בש"פ 4493/07 מדינת ישראל נ. אדריאן שוורץ

1.

המשיב, אדריאן שוורץ, עומד לדין במשפט חוזר שתכליתו בירורן של ראיות חדשות העשויות, כך על-פי טענתו, להפוך על פיה את הרשעתו משנת 1992 במעשה אינוס של ילדה בת 11 שנים, בגינו הוא מרצה עונש של עשרים שנות מאסר. בד בבד עם ההחלטה להורות על קיומו של משפט חוזר, הוריתי ביום א' באלול התשס"ה (5.9.05) על מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים, ומעצר זה שב והוארך מעת לעת. עתה, משעומדת לפוג תקופת המעצר עליה הורה בית-משפט זה ביום כ"ה באדר התשס"ז 15.3.07 (בש"פ

1436/07) , מבקשת המדינה לשוב ולהאריכו בתשעים ימים.

2.

בקשת המדינה נתמכת בטיעונים שהוצגו כבר בהארכות מעצר קודמות, ועיקרם במסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב. לזו נמצא יסוד, לטענת המדינה, בשלושה: בתוצאותיהן של בדיקות שנערכו לחומר הגנטי שהופק בזירת האונס, והוא העומד במוקדו של המשפט החוזר, מהן עולה כנטען התאמה מוחלטת לפרופיל הגנטי של המשיב; בעברו הפלילי של המשיב, שבהיותו נער הורשע בביצוע מעשה מגונה בילדה כבת שמונה, ובהמשך, בשנת 1968, שב והורשע בביצוען של תשע עבירות מין, ובכללן שלושה מעשי אינוס, בנשים צעירות ובנערות; ובתסקיר מטעם שירות המבחן שמצא כי הסיכון הנשקף מן המשיב הוא גבוה עד מאד. באשר למועד סיומו המשוער של ההליך, מדגישה המדינה כי חלק ניכר מעדיה כבר נשמע, ואולם העיכוב בניהולו של המשפט החוזר מקורו במשיב, כמו גם בבאי-כוחו שמטעם הסנגוריה הציבורית, שאך לאחרונה הודיעו כי הם מבקשים לשחררם מהייצוג.

3.

המשיב, מצדו, מדגיש את חיוניות שחרורו ממעצר לצורך ניהול המשפט החוזר בעצמו. באשר למסוכנות, הרי שלא זו בלבד שהוא דבק בהכחשתו את דבר מעורבותו במעשה האונס העומד לבחינה – ואת יתדותיו תומך הוא דווקא בתוצאותיהן של הבדיקות שנערכו, אלא שלדבריו מאז 2003 לא הציגה המדינה כל חוות דעת מטעם מומחים לבריאות הנפש, המעידה על סיכון הנשקף ממנו. באשר לעבירות המין שביצע בעבר טוען המשיב, כי מאז חלפו שנים ארוכות, במהלכן טופל נפשית וניהל אורח חיים נורמטיבי.

4.

בתגובה לטענות המשיב העמידה המבקשת לעיוני תסקיר שערך שירות המבחן בענינו בתאריך כ"ד בטבת התשס"ה (24.1.06). התסקיר משרטט תמונה של אדם בעל דחפים מיניים תוקפניים ואלימים, המפיק סיפוק מיני מגרימת סבל לזולת באמצעות שימוש בכוח. מסוכנותו מתעצמת עוד, נוכח כך שגילה יחס של אדישות כלפי ביטויי המצוקה של קורבנותיו בעבר, וגם כיום הוא משולל כל תחושה של חרטה או הפנמה של הפסול שבמעשיו, וממאן להכיר בבעיה כלשהי בהיבט המיני. לכך אוסיף, כי עיון בגיליון ההרשעות הקודמות של המשיב, אף בהתעלם מן העבירה נושא המשפט החוזר, מוביל אף הוא למסקנה כי מהמשיב נשקפת סכנה של ממש לסביבתו, ובעיקר לילדות בגיל צעיר. רמה כה גבוהה של מסוכנות אינה מאפשרת בחינתה של חלופת מעצר, ולפיכך אין מנוס מהחזקתו של המשיב מאחורי סורג-ובריח.

5.

מטעמים אלה, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מתאריך 29.5.07 או עד למתן פסק-דין במשפט החוזר, לפי המוקדם.