בש"פ 4651/13 אפרים קניאס נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופט ע' מודריק ) מיום 9.6.2013 במ"ת 34359-04-13, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

כנגד העורר, תושב חולון בן 37, הוגש ביום 17.4.2013 כתב אישום בו יוחסו לו ארבעה עשר אישומים הכוללים שלוש עשרה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) , חמש עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי לפי סעיף 432(א) לחוק, עבירת סחיטה באיומים שהביאה לכדי דבר לפי סעיף 428 סיפא לחוק, עבירת זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי אמצעו של סעיף 418 לחוק ועבירת שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק.

2.

איני מוצא טעם לפרט באריכות את כל פרטי האישומים השונים ואציג בתמצית את התמונה העולה מכתב האישום. בכתב האישום נטען כי במהלך השנים 2013-2011 הציג העורר את עצמו בפני מתלוננים רבים, במספר רב של הזדמנויות, כאיש עסקים אמיד המתמחה בקידום יוזמות פיננסית ותוכניות עסקיות בתחום הדלק, הרכבים והנדל"ן. העורר פרש בפני קורבנותיו תוכניות עסקיות אותן בדה מלבו, והציג בפניהם מצג לפיו נקרתה בפניהם כביכול הזדמנות יוצאת דופן לרווח כספי גבוה. כל זאת, במטרה להוציא במרמה מקורבנות מזימתו סכומי כסף נכבדים ולהעבירם לכיסו, וכך נטל העורר במצטבר למעלה משני מיליון שקלים שלא כדין אל כיסו.

במסגרת מצג השווא, שיכנע העורר מספר מתלוננים בעילות כוזבות להקים חברות שונות ולפתוח להן חשבונות בנק. במסגרת מסכת התרמיות שביצע עשה העורר שימוש בחשבונות הבנק של החברות שנפתחו, הן על מנת לנסות ולהציג תשתית עסקית והן על מנת לפזר שיקים ללא כיסוי של אותן חברות כדי להוציא באמצעותן אל הפועל את תוכניות המרמה.

כך, לדוגמה, בכתב האישום הראשון, מתואר כיצד העורר שכנע אחת המתלוננות לפתוח חברה בשם פורס א.ק. אחזקות בע"מ (להלן: חברת פורס ) וחשבון בנק שישמש את החברה. חברת פורס שימשה את העורר במספר רב של תרמיות, ובין היתר בתרמית המתוארת בכתב האישום השישי במהלכה התחייב העורר לספק סולר מוזל לגוף העוסק באספקת סולר לגנרטורים ברחבי בני ברק. לאחר שקיבל ופרע שיקים בסך כולל של 436,110 ₪ עבור עסקאות סולר עתידיות, ומאחר שלא סיפק כל דלק בתמורה לכספים שהועברו לו, מסר העורר כפיצוי והחזר כספי מספר שיקים של חברת פורס ביודעו כי השיקים לא יפרעו מכיוון שאין בחשבון הבנק של החברה כיסוי לסכומים מעין אלו. מכתב האישום עולה כי העורר יצר מסכת נוכלויות וביצע תרמיות רבות – תרמית תרמית ושיטת פעולתה המדויקת – ובסיכומם של הדברים נטל והעביר לכיסו שלא כהוגן למעלה משני מיליון ₪.

3.

עוד נספר, כי שבעה מתוך 14 האישומים המיוחסים לעורר בוצעו על ידו בעוד הוא ממתין להגשת כתב אישום כנגדו על שבעה אישומים אחרים מתוך כתב האישום. דהיינו, המערכה הנוכחית מהווה מערכה שנייה מבחינתו של העורר, וקדמה לה מערכה ראשונה במהלכה נעצר ביום 17.6.2012 בגין עבירות סחיטה ואיומים בהן היה מעורב, הנכללים בכתב האישום דכאן. לאחר מספר דיונים שוחרר העורר ביום 2.7.2012 בתנאים מגבילים, ולאחר כחודשיים וחצי נעצר שוב בחשד שהפר את צו בית המשפט ויצר קשר פסול עם לפחות שני מעורבים בפרשה, אולם שוחרר שוב בהחלטת בית המשפט מיום

24.9.2012.

העורר נעצר שוב ביום 7.4.2013 ו בד בבד עם הגשת כתב האישום שהתעבה ביחס למערכה הראשונה, ביקשה המשיבה להאריך את מעצרו עד תום ההליכים . בא כוחו דאז של העורר טען תחילה לעוצמת הראיות לכאורה, אך בהמשך הסכים לקיומן של ראיות לכאורה תוך הצהרה כי הוא שומר לעצמו הזכות לשוב ולטעון כנגד חומר הראיות בהמשך.

4.

תסקיר המבחן שהוגש בעניינו של העורר קבע כי לעורר דפוס של אדם החוזר ומסתבך בעברות של מרמה ללא כל רתיעה מסנקציות עונשיות המוטלות עליו. עברו של העורר והסיכון להישנות התנהגות עבריינית ופורצת גבולות אף מעוררים חשש ממשי שינסה לבצע עבירות מרמה גם אם ישהה במעצר בית.

במסגרת התסקיר נבדקו שישה מפקחים שונים (אשתו, אביו, אחותו ושלושה חברים נוספים) אך אלו נדחו על ידי שירות המבחן. בא כוחו של העורר הציע לבחון חלופת

נוספת בישיבה שהסכימה לקלוט את העורר.

