בש"פ 4476/08 מאיר יעקב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בן-אור ) מיום 15.5.08 בתיק ב"ש 4446/08 בה נדחתה בקשת העורר לעיון מחדש בתנאי שחרורו לחלופת מעצר, שהוא מעצר בית מלא בבית אחיו, באיזוק אלקטרוני.

ב.

ביום 31.7.07 הוגש נגד העורר ואחרים כתב אישום, בו יוחסו להם קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה, סחיטה באיומים ובכוח, נסיון תקיפה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977 (ת"פ 3102/07). בתמצית, נטען כי העורר סחט באיומים ובכוח מאות אלפי שקלים ממתלונן, שבבעלותו שתי חברות הסעה, באירועים שונים בשנים 2007-2004. ביום 7.8.07 הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים (ב"ש 9820/07). וערר שהוגש לבית משפט זה נדחה ביום 23.9.07 (בש"פ 7041/07 יעקב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופטת ארבל). בקשה לעיון מחדש שהוגשה לבית המשפט המחוזי (ב"ש 4066/07) נדחתה ביום 20.2.08, ערר שהוגש על החלטה זו (בש"פ 1884/08 יעקב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט גרוניס) נדחה ביום 4.3.08.

ג.

ביום 8.4.08 הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996 (בש"פ 3241/08). ביום 16.4.08 דחה בית משפט זה (השופט מלצר) את הבקשה. בהתחשב בצפי להתארכות המשפט הורה בית המשפט על שחרור העורר למעצר בית בתנאים מגבילים שהוצעו על ידי העורר, לרבות איזוק אלקטרוני כאמור. בסוף ההחלטה נקבע, "למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמשיב להגיש בעתיד בקשה לחלופת מעצר מקלה יותר, או מהמבקשת לבקש חידוש המעצר".

ד.

במקביל להליך בבית משפט זה היתה תלויה ועומדת בקשה לעיון מחדש בבית המשפט המחוזי (ב"ש 4446/08) - ובמסגרתה טען בא-כוח העורר כי הסכמתו לתנאים שנקבעו בהחלטת השופט מלצר היתה זמנית, עד להגשת הצעה חלופית. למעשה ביקש העורר לקבוע כי יותר לו לצאת לעבודתו כנהג הסעות. מנגד טען ב"כ המשיבה כי בירור שנערך מעלה שלא ניתן להתקין איזוק אלקטרוני בחלופה שאישר השופט מלצר - כך שאין היא עומדת בדרישות שנקבעו בהחלטתו. בית המשפט המחוזי החליט על עיכוב ההכרעה בבקשה לעיון מחדש, עד להחלטה נוספת של בית משפט זה. ביום 1.5.08 קבע השופט מלצר:

"חלופת המעצר, על דרך של "מעצר בית" מלא בבית אחיו של המשיב, כולל איזוק אלקטרוני, הוצעה בידי המשיב עצמו. על בסיס האמור, החלטתי מתאריך 16.4.08 כללה במפורש את התנאי שחלופת המעצר אליה ישוחרר המשיב אכן תכלול איזוק אלקטרוני. מכאן שהדרישה לאיזוק אלקטרוני הנזכרת בהחלטתי – נותרת על כנה .

עד שיותקן איזוק אלקטרוני כאמור אף ביחידת המגורים בה מבקש המשיב ללון, הרי שהימצאותו של המשיב תוגבל לאותם חלקים בדירת אחיו בהם ניתן להפעיל את מערכת האיזוק – כהצעת המבקשת בהודעתה, ובלבד שזו תותקן לאלתר...

אני חוזר למען הסדר הטוב על האמור בסעיף 4 להחלטתי מתאריך 16.4.08, לפיו: 'למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מהמשיב להגיש בעתיד בקשה לחלופת מעצר מקלה יותר...

רואה אני לציין כי באומרי כן לא התכוונתי כי טרם שהמשיב יעמוד, ולו לכאורה, בתנאי חלופת המעצר עליה הוריתי, כבר ימהר ויבקש לאשר לו חלופת מעצר מקלה יותר" (ההדגשה במקור - א"ר).

כנמסר הוסדר בינתיים האיזוק האלקטרוני.

ה.

לאור החלטה זו - ובפרט האמור בסופה - דחה בית המשפט המחוזי ביום 15.5.08 את הבקשה לעיון מחדש, תוך שהוא מציין כי מדברי השופט מלצר מובן שהחלופה שהוצעה על ידי בא-כוח העורר ואושרה על ידי בית המשפט, לא היתה חלופה זמנית. עוד נאמר "כי ההצעה לפיה ישוב המבקש לעבודה כנהג הסעות, כאשר את מעשי העבירה המיוחסים לו ביצע בזיקה הדוקה לעבודה זו, וכאשר עדי תביעה מהותיים המשתייכים לסביבת עבודה זו טרם העידו, אינה נראית בעיני כלל ועיקר" (עמ' 5).

