בש"פ 4735/12 אדם בן חיים נ. מדינת ישראל

1.

נגד העורר ושלושה אחרים הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום הכולל שלושה אישומים. העבירות המיוחסות לעורר כלולות רק באישום הראשון והן עבירות של החזקה וניהול מקום משחקים אסורים, ארגון הגרלות והימורים ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. ליתר הנאשמים מיוחסות גם עבירות של סחיטה באיומים ועבירות מס. על פי האמור בכתב האישום, העורר ויתר הנאשמים קשרו קשר לביצוע עבירות של ארגון משחקים אסורים, הגרלות והימורי ספורט באמצעות רשת האינטרנט. נטען כי העורר שימש כחוליה מקשרת בין יתר הנאשמים לבין המהמרים, כשניפק לאחרונים אמצעי גישה לאתר, אסף כספים וטיפל בתחזוקת האתר. נטען כי היקף הפעילות הפלילית הגיע לכ-30 מיליוני שקלים בשנת 2010.

2.

ביום 23.5.11 החליט בית המשפט המחוזי (מ"ת 6623-04-11, השופטת י' רז-לוי ) לעצור את שלושת הנאשמים האחרים ולשחרר את העורר לחלופת למעצר שכללה מעצר בית מלא בפיקוח אימו, אביו או אחותו, הפקדת 70,000 ש"ח, ערבויות המפקחים וערבות עצמית, איסור לשוחח בטלפון ללא השגחת אחד המפקחים ואיסור גישה למחשב ולרשת האינטרנט.

מאז ניתנה ההחלטה הנ"ל שוחררו גם יתר הנאשמים בתנאים. העורר פנה מפעם לפעם בבקשות לעיון חוזר בתנאי המעצר וביקש כי יתאפשר לו לצאת לעבודה, אך בקשותיו נדחו. ערר שהוגש לבית משפט זה על דחיית בקשת העורר לצאת לעבודה נדחה ביום 24.10.2011 (בש"פ 7582/11). מאידך גיסא, המשיבה טענה להפרת תנאי השחרור, מה שהביא להחמרת התנאים ולחילוט ערבויות, אך לאחר מכן שבו לתוקפם תנאי השחרור המקוריים.

3.

הערר הנוכחי הוא תולדה של החלטת בית משפט קמא (השופט א' אינפלד ) מיום 20.5.12. ההחלטה האמורה ניתנה בבקשת המשיבה לעיון חוזר בתנאי השחרור ולמעצרו של העורר ובבקשת העורר להקלת תנאי השחרור, לרבות יציאה לעבודה במוסך של אביו ובפיקוחו. בבקשת המשיבה נטען, כי העורר הפר את תנאי השחרור בכך שביצע מביתו עבירות הימורים וניהולם באמצעות טלפון נייד. טענה זו מבוססת על האזנות סתר שבוצעו לטלפון של העורר מהן עלה, לגרסת המשיבה, כי העורר ביצע עבירות כאמור.

4.

בית המשפט המחוזי, אשר עיין בחומר הראיות שנאסף על-ידי המשיבה לצורך בקשתה לבטל את תנאי השחרור ולשוב ולעצור את העורר, קבע כי חומר זה מקים "חשד כבד שמדובר בעניינים הקשורים להימורים באינטרנט", במיוחד כשהעורר לא הצליח להסביר את תוכן השיחות כשנחקר עליהן. עם זאת מצא בית משפט קמא כי אין בידי המשיבה "ראיה מספקת לגישה לאינטרנט" וגם אין ראיה ששיחות הטלפון בוצעו על-ידי העורר ללא פיקוח, כנדרש בתנאי השחרור שנקבעו לו. מסקנת

בית המשפט היתה, כי תנאי השחרור לא הופרו מבחינה "טכנית", אך נוכח פעילותו החשודה של העורר, שלא ניתן לה הסבר מצידו, פחת האמון שניתן לתת בו. התוצאה היתה שבקשת העורר להקל בתנאי השחרור נדחתה ותנאים אלו אף "חודדו והוכבדו" על-ידי בית המשפט. בין היתר קבע בית המשפט כי נאסר על העורר לשחק במשחקים הכוללים קלפים, קוביות או מדמים משחקים כאלו (כגון "שש-בש") ונאסרה כניסת מבקרים לעורר, למעט בני משפחה. בית המשפט הוסיף כי הערבים "יערכו מידי פעם בפעם חיפוש אצל [העורר]. לוודא שאינו מחזיק כל מכשיר היכול לשמש לגישה באינטרנט או מכשיר טלפון נייד שאינו בפיקוחם". בית המשפט הורה לערבים לערוך "דו"ח שבועי" שיפרט את פעולות החיפוש וימסר לעיון המשטרה. כמו כן נדרש העורר להפקיד 8,000 ש"ח נוספים (ניתנה ארכה לביצוע ההפקדה).

מכאן הערר.

5.

בערר נטען, כי לא היה מקום "להכביד ולחדד" את תנאי השחרור לאחר שלא נמצאו ראיות להפרת תנאי השחרור המקוריים. כמו כן נטען, כי לא נמצא כל בסיס בדין לאסור על העורר, למשל, לשחק "שש בש" בביתו, או לאסור על מי שאינו בן משפחה להיכנס למקום, ובמיוחד להורות לערבים לבצע חיפוש אצל העורר.

העורר מוסיף וטוען, כי יש מקום לקבל את בקשתו ולהתיר יציאתו לעבודה. נטען, לעניין זה, להימשכות ההליכים, ולכך שחלקו של העורר בכתב האישום קטן מחלקם של יתר הנאשמים, אשר לאחר החלטת בית המשפט התאפשר להם (בהסכמה) לצאת לעבודה.

