בש"פ 4358/98 מדינת ישראל נ. פלוני

1.לפני החלטתו של כב' השופט משה רביד בבית המשפט המחוזי בירושלים שדחה את בקשת המדינה לעצור את 2 המשיבים עד תום ההליכים וקבע דרך חלופית ב"מעצר בית", כמפורט בהחלטתו.

2.המדובר בכתב אישום המייחס למשיבים (הנאשמים) עבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין ותקיפת שוטרים, נגד משיב 1 על פי סעיפים 274(1) ו274-(2) לחוק העונשין וכלפי משיב 2 עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק.

2.בהחלטתו ציין השופט המלומד כי אין בפניו די ראיות, לכאורה, לגבי זריקת אבנים על כלי רכב מאחר ורק אחד ציין זאת ואחרים התייחסו לזריקת אבנים על אנשים בלבד.

3.השופט המלומד סבר כי לאור זאת הראיות לכאורה בעניין העבירה החמורה של סיכון חיי אנשים אינה מספיקה להרשעה ובהתחשב בגילם - ראוי להימנע ממעצר ממש והוא החליט כאמור על "מעצר בית", המשיב מס' 1 אצל סבו והמשיב מס' 2 אצל דודו.

4.עברתי על כל החומר שהוגש לי הן על-ידי נציג המדינה עור-דין חן והן לבקשת הסניגור המלומד עורך-דין אבו עטא שטען כל אשר ניתן לטעון למשיבים.

עיון בחומר זה מראה כי ישנן ראיות לכאורה, להוכחת 2 האישומים בהם מואשמים המשיבים, במיוחד הודעתו של נותן ההודעה מס' 74 אשר זיהה את שני הנאשמים. המשיב השני גם הודה בהודעתו בזריקת אבנים.

נכון שלא כל ההודעות תואמות, אך זה ענינו של בית המשפט אשר ידון בעניין.

נכון יהא גם לציין שהודעת הנחקר מס' 30 בשלב מאוחר יותר לבקשת בא-כוח המדינה כי נזרקו גם בקבוקים - תמוהה, אך אין בה כדי לפגום בשאר העדויות.

5.על פי שורה של החלטות - נקבע שבעבירה של סיכון חיי אדם אין להסתפק בחלופה גם אם מדובר בצעירים בני 16 ו17- והדרך הנכונה היא לעצרם עד תום ההליכים (ראה למשל בש"פ 1769/98 ובש"פ 1644/98).

6.הגעתי, איפוא, למסקנה שיש לקבל את הערר ולעצור את המשיבים עד תום ההליכים.

המשיבים יוחזקו בבית מעצר לקטינים.