישום ליום 9.10.2011. בדיון ביום 9.10.2011 הודיעה המבקשת כי בכוונתה לבקש תיקון כתב האישום בשל חומר חקירה נוסף. המשיבים 4-3 הודיעו כי טרם הוסדר עניין ייצוגם. בית המשפט הורה על העברת כל חומר החקירה לבאי כוח הנאשמים עד ליום 23.10.2011. ביום 20.11.2011 התקיים דיון נוסף בו טענו הסנגורים כי לא קיבלו חומרי חקירה וביקשו זמן נוסף לצורך לימוד החומר שכבר הועבר. בית המשפט נעתר לבקשה ודחה את מתן המענה לכתב האישום ליום 3.1.2012. ביום 3.1.2012 התקיים דיון נוסף בו ביקשו הנאשמים לדחות את מתן המענה לכתב האישום בטענה כי רק בבוקר הדיון הועבר אליהם חומר חקירה נוסף שעליהם ללמוד אותו. נאשם 3 ביקש שהות נוספת לצורך לימוד התיק מחדש על ידי הסנגור הציבורי שימונה לו. בא כוח משיב 3 ביקש שהות להגשת עתירה לגילוי ראיה חסויה. אף בא כוח הנאשם 6 שצורך לתיק ביקש דחייה בת 30 ימים לצורך לימוד החומר הנוסף. בית המשפט נעתר לבקשות והורה על דחיית מתן המענה ליום 13.2.2012.

4.

בדיון מיום 13.2.2012 ביקשו באי כוח הנאשמים להעביר את התיק לגישור. כן ביקש בא כוח נאשם 3 לדחות את מתן המענה לאישום. באי כוח המשיבים 1 ו-4 מטעם הסנגוריה הציבורית ביקשו לשחררם מייצוג בשל בקשת המשיבים למנות לעצמם סנגור פרטי. לפי החלטת נשיאת בית המשפט המחוזי נקבע הגישור לפני השופט צ' סגל וישיבת גישור התקיימה לפניו ביום 4.3.2012. ביום 18.3.2012 התקיימה ישיבת גישור שנייה. ביום 22.3.2012 הופסק הגישור, כנטען לבקשת הנאשמים. התיק הועבר לשמיעה לפני השופטת ר' פרידמן-פלדמן

אשר ביום 25.3.2012 נעתרה לבקשת המבקשת לשינוי מותב. ביום 3.4.2012 קבע השופט י' הכהן

את התיק למתן מענה לכתב האישום ולדיון לפי סעיף 144 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. הדיון נערך ביום 15.4.2012 ונקבע דיון המשך ליום 16.5.2012. כמו כן נקבעו מועדי הוכחות לתאריכים: 21.6.2012, 28.6.2012, 12.7.2012, 15.7.2012, 6.9.2012. בדיון שהתקיים ביום 16.5.2012 קבע בית המשפט כי עד ליום 21.5.2012 יגישו באי כוח המשיבים 4-3 בקשה לחוסר סמכות עניינית והמבקשת תשיב עד ליום 30.5.2012 וכן כי המבקשת תודיע תוך חמישה ימים את המועד להגשת תמלול הודעות הנאשמים. התיק נקבע לדיון נוסף לפי סעיף 144 הנ"ל ליום 10.6.2012.

נימוקי הבקשה

5.

