בש"פ 438/21 מוריס סולטן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בתת"ע 13908-02-20 מבית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז לבית משפט השלום לתעבורה טבריה.

2.

כתב האישום מייחס למבקש עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (אי ציות לתמרור). המבקש טוען כי הוא מתגורר בטבריה וכי יהיה לו קשה להגיע לבית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז בשל המרחק הרב אשר מפריד את מקום מגוריו מבית משפט זה, וכן מפאת גילו המבוגר ומצבו הרפואי. הכבדות אלו חפץ המבקש לחסוך מעצמו, מטעמים מובנים.

3.

כעולה מן הבקשה, הקראת כתב האישום נקבעה ליום 23.6.2021, שעה 09:10. המבקש כופר באשמה וברצונו לקיים הוכחות בתיק.

4.

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

5.

כפי שנקבע בבש"פ 6395/18 ויין נ. מדינת ישראל (12.9.2018), במשפטי תעבורה אין מקום להעברת דיונים אשר מצריכים את עדותו של שוטר תעבורה. העברה במקרים אלו תותר רק בהתקיים נסיבות חריגות של ממש, והדברים הוסברו בבש"פ 6395/18 הנ"ל.

6.

במקרה דנן אמנם מתקיימות נסיבות חריגות, אך אלו אינן מונעות מהמבקש או מאחד מעדיו את האפשרות להגיע לבית המשפט שבו מתנהל ההליך. הקשיים שעליהם מצביע המבקש אינם קשיים חריגים בעוצמתם אשר מצדיקים פגיעה ביעילות עבודתם של שוטרי תעבורה ושל בתי המשפט לתעבורה. כפי שהסברתי בפסקה 6 בבש"פ 6395/18 הנ"ל,

"כללי הסמכות המקומית משמשים נקודת מוצא לכל דיון בנושא העברה. ... במשפטי תעבורה, כללים אלו באים לאזן בין נוחות הנאשם בניהול משפטו, מצד אחד, לבין נוחותם של עדי התביעה, ובראשם שוטרי תעבורה, מהצד השני. יעילות המערכת של בתי המשפט לתעבורה, אף היא מהווה חלק חשוב מאותו איזון. בהקשר זה, שומה עלינו לזכור כי שוטרי תעבורה עמלים קשה כדי להבטיח בטיחות בדרכים על-ידי אכיפת חוקי התנועה ואינם יכולים לבטל שעות עבודה בנסיעות ארוכות לבתי משפט מרוחקים. ברי הוא, כי שעות עבודה אלו, המוקדשות כל כולן לאכיפת חוקי התנועה ולהגברת הבטיחות של נהגים, נוסעים והולכי רגל, הן משאב חברתי יקר-ערך. עובדה זו היא רכיב מרכזי בשיקולי עלות-תועלת אשר נקראים ״מאזן הנוחות״ וקובעים את גורלן של בקשות העברה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט."

7.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.