בש"פ 4422/22 מחמוד אבו ג'ודה נ. מדינת ישראל

לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), המופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 57684-05-22 (השופט נ' אבו טהה ) מיום 16.6.2022, במסגרתה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

ביום 27.5.2022 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 11.5.2022 התפתחה קטטה רבת משתתפים בסמוך לפזורת אבו ג'ודה בנגב וכוחות משטרה הוזעקו למקום. בהגעתו למקום האירוע, הבחין אחד השוטרים (להלן: השוטר ) בעורר הולך בניסיון לעזוב את המקום בצורה שעוררה את חשדו והוא קרא לו לעצור. העורר לא שעה לקריאותיו של השוטר והמשיך בהליכתו. עם הגעתו של השוטר בסמוך אליו, עצר העורר והוציא מתחת לחולצתו נשק דמוי תת מקלע מאולתר שבתוכו מחסנית טעונה בעשרה כדורים והשליכם לקרקע. עם מעצרו של העורר נמצאה על גופו מחסנית נוספת טעונה בשישה כדורים.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען, בין היתר, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר; כי מתקיימת בעניינו חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג) וסעיף 35(ב)(1) לחוק המעצרים שכן הוא מואשם בעבירת נשק; וכי מתקיימת בעניינו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים שכן קיים יסוד סביר לחשש לשיבוש הליכי משפט והתחמקות מהדין, הנלמד מהתנהלותו המתוארת בכתב האישום.

3.

בדיון בבקשה שהתקיים ביום 16.6.2022 הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי העורר החזיק בנשק לאחר שחטף אותו מאדם רעול פנים שנכח בזירת האירוע על מנת שזה לא יסכן אחרים. כן טען כי העורר הוא אדם צעיר נעדר עבר פלילי וביקש להפנותו לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר מעצר. המדינה מצידה טענה כי נסיבות האירוע חמורות וכי בשים לב לסוג העבירה המיוחסת לעורר, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים ללא צורך בהזמנת תסקיר.

4.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי על חומרתן של עבירות הנשק, אשר בהעדר נסיבות חריגות או יוצאות דופן מצדיקות מעצר עד תום ההליכים. כן עמד בית המשפט המחוזי על נסיבותיו החמורות של האירוע והתנהלותו של העורר במהלכו, אשר מלמדות על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו, על נגישותו לנשק ועל נכונותו לעשות בו שימוש. ולבסוף קבע בית המשפט המחוזי כי אף שהעורר צעיר ללא עבר פלילי, אין בכך כדי לגבש נסיבות חריגות שמצדיקות במקרה דנן בחינת היתכנות של חלופת מעצר.

מכאן הערר שלפניי.

5.

בערר נטען כי שגה בית המשפט המחוזי עת שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, מבלי שהורה על עריכת תסקיר שירות מבחן ומבלי לבחון חלופת מעצר בעניינו וזאת על אף שהעורר צעיר נורמטיבי ונעדר עבר פלילי. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שבעת הערכת מסוכנותו של העורר נתן משקל לגרסתו של עד שמסר שהעורר ביצע ירי, וזאת אף שעובדה זו לא יוחסה לעורר בכתב האישום והיא נסתרת מחומר הראיות.

6.

לאחר שעיינתי בערר, שמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפניי, וצפיתי בסרטונים המתעדים את מעצרו של העורר, שהוגשו במהלך הדיון (להלן: הסרטונים ), הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

7.

כידוע עבירות נשק מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית. נקבע לא אחת כי ביצוע עבירות אלה מעיד מעצם טיבן על מסוכנות אינהרנטית לשלום הציבור, באופן המצדיק ככלל מעצר מאחורי סורג ובריח (ראו: בש"פ 8026/19 מדינת ישראל נ' זיאדאת , פסקה 8 (11.12.2019) ורבים אחרים).

8.

בענייננו, מסוכנותו של העורר נלמדת לא רק מקיומה של חזקת מסוכנות סטטוטורית, או מעצם נשיאתו של הנשק, אלא גם מנסיבותיו הפרטניות של האירוע בו נטל חלק. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, וכעולה מצפייה בסרטונים, האירוע המתואר בכתב האישום היה אירוע אלים ומסוכן של קטטה מרובת משתתפים, בה נצפו מספר נפגעים. במהלך האירוע נתפס העורר כשהוא מתרחק מהמקום בעודו מחזיק בתת מקלע מאולתר שהסתיר בחולצתו, ובו מחסנית טעונה בכדורים, וכשעל גופו מחסנית טעונה נוספת. גם בהתעלם מעדותו של אותו עד אשר מסר שהעורר עשה שימוש בנשק, נוכחותו של העורר במקום הקטטה תוך שהוא מחזיק בנשק טעון מלמדת, לכאורה, הן על נגישותו לנשק והן על נכונותו להביאו למוקד סכסוך כשהוא מוכן לשימוש מיידי. נסיבות אלו, כאמור, מעידות על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו.

9.

באשר לטענותיו של העורר בנוגע לאי-הזמנת תסקיר שירות המבחן בעניינו – לאור המסוכנות הקונקרטית הגבוהה הנשקפת מן העורר, כעולה מנסיבות האירוע כפי שנחזו בסרטונים ופורטו לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים ללא הזמנת תסקיר. אמנם העורר הוא צעיר ללא עבר פלילי, אך נקבע זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה, כי אלה אינן בבחינת נסיבות חריגות או מיוחדות, אשר יש בהן כשלעצמן כדי להוות טעם לסטייה מן הכלל לפיו עבירות נשק מצדיקות מעצר מאחורי סורג ובריח (ראו: בש"פ 6890/21 מדינת ישראל נ' שריף , פסקה 15 (17.10.2021)). כאמור, מכלול נסיבות האירוע מצביע על מסוכנות גבוהה הנשקפת מן העורר, המצדיקה את מעצרו עד לתום ההליכים אף ללא תסקיר.

אשר על כן – הערר נדחה.