לטענת המבקשת – באמצעות בא כוחה, עו"ד שאול כהן – לנוכח המסוכנות העולה מביצוע העבירות על ידי המשיבים מתבקשת הארכת מעצרם כאמור. המבקשת מדגישה כי מדובר בעבירות של סחר בסמים מסוכנים ובנשק תוך שמרביתן בוצעו בצוותא חדא, בתחכום רב, בתדירות גבוהה ובמשך תקופה ארוכה, מירושלים לחברון ולהיפך. עוד מציינת המבקשת כי למשיב 1 עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות סחר בסמים מסוכנים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר. את העבירות שבנדון ביצע המשיב 1 בעת שתלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים ובעת שהוא נתון במעצר בית. למשיב 2 עבר פלילי הכולל הרשעות גם בעבירות סמים, איומים וניסיון לתקיפת שוטר כשהתוקף חמוש. המשיב 3 הינו תושב חברון ולחובתו עבר פלילי הכולל הרשעה בבית המשפט הצבאי ביהודה ושומרון על עבירה של איסור מסחר בכלי ירייה בגינה ריצה תקופת מאסר בפועל. כמו כן מדגישה המבקשת כי לנוכח העבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט המיוחסות למשיבים 1 ו-3 בכתב האישום, קיים יסוד לחשש לשיבוש מהלכי משפט, השפעה על עדים או פגיעה בראיות בדרך אחרת. כמו כן עולה חשש להימלטות מפני אימת הדין בשל מגורי המשיבים 4-3 בחברון ובשל העבירות של הפרת הוראה חוקית בהן מואשם משיב 1. המבקשת טוענת כי מרבית הדחיות בתיק נגרמו בשל אופן התנהלות המשיבים שהחליפו ייצוג מספר פעמים וביקשו דחיות לצורך לימוד חומר החקירה. המבקשת טוענת כי העיכוב שבאחריותה נגרם בעיקר עקב הצורך בחתימת שר הביטחון על תעודת חיסיון ובהעברת חומר החקירה הנדרש. בנוסף לכך מציינת המבקשת כי הסכימה לבקשת המשיבים לנהל גישור בתיק כאשר זה הופסק ביוזמתם. עוד מטעימה המבקשת כי שוריינו חמישה מועדים לניהול הוכחות בתיק. נוכח כל האמור ולאור הסכמת בא כוח המשיב 4 מתבקשת הארכת מעצרם של המשיבים.

תגובת המשיב 1

6.

המשיב 1 – באמצעות בא כוחו, עו"ד אחמד ותד – טען כי הצורך בדחיית מועד המענה לכתב האישום נבע מכך שהמאשימה לא השלימה העברת מלוא חומרי החקירה הדרושים לשם ניהול הגנה יעילה וספק אם תעמוד בהחלטה השיפוטית האחרונה בדבר המצאת התמלולים. לטענתו, זו הפעם הרביעית בה תיקנה המאשימה את כתב האישום תוך הוספת עדים ומטבע הדברים מתווסף חומר חקירה שיש ללמוד אותו על מנת ליתן מענה לכתב האישום. עוד טען בא כוח המשיב 1 כי חילופי הייצוג של הנאשמים מעולם לא גרמו לעיכובים בניהול המשפט. כמו כן טוען בא כוח המשיב 1 כי מדובר בתיק עם מספר לא מבוטל של נאשמים ואישומים וכי נוכח היקף חומר הראיות והעדים ניהולו ימשך עוד תקופה ארוכה. זאת ועוד, לטענת בא כוח המשיב 1 עברו הפלילי של המשיב והמסוכנות הנובעת ממנו נוכח נסיבות ביצוען לכאורה של העבירות דנן אינם מהווים שיקולים רלבנטיים. בנוסף לכך נטען כי הסנגורים לא ביקשו לדחות את שמיעת ההוכחות בתיק עד לאחר הגישור וכי נהוג כי הגישור מתנהל במקביל לניהול ההוכחות כחלק ממשא ומתן המתקיים בין הצדדים.

תגובת המשיב 3

7.