5.

בהחלטת בית המשפט מיום 9.6.2013 נקבע כי נוכח התנהגותו הנכלולית והמתוחכמת של העורר, שלחובתו עבר פלילי בעבירות דומות, לא סגי בחלופת המעצר המוצעת. בית המשפט הטעים כי אין מקום להליכי ניסוי וטעייה בהקשר של בחינת חלופת מעצר והיה על העורר להציע את חלופות המעצר בצורה מסודרת מבעוד מועד. מכל מקום, אין לקבל את ההבחנה בין חלופה ביתית לחלופת מעצר "חיצונית", מה עוד שישיבת סרק בישיבה, בעוד שאר התלמידים עסוקים במלאכתם, עלולה לפתוח פתח לעיסוקיו של המשיב בענייניו באין השגחה וללא פוצה פה ומצפצף.

6.

על החלטה זו נסב הערר שבפני המשתרע על 25 עמודים. העורר, אשר החליף בינתיים את בא כוחו, העלה שלל טענות מן הגורן ומן היקב. לאחר שבחנתי בזכוכית מגדלת את כתב הערר, מצאתי כי אין בו כמעט כל טענה לגבי חומר הראיות ועילת המעצר. רובו ככולו של הערר הוא סריקה בדיעבד של כל הליך המעצר, עוד משלב המעצר לימים במערכה הראשונה, בטענה כי נפלו פגמים כאלה ואחרים שהפכו את מעצרו של העורר ל"בלתי חוקי".

7.

משהאריך העורר בטיעוניו, אקצר בדברים ואומר כי לא מיניה ולא מקצתיה.

ראשית , בדיון שהתנהל בפני השופט מודריק בבית משפט קמא, לא הועלתה כל טענה למעצר בלתי חוקי, כך שהטענות מועלות לראשונה בערכאת הערעור.

שנית , גם לגופן של טענות למעצר בלתי חוקי אין כל ממש.

ביום 21.4.2013 הורה השופט קאפח על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת. דיון בעניינו של העורר נקבע ליום 12.5.2013 (בעקבות בקשה לדחיית דיון שהוגשה על ידי בא כוחו דאז של העורר). ביום 12.5.2013 לא הובא העורר בפני השופטת אמסטרדם ששימשה כשופטת מעצרים באותו יום, והסתבר כי נלקח בטעות מבית המשפט לאחר שהתקיים דיון בעניינו בפני מותב אחר. השופטת אמסטרדם דחתה את הדיון וקבעה כי יתקיים למחרת בפני שופט המעצרים. ודוק: שלא כטענת העורר, אין מדובר במעצר בלתי חוקי בשל הארכת מעצר שנעשתה שלא בנוכחותו. השופטת אמסטרדם לא האריכה מעצרו של העורר אלא אך דחתה את הדיון בעניינו, בנוכחות בא כוחו, כאשר בינתיים עומדת החלטת השופט קאפח בתוקפה.

למחרת, ה-13.5.2013 החל הדיון לגופה של בקשה למעצר עד תום ההליכים בפני השופט מודריק, דיון שנמשך ביום 16.5.2013, ביום 2.6.2013, ביום 4.6.2013 ועד למתן ההחלטה מיום 9.6.2013 מושא ערר זה. לטענת העורר, ככל שירדתי לסוף דעתו, משך כל הדיונים הנ"ל היה העורר במעצר בלתי חוקי, מן הטעם שהשופט מודריק נמנע לאורך כל הדרך מלקבוע כי קיים "ניצוץ ראייתי" לצורך המשך מעצר הביניים (בש"פ 127/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (19.1.2010)). אלא שגם בטענה זו אין ממש, שהרי בא כוחו של העורר טען בפני השופט מודריק ל"חולשה בראיות" ולעוצמת הראיות, שמע מיניה, שלא הייתה מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה. ממילא, היה השופט מודריק פטור "מלהכריז אודות קיומו של "ניצוץ ראייתי" בחומר הראיות.

שלישית , אם וככל שנפל פגם כלשהו לאורך שרשרת המעצר, הרי שפגם זה נרפא עם ההחלטה להאריך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

8.

אשר לטענות העורר כי הסמכות העניינית בעבירות המיוחסות לו נתונה לבית משפט השלום וכי לא נתקיים שימוע כהלכתו – טענות אלה מקומן בהליך העיקרי.

9.

לגופם של דברים, אין מקום לשחרור העורר לחלופת מעצר, לאחר שהוכיח כי הוא ממשיך במעלליו גם לאחר שכבר נתפס, ובעוד הפרקליטות עמלה על גיבוש כתב האישום במערכה הראשונה. לעורר חמש הרשעות קודמות בעלות מאפיינים דומים ובכללן הרשעתו האחרונה משנת 2008, בגינה הושתו עליו עשרים חודשי מאסר בפועל. כפי שעולה מהעבירות המיוחסות לעורר ומעברו הפלילי, תורתו-אומנותו היא הנוכלות והתרמית, והוא שב ומפיל בפח תמימי-דרך. בהתחשב בריבוי העבירות, היקפן הכספי הגבוה, מידת התחכום והנוכלות המעורבת בהן וההסתברות גבוהה להישנות העבירה, ייכבד העורר וישב במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.