6.

המשיבה מבקשת כי הערר יידחה בעיקרו, אם כי היא מסכימה לביטול חלק מהתנאים שנקבעו במסגרת "החידוד וההכבדה", וביניהם ההוראה לערבים לערוך חיפוש אצל העורר. המשיבה טוענת כי העורר אינו מקפיד על קיום תנאי השחרור וכי זו הפעם השניה שנתבקשה החמרה בתנאים אלו נוכח הפרתם. במצב זה של חוסר אמון בעורר, אין לאפשר לו לצאת לעבודה, גם לאחר שתנאי השחרור של שותפיו לכתב האישום הוגמשו והותר להם לצאת לעבוד.

דיון והכרעה

7.

עיון בתמלילי האזנות הסתר ובהודעות שנגבו מהעורר כשנחקר על אודות שיחותיו בטלפון, אינו יכול שלא להביא למסקנה, כי העורר מעורב בדרך כלשהי בהימורים באמצעות הטלפון. נקבע שאין מדובר בהפרת תנאי השחרור המקוריים, אך צל כבד של חשדות מוטל על העורר. כמי שחזר ופנה לבית המשפט בבקשות להקל בתנאי השחרור, לא היה זה ראוי שבמקביל יעסוק העורר בפעילות שככל הנראה גררה אותו בעבר לביצוע העבירות המיוחסות לו. בהודעותיו מודה העורר כי הוא "מכור" להימורים ומידי פעם היו מגיעים למקום מעצר הבית

חברים שהימרו במקום. בנסיבות אלה אכן היה קושי ליתן בעורר אמון נוסף מעבר לזה שניתן בו עד כה, ולהקל בתנאי השחרור, כפי שביקש.

8.

עם זאת, משנקבע שהעורר לא הפר את תנאי השחרור, סבורני שלא היה מקום להחמיר תנאים אלה, והנפקות של מעשיו החשודים היתה צריכה להצטמצם לדחיית בקשתו להקלה בתנאי השחרור.

זאת ועוד, חלק מהתנאים שנוספו אינם מידתיים. אינני סבור שהיה מקום להורות לערבים לערוך חיפושים עיתיים אצל העורר (ולכך מסכימה גם המדינה). בדומה לכך לא היה מקום לאסור על העורר לשחק משחקי חברה רק משום שהם עלולים לגלוש להימורים. נדמה כי גם איסור הכניסה למקום מעצר הבית של מי שאינם בני משפחה אינו מידתי ויש בו כדי לפגוע גם ביתר דיירי הבית. נפסק לא אחת כי חלופת מעצר לא יכולה להיות הרמטית ואין מקום להתיימר להפכה לכזו באמצעות תנאים שקשה ביותר לאכפם, שאינם מידתיים ושאין בדין סמכות להטילם (כמו הוראת החיפוש האמורה).

9.

כאמור, לאחר מתן ההחלטה נשוא ערר זה, הסכימה המשיבה ליציאת הנאשמים האחרים לעבודה. מטבע הדברים, נתון זה לא עמד לנגד עיני בית המשפט קמא ויתכן שיש בו כדי להשליך גם על עניינו של העורר, במיוחד כאשר ברור שחלקו בפרשה פחות חמור, כמפורט בכתב האישום ובהחלטת השופטת י' רז-לוי מיום 13.5.2011. אלא שראוי שסוגיה זו תיבחן תחילה על-ידי בית המשפט המחוזי ולא לראשונה בבית משפט זה. אבהיר, כי נכון למועד מתן החלטתו של בית המשפט המחוזי, החלטה נשוא ערר זה, בטרם הוסכם לאפשר לנאשמים האחרים לצאת לעבודה, הרי שבדין נדחתה בקשת העורר להקלה בתנאי השחרור. כפי שהוסבר לעיל, מסקנה זו נובעת מפעולות ההימורים בהן היה מעורב, שמקשות ליתן בו אמון שיאפשר הקלה בתנאי מעצר הבית. עם זאת, יתכן שעתה, עם ההקלה בתנאי השחרור של הנאשמים האחרים, שהמעשים המיוחסים להם בכתב האישום חמורים יותר ממעשיו של העורר, נפתח פתח לעיון מחדש במכלול, תוך שקילת כל הנתונים ובהם התנהלות העורר. כאמור, בחינה זו צריכה להיעשות תחילה על-ידי בית המשפט המחוזי, מה גם שלא נפרשו בפני מלוא השיקולים שנגעו להקלה בתנאי השחרור של הנאשמים האחרים. אינני נעתר אפוא לערר, ככל שהוא נוגע לבקשת העורר לצאת לעבודה במסגרת תנאי השחרור. עם זאת, נוכח שינוי הנסיבות, קרי, הקלה בתנאי השחרור של שותפיו, עומדת בפני העורר האפשרות לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר אשר תיבחן על יסוד מכלול הנסיבות בעניינו של העורר.

10.

לסיכום:

א.

הערר מתקבל במובן זה שההכבדה בתנאי השחרור שנקבעה בהחלטה מיום 20.5.2012 מבוטלת, לרבות דרישת ההפקדה הנוספת.

ב.

הערר נדחה בכל הנוגע לבקשת העורר להקלה בתנאי השחרור, בכפוף לאמור לעיל לענין זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר נוכח ההקלה בתנאי השחרור של יתר הנאשמים.