המשיב 3 – באמצעות בא כוחו, עו"ד ריאד סואעד – טוען כי האחריות להימשכות ההליכים היא של המאשימה שמאז שהוגש כתב האישום תיקנה אותו ארבע פעמים תוך הוספת עדים מה שגרר בעקבותיו צורך בלימוד חומר החקירה שהתווסף. בא כוח המשיב 3 מציין כי מדובר בעדים שהיו בשליטתה של המאשימה. באשר לגישור, טוען בא כוח המשיב 3 כי הגישור לא הופסק ביוזמת הסנגורים אלא משום שהמאשימה לא הסכימה להצעת בית המשפט כפי שהיא וכן התנתה את ההתקשרות בהסדר טיעון בהסכמת כל הנאשמים. אף בא כוח המשיב 3 טוען כי חילופי הייצוג לא הם שעיכבו את התקדמות המשפט אלא העיכוב בהעברת חומרי החקירה. בנוסף לכך נטען כי הרשעה בבית משפט צבאי אינה הרשעה בבית משפט ישראלי ומשכך יש לראות במשיב כנעדר עבר פלילי. זאת ועוד, טוען בא כוח המשיב 3 כי עובדת מגוריו של המשיב בחברון אין בה כשלעצמה להוות עילת מעצר והיא מהווה אחד מבין מגוון שיקולים. בהקשר זה מוסיף בא כוח המשיב 3 לטעון כי המשיב נעצר בחברון ומשכך לא יכולה להישמע טענה כי אם לא יתייצב למשפטו לא ניתן יהיה לעוצרו בשנית. בהצטברות הנסיבות ובהתקיים צפי לא אופטימי באשר להתקדמות עתידית בתיק מורכב זה ובהתחשב בהיקף חומר הראיות, טוען בא כוח המשיב 3 כי הכף נוטה לעבר שחרור המשיב לחלופת מעצר כאשר זו תכלול הפקדת סכום בשיעור בלתי מבוטל וערבים ישראלים.

תשובת המבקשת

8.

במענה לטענותיהם של באי כוח המשיבים 1 ו-3 השיבה המבקשת כי לא כל תיקון שנעשה בכתב האישום הוא תיקון מהותי שהצדיק דחיית מתן המענה לאישום. באשר לגישור, נטען כי על אף שהמאשימה לא הסכימה להצעת בית המשפט היא הייתה נכונה להמשיך בגישור בעוד שהסנגורים הודיעו כי אינם רואים טעם בהמשכו.

דיון והכרעה

9.

בטרם אתייחס לטיעוני באי כוח הצדדים בעניינם של המשיבים 1 ו-3 אתייחס למשיבים 2 ו-4.

10.

המשיב 2 : אף לאחר ששיניתי את מועד הדיון לאור הודעתו של בא כוח המשיב 2 כי לא יוכל להגיע בשל דיון הוכחות אליו זומן, הוא לא הגיע לדיון שהתקיים לפני. המשיב 2 עצמו הובא באמצעות שב"ס. לאחר שהבהרתי למשיב 2 את התפתחות העניינים בכל הקשור לדיון בעניינו ולאחר שעודכנתי הן על ידי עו"ד ותד והן על ידי המשיב 2 עצמו כי עו"ד רמי עותמאן מבקש לקבוע דיון בעניין המשיב 2 ליום ד' או ליום ה' הקרובים, מוחלט בזאת כי הדיון בעניינו של המשיב 2

יופרד מעניינם של המשיבים 1 ו-3 ויתקיים במועד שייקבע בהמשך. מעצרו של המשיב 2 הוארך עד להחלטה אחרת של בית משפט זה.

11.

המשיב 4 : בא כוח המשיב 4 נתן הסכמתו במסגרת נספח שצורף לבקשה להארכת

מעצרו של המשיב 4 בתשעים ימים נוספים החל מיום 11.6.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 21031-09-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם. לפיכך, אני מצווה על הארכת מעצרו של המשיב 4 כאמור ובהסכמת הצדדים.

המשיבים 1 ו-3

12.

כידוע, הכלל הוא כי נאשם המצוי במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נגדו אם טרם הסתיים ההליך המשפטי בעניינו ואילו החריג לכלל הוא הארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. הכלל יפה גם לעניין נאשמים שמיוחסות להם עבירות חמורות ביותר. ברם, ישנן נסיבות בהן חרף התמשכות ההליכים יצווה בית משפט זה על הארכת מעצרו של נאשם, זאת בשים לב, בין היתר, למסוכנות הנשקפת ממנו לציבור לצד שיקולים כבדי משקל נוספים כגון הכבדה על מיצוי ההליך המשפטי עקב חשש להימלטות מפני אימת הדין או שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. במסגרת האיזון הנדרש נלקח בחשבון, בין היתר, גם עברו הפלילי של הנאשם, צפי התקדמות ההליכים בתיק העיקרי והגורמים להימשכות ההליך [ראו והשוו: בש"פ 663/12 מדינת ישראל נ' דרי

(לא פורסם, 26.1.2012)].

