בש"פ 4685/06 עסאם שחאדה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט נ' סולברג) מיום 30.5.2006, בה הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.בכתב האישום שהוגש נגד העורר ביום 17.4.2006, יוחסו לו יחד עם אחר עבירות של הצתה ונהיגה בזמן פסילה. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 29.3.06 בשעת צהריים הגיעו העורר והנאשם הנוסף סאמר ג'ולאני (להלן: סאמר ) אל אזור בית המשפט המחוזי בירושלים במכוניתו של העורר, בה נהג למרות פסילת רישיונו, בכוונה להצית רכב משטרתי. את מכוניתו החנה העורר בסמוך לרכב משטרתי שהיה במקום וסאמר יצא מהמכונית, שפך דלק על הרכב המשטרתי והציתו. כתוצאה מכך, נשרף חלקו השמאלי של הרכב והוא ניזוק.

2.עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים ובית משפט קמא נעתר לבקשה והורה על מעצרו כאמור.

בהחלטתו ציין בית המשפט כי אין עוררין על דבר קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר הנובעת ממסוכנות העורר לשלום הציבור. עם זאת, בחן בית המשפט אפשרות של חלופת מעצר אך מצא כי בנסיבות העניין אין בה כדי לאיין את מסוכנות העורר. בעניין החלופה נסמך בית המשפט בעיקרו של דבר על תסקיר של שירות המבחן אשר לא המליץ על שחרור. לדעת שירות המבחן, מתקשה הנאשם לדחות סיפוקים, נוטה לפעול באופן אימפולסיבי ועל כן, ספק אם יוכל לעמוד בתנאי שחרור מגבילים. התסקיר אף פקפק ביכולת של הורי העורר לפקח עליו במסגרת של חלופת מעצר וכן דחה אפשרות של פיקוח אלקטרוני בהעדר תנאים מתאימים לכך במקום מגוריו של העורר. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין מקום להבחין בין העורר לסאמר (שנעצר אף הוא עד תום ההליכים), אך בשל כך שסאמר הוא זה שעל פי הנטען שפך את הדלק והצית את מכונית המשטרה. בשל כל הטעמים הללו, הורה בית משפט קמא כאמור על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

3.מכאן הערר שבפני בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בקובעו שנשקפת

מן העורר מסוכנות ובקובעו עוד כי לא ניתן להפיג מסוכנות זו בחלופת מעצר. העורר מדגיש את החלק ה"מזערי" המיוחס לו באירוע כמי שלא נטל כל חלק אקטיבי בהצתה עצמה. כמו כן טוען העורר כי בית המשפט מצווה לשקול באהדה חלופת מעצר אפשרית ולא כך נהג בית משפט קמא במקרה דנן באמצו כלשונה את המלצת שירות המבחן, בלא שהפעיל בעניין זה את שיקול דעתו השיפוטי.

4.דין הערר להידחות. תיאור האירוע בכתב האישום מלמד לכאורה כי מדובר בשניים אשר חברו יחדיו לבצע את מעשה ההצתה ואף הוציאו את זממם לפועל בצוותא חדא ובשיתוף פעולה. לפיכך ניסיונו של העורר ליצור בהקשר זה אבחנה בינו ובין שותפו סאמר אין לו מקום. על הסכנה הרבה הטמונה בעבירת ההצתה עמד בית משפט זה לא אחת, בציינו כי תחילת המעשה ידועה וסופו מי ישורנו (ראו ע"פ 4264/99 מחמוד נ' מדינת ישראל , תק-על 2000(2) 1252 (2000)). בניגוד לטענת העורר ביקש בית משפט קמא למרות כל אלה לבחון אפשרות של חלופת מעצר ולצורך זה הורה על קבלת תסקיר מעצר. דא עקא, התסקיר בעניינו של העורר, כמו גם בעניינו של השותף סאמר, לא היה חיובי ובסופו נמנע שירות המבחן ממתן המלצה כלשהי לשיחרור העורר לחלופה. בנסיבות אלה ונוכח עברו הפלילי של העורר בעבירות רכוש, לא מצאתי כל מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.