בש"פ 7582/11 אדם בן חיים נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' איינפלד) מיום 26.9.2011 במסגרת מ"ת 6623-04-11 אשר דחה בקשה להתיר לעורר לצאת לעבודה בפיקוחו של אביו.

כתב האישום

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ולשלושה אחרים עבירות בתחום ניהול משחקים אסורים, הלבנות הון ועבירות מס. כתב האישום ייחס לעורר עבירות של החזקה וניהול מקום משחקים אסורים לפי סעיף 228 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות ארגון הגרלות והימורים לפי סעיף 225 לחוק העונשין; עבירות הלבנות הון לפי סעיף 3(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון ) ועבירות עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

2.

על פי פרטי כתב האישום העורר וחבריו קשרו קשר לביצוע עבירות של ארגון משחקים אסורים, הגרלות והימורי ספורט באמצעות רשת האינטרנט. על פי הנטען, במהלך שנת 2010, העורר וחבריו החזיקו וניהלו מקומות משחקים אסורים והימורי ספורט ברשת האינטרנט בהיקף של למעלה מ-30 מיליוני שקלים. במסגרת קשירת הקשר האמורה הנפיקו העורר וחבריו סיסמאות וקודי כניסה למהמרים שונים כדי לאפשר לאותם מהמרים להשתתף בהימורים הנערכים ברשת האינטרנט. עוד פורט בכתב האישום כי העורר שימש כאחד מאנשי הקשר העיקריים בין חבריו ובין המהמרים הן לצורך ניפוק אמצעי הגישה לאתר, הן לצורך אישור מהמרים חדשים, הן לצורך איסוף כספים במזומן מהמהמרים והן לצורך טיפול בתקלות טכניות בפעולת האתר.

הליכי המעצר בעניינו של העורר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר וחבריו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטה מיום 23.5.2011 הבחין בית המשפט בין העורר ובין חבריו והורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בפיקוח אמו, אביו, אחותו הבכורה ואחותו הצעירה. בית המשפט פירט כי עניינו של העורר נבדל מעניינם של חבריו הן ביחס לעילת המעצר והן ביחס למידת מסוכנותו. בית המשפט קבע כי על פי המעשים שבהם הואשם העורר נראה כי מסוכנותו של העורר פחותה ממסוכנותם של חבריו וזאת משום שלא מיוחסות לו עבירות מס או עבירות של קשירת קשר לסחיטה באיומים. עוד הוסיף בית המשפט כי גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי מטים את הכף לקבלת חלופת המעצר בעניינו.

4.

בהמשך, הגיש העורר בקשה לשחרור מחלופות המעצר למקום עבודה במשרד תיווך ביחד עם אביו, אחד ממפקחיו. בקשה זו נדחתה ביום 18.8.2011. בית המשפט קבע בהחלטתו כי לא חלפו אלא חודשיים מהחלטת השחרור ועד להגשת בקשת העורר ליציאה לעבודה. עוד הוסיף בית המשפט כי לעורר מיוחסים אישומים חמורים ולפי חומר הראיות עולה כי לעורר מעורבות רבה בניהול ההימורים. בית המשפט הוסיף כי למרות שנקבע כי מסוכנותו של העורר פחותה ממסוכנותם של חבריו, מחלקו בביצוע העבירות, ניתן ללמוד על מסוכנות ממשית. בית המשפט הוסיף כי למרות הקושי בשהייה במעצר בית מלא, אין בבקשה נימוק המצדיק שינוי בתנאי השחרור לאחר זמן כה מועט. בית המשפט הוסיף כי עבודה במשרד התיווך כולל מגע עם ציבור רחב ואופי עבודה זו אינו עולה בקנה אחד עם החלטת השחרור למעצר בית שקבעה כי לעורר אסור לשוחח בטלפון ללא השגחת המפקחים ואסור לו להתחבר למחשב.

5.

לבית המשפט הוגשה בקשה נוספת ליציאה למקום עבודה אשר כוללת עבודה במוסך של אביו שהוא מקום סגור ללא יציאה החוצה. דיון בבקשה זו התקיים בפני השופט איינפלד ביום 26.9.2011. בית המשפט לא ביקש את תשובת המשיבה לבקשה וקבע כי אין מקום להיעתר לבקשה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי אין נימוק המצדיק שינוי כלשהו בהחלטה שלא לאפשר לעורר לצאת לעבודה וכי מסוכנותו לא השתנתה בפרק הזמן הקצר שחלף מאז מתן ההחלטה הקודמת בעניינו. בית המשפט הוסיף כי אין המדובר בעורר ששוהה זמן ארוך מאוד במעצר בית ושכבר התנסה בחלונות מעטים המאפשרים יציאה לעבודה. המדובר, לדברי בית המשפט, במי שמורחק מהציבור לאור מסוכנותו על ידי מעצר בית והרחקה מטלפון וממחשב. בית המשפט הדגיש כי אין מקום ליציאה מהאיזוק האלקטרוני כלל. על כן דחה בית המשפט את הבקשה ליציאה לעבודה. על החלטה זו הוגשה הערר שבפניי.

הערר

6.

העורר טוען כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו שלא לאפשר לעורר לצאת למקום העבודה במוסך. העורר הוסיף כי קביעת בית המשפט לפיה אין לקבל הצעה ליציאה אל מחוץ לאיזוק האלקטרוני כלל, סותמת את הגולל בפני כל בקשות עתידיות מטעם העורר לצאת לעבודה. עוד הוסיף העורר כי טיב מסוכנותו של העורר לא השתנתה. העורר פירט כי הוא, בניגוד לחבריו, לא הואשם בעבירת סחיטה באיומים ואין כל חשש לשיבוש או השפעה מצדו כלפי העדים בפרשה. עוד הוסיף העורר כי מקום העבודה במוסך נמצא בפיקוח אביו ואחותו שהם ערבים שאושרו ועל כן אין חשש מהתרת יציאתו למקום עבודה זה, שהוא מקום סגור שבו לא יהיה לו מגע עם הציבור או עם מחשב.

המדינה מבקשת לתמוך בהחלטת בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7.

מאז החלטת השחרור בערובה למעצר בית בליווי איזוק אלקטרוני ועד הגשת הבקשה הנוכחית לא חלף זמן רב, אף שבעיני העורר הזמן יכול להראות ארוך. לשחרור נקבעו תנאים קשיחים, ולטעמי לא השתנה דבר המצדיק עיון חוזר בבקשה. בדיון נמסר שהתיק נקבע להוכחות לינואר-פברואר השנה. איני רואה מקום, לעת הזו, להיעתר לבקשה לעיון חוזר.

8.

הבקשה נדחית.