ו.

כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי, שהוא מפורט ביותר, ובו נטען כי בקשת העורר לעיון מחדש הוגשה ללא קשר לבקשת המשיבה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים - ושיסודה בכרסום בראיות, בעובדה שהמתלונן כבר העיד ובהתמשכות הזמן. נטען כי במשך למעלה מתשעה חודשים שחלפו מאז הגשת כתב האישום נשמעו רק שני עדי תביעה, מתוך למעלה משלושים עדים, ובהתחשב בצורך להעיד את הנאשמים ועדי הגנה נוספים, ובהיקף החומר - ברי כי המשפט עתיד להתארך שנים. נטען כי אין זה סביר שנאשם יוחזק במעצר בית תקופה כה ארוכה, ודאי שעה שהראיות, כנטען, חלשות; ולפיכך, כיון שברור שבשלב מסוים יינתנו הקלות, מדוע לא תתקבל בקשת העותר לשוב לעבוד כבר בשלב זה. נטען כי המסוכנות המיוחסת לעורר מוגבלת למתלונן בלבד, ושגה בית המשפט קמא בכך שבחן את הבקשה רק על פי החלטות בית משפט זה - ומבלי לבחון את חומר הראיות והשפעת הדיונים שכבר נערכו. ולבסוף, נטען לגבי מצבו האישי והכלכלי הקשה של העורר, וכי עד הנה הקפיד לעמוד בתנאי שחרורו.

ז.

(1) בדיון טען בא-כוח העורר, בלהט כדרכו, כי מועקתו קשה, שכן לשיטתו היתה התנהלות הרשויות כלפי שולחו לא הוגנת, בעיקר בכל הנוגע ליחס למתלונן מול העורר. עו"ד קמר סקר את ההשתלשלות, תוך שמתח ביקורת על שירות המבחן שתסקיר לא חיובי שלו גרם – לשיטתו – להמשך המעצר. מכל מקום, לשיטתו היתה הסכמתו לחלופה קשורה בכך שיגיש בהקדם בקשה לעיון חוזר. מה גם שסבור הוא כי לא היתה עילה להמשך המעצר, והראיות כורסמו, אך לכך לא התייחס בית המשפט המחוזי. עוד נאמר, כי תנאי דיורו של העורר במעצר הבית קשים עליו, לטעמו יותר מן הכלא. אין סיכוי – כך סבור הסניגור – כי יפגע שולחו במתלונן בתיק; לכן יש מקום להקלה בתנאי המעצר ולאפשרות עבודה.

(2) בא-כוח המדינה חלק על עמדת עו"ד קמר באשר לפרשנות ההחלטות, ומכל מקום סבר כי ככל שהטענה היא כרסום בראיות, מקומה בעיון מחדש בבית המשפט המחוזי וניתן להחזיר לצורך זה, אף כי לדעת המדינה אין כרסום כזה.

ח.

בטרם הכרעה, אציין כי הגם שמטבע הדברים נאשם בפלילים אינו רווה נחת ויש עמו לעתים קרובות טרוניות כלפי הפרקליטות והמשטרה, מעשיהן עומדים קבע לביקורת שיפוטית; וכך גם הילוכו של תיק זה. צר היה לי מאוד על הביקורת שמתח בא-כוח העורר על שירות המבחן, אשר כתב תסקיר, כפי שציין הסניגור בעצמו – בעקבות בקשת שולחו; שירות המבחן לא היה בדיון כדי שיוכל להשיב, והריהו שירות חיוני, המייצג היבטים חברתיים ואנושיים, שסניגורים מסתייעים בו לעתים קרובות.

ט.

לגופם של דברים, אחר העיון נראה לי, מחד גיסא, כי ככל שיש לפרש את החלטת השופט מלצר מיום 1.5.08, ברי כי לא באה עדיין העת להקלות, ודבר זה צריך להיבחן כעבור תקופה. להפיס דעתו של העורר אומר, כי חרף טענותיו באשר לאי הנחת במעצר הבית, בסופו של יום אין מעצר בית, גם בתנאים שאינם אידיאליים, דומה כלל למעצר מאחורי סורג ובריח. מנגד, בית המשפט המחוזי בהחלטה מ-15.5.08 נדרש אל נכון לנושא הקלת התנאים, אך לא לטענת הכרסום בראיות. לבחינת נושא זה מוחזר בזאת התיק – ביסודו של דבר בהסכמת הצדדים – לבית המשפט המחוזי. בהקשר לכך מתקבל הערר.