בש"פ 4468/03 שלום עזרא נ. מדינת ישראל

שלושת העוררים מואשמים בבית-המשפט המחוזי בעבירת סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות. לעוררים בבש"פ 4468/03 (שלום עזרא) ובבש"פ 4578/03 (שלומי בן-סימון) מיוחסות, בנוסף לאמור, גם עבירות של סרסרות למעשי זנות והחזקת מקום לשם זנות. לעזרא מיוחסת גם עבירת איומים. לעורר בבש"פ 4537/03 (סופיאן ציאם) מיוחסת גם עבירת ניסיון לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות. עם הגשת כתב האישום ביקשה המאשימה מבית-המשפט המחוזי להורות על מעצרם של שלושת העוררים ושל נאשם רביעי באותו כתב אישום (מרק יורגייב) עד לתום בירור משפטם. בית-המשפט המחוזי דן בשני הליכים נפרדים, תחילה בבקשה למעצרם של בן-סימון ושל יורגייב ובהמשך בבקשה למעצרם של עזרא וציאם, ובשתי החלטות נפרדות הורה לעצור את כל הנאשמים עד לסיום ההליכים. הנאשם יורגייב, שאף לו יוחסו עבירות מאותו סוג, ערר לפני בית-משפט זה על צידקת מעצרו, וביום 14.4.2003 החליט עמיתי הנכבד, השופט חשין, לדחות את עררו. בעררים שלפניי משיגים שלושת הנאשמים האחרים (בן-סימון, עזרא וציאם), על ההחלטות למעצרם.

כל אחד מן הסניגורים, בדרכו שלו, ניסה לשכנעני כי לאישומים, ככל שהם מתייחסים לשולחו, אין ראיות לכאורה, או כי הראיות המצויות אינן בעוצמה מספקת להצדקת המעצר. בכך השיגו הסניגורים על צידקת מסקנתו של בית-המשפט המחוזי שקבע בהחלטותיו כי האשמתו של כל אחד מן הנאשמים בפרשה מעוגנת בתשתית ראייתית לכאורית ברורה. לנוכח טענות הסניגורים נטלתי לעיון את חומר הראיות שבידי התביעה. מסקנתי מן החומר שבו עיינתי היא, כי בדין קבע בית-המשפט המחוזי שביחס להאשמתו של כל אחד מן העוררים מצויה תשתית ראייתית מספקת. יצוין כי השופט המלומד פירט בהחלטותיו בהרחבה את הראיות המצויות נגד כל אחד מן העוררים. אינני רואה צורך לחזור על הפירוט המצוי בהחלטות, ודי לי לומר כי לא מצאתי יסוד לקבל את עמדתו של מי מהסניגורים כי השופט המלומד שגה במסקנתו האמורה. כן אין בידי לקבל את הטענה שהראיות המצויות אינן מקיימות פוטנציאל להרשעה בדין שיהיה בו כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים.

קיומה של עילת מעצר מסתבר, כפועל יוצא, מקיומן של ראיות לכאורה בעוצמה מספקת. לכך יש להוסיף, כי פרשת אישומיהם של העוררים מקיפה עסקי סחר בארבע נשים שונות, בהן עסקאות של שיתוף והעברת נשים בין העוררים לבין עצמם, ובהן עסקאות עם אנשים אחרים. ראשיתה של הפרשה היתה בכך שציאם ואחד עאמר מסלוחי שחררו את ארבע הנשים, תושבות מולדובה, מן המעצר שבו היו נתונות במשטרת בת-ים, בהמתנה לגירושן מן הארץ. הנסיבות שבהן שיחררה המשטרה את הנשים, ובכך העבירה אותן לרשותם של ציאם ומסלוחי, הן תמוהות ביותר. השופט המלומד ביקש לבדוק עניין זה ולהביא לידיעתו את ממצאי הבדיקה, ואני מפקפק אם במה שנמסר לבית-המשפט בעקבות החלטתו יש כדי להניח את הדעת. לדידי, טעון הענין חקירה ודרישה מעמיקות לשם גיבוש המסקנות המתבקשות מכך. ברם, בחשד כי היה מי ששיתף פעולה עם ציאם ומסלוחי, אין כדי להועיל למי מהעוררים. גם העובדה שהנשים לא סירבו להשתחרר ולהתלוות אל השניים, ובכך לחזור לעיסוקן בזנות, שלשמו הגיעו לישראל בדרך לא חוקית, איננה ממעיטה כהוא זה מחומרת המעשים שבגללם עומדים העוררים לדין. על שפלותן של עבירות סחר בנשים למטרות זנות אין צורך להכביר דברים. והמסוכנות הטבועה במעשים אלה לשלומן של הנשים ולבטחון הציבור בכללו מחייבת מעצר של המעורבים, שככלל, לא ניתן להשיג את מטרתו באמצעים חלופיים. כלל זה חל גם בפרשתם של העוררים.

הסניגורים ניסו להיבנות מן העובדה שעאמר מסלוחי לא נעצר. על רקע זה נטען כי מעצרם של העוררים מפר את שורת השוויון, בכך שהוא מפלה אותם לרעה לעומת מסלוחי. בטענה זו אין מאומה, לנוכח העובדה הפשוטה שבסיומה של החקירה החליטה התביעה שלא להעמיד את מסלוחי לדין. באת-כוח המשיבה הסבירה, כי החקירה העלתה שמסלוחי נוצל על ידי ציאם בפנייה למשטרה לשחרורן של ארבע הנשים בערבות, שעליה הוחתם מסלוחי, וכי לו עצמו לא צמחה כל טובת הנאה מן המהלך הזה. צידקת ההחלטה שלא להעמיד לדין את מסלוחי איננה עומדת לביקורת בהליך זה. לענייננו די בכך שמסלוחי לא הואשם כדי להביא לדחיית טענת הסניגורים כי מעצרם של העוררים מפלה אותם לרעה לעומתו.

הערר נדחה.