13.

קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר ל"תרומת" הסנגורים להימשכות ההליכים. יחד עם זאת, אין ספק כי הסנגורים אכן ביקשו מספר פעמים לדחות את מועד מתן המענה לכתב האישום לצורך לימוד חומר הראיות, בין היתר גם נוכח חילופי הייצוג. אלא שלטענת הסנגורים כאמור דחיית מועד מתן המענה הייתה הכרחית נוכח תיקון כתב האישום ארבע פעמים וגם לאור העיכוב שחל בהעברת חומרי החקירה אשר העברתם טרם הושלמה עד עצם היום הזה. אף בשאלת האחריות להשהיית מתן המענה לכתב האישום בשל ניהול הגישור חלוקים הצדדים בעמדתם וכך גם באשר לשאלה מי מביניהם יזם את הפסקת הגישור, כאשר המבקשת לא הציגה לפני תשתית עובדתית ברורה אשר תתמוך בגרסתה. מהתרשמותי, שני הצדדים גרמו בהתנהלותם להימשכות ההליכים, הנאשמים בכך ששבו והחליפו את ייצוגם תוך הגשת בקשות חוזרות לדחיית המועד למתן מענה לכתב האישום, והמאשימה בכך ששבה ותיקנה את כתב האישום ארבע פעמים על אף שלכאורה מדובר בעדים שהיו בשליטתה ובכך שעד היום לא סיימה את העברת מלוא חומר החקירה לבאי כוח המשיבים, תופעה שלצערי חוזרת על עצמה. כמו כן, אם הסנגורים ביקשו לקדם את שמיעת ההוכחות במהלך הגישור יכלו לפעול לשם כך ולהגיש בקשה מתאימה. אף להתרשמותי ההליך עלול להימשך עוד זמן לא קצר נוכח היקף חומר הראיות הנטען ומספר העדים.

לצד זאת, לא אוכל להתעלם מהמסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים כפי שנקבע על ידי שופטי בית משפט זה בעבר, לאור מעורבותם לכאורה בעבירות סחר בנשק וסמים במשך תקופה ארוכה ובהיקפים ניכרים. מסוכנותם אכן רבה וסבורני כי יש ליתן לשיקול זה משקל מכריע בשים לב לעובדה כי שני הצדדים ולא רק המאשימה גרמו להימשכות ההליכים. כמו כן, זוהי הארכת המעצר הראשונה מעבר לתשעה חודשים כאשר בית המשפט המחוזי קבע מספר מועדי הוכחות אף בתקופת הפגרה. איני סבור כי מועדים אלו יספיקו להשלמת שלב ההוכחות אולם לא ניתן לומר כי ההליך מתנהל בעצלתיים. זאת ועוד, יש לקוות ולהניח כי המבקשת תפעל ככל יכולתה ליישום החלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר המצאת התמלולים הרלבנטיים לסנגורים מבעוד מועד על מנת שניתן יהיה לקיים את ישיבות ההוכחות שנקבעו במועדן. באיזון הכולל, נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיבים לציבור, ונוכח עברו הפלילי הנכבד של המשיב 1, כאשר לכך מצטרף (ולא מכריע) השיקול לפיו המשיב 3 מתגורר בחברון, אף בהתעלם מהרשעתו בבית משפט צבאי, כל אלה מטים את הכף לעת הזו לעבר הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-3.

14.

אשר על כן, אני מאריך את מעצרם של המשיבים 1 ו-3, כמבוקש, בתשעים ימים נוספים החל מיום 11.6.2012

או עד למתן פסק דין בת"פ 21031-09-11 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.