בש"פ 4738/14 ראמי גזאוי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט

המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שפסר ) מיום 12.6.2014 במ"ת 31615-03-14, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש ביום 17.3.2014 כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ) וניסיון לרצח (תשע עבירות) לפי סעיף 305(1) לחוק.

2.

על פי הנטען בכתב האישום, העורר ניהל משנת 2006 רומן עם אחותה של אשתו, ארוא תכרורי (להלן: ארוא ), שהייתה נשואה ללואי תכרורי (להלן: המתלונן או הבעל ) משנת 2003 ועד לגירושיהם ביום 27.1.2014. במהלך הקשר בין העורר לארוא נטען כי העורר הפעיל עליה תחבולות ולחצים שונים על מנת שתבטח בו ותעשה כדבריו.

החל משנת 2012 התחזה העורר באמצעות שליחת מיסרונים לגב' אורלי שני, חברתו לעבודה במשרד הפנים. כחלק מכך, פעל לרכוש את אמונה של ארוא, שסברה כי אורלי היא חברתה. בדמותה של אורלי, שכנע את ארוא לעשות עבורו פעולות שונות, לרבות אקטים מיניים, מתן כסף וכן הרעלת המתלונן. בין השאר, תחת לחציו הישירים והעקיפים של העורר, ארוא נטלה בשנת 2013 תכשיטי זהב בשווי 360,000 ₪ שקיבלה בחתונתה מהכספת שהייתה בבית הורי המתלונן ומסרה אותם לעורר; לוותה 60,000 ₪ מהבנק והעבירה לעורר; ונתנה לעורר כ-5000 ₪ מקופת חסכון של ילדיה.

לפי עובדות האישום הראשון , בשנת 2008 העורר פנה לחברו בשם בלאל וביקש כי יסייע לו למצוא אשה שתפתה את המתלונן ותקליט אותו בעת ביצוע אקט מיני על מנת שיוכל לסחוט אותו. בלאל יצר קשר עם פלונית בשם ש', ובהתאם לתוכנית, היא הקליטה את שיחותיה הטלפוניות עם המתלונן וכן את המפגש ביניהם, שכלל אקט מיני ברכבו של המתלונן. לאחר מכן העבירה את ההקלטות הנ"ל לאדם שנפגש עמה, שזהותו אינה ידועה לה. העורר, שקיבל לידיו את ההקלטות, שלח אותן כעבור מספר ימים אל המתלונן. לאחר מכן, פנו אל האחרון במועדים שונים מספר גברים שזהותם אינה ידועה, וניסו להניעו לשלם להם עשרות אלפי שקלים, תוך איום שאם לא יעשה כן ישליכו על ביתו רימונים. המתלונן לא נענה לסחיטה.

לפי עובדות האישום השני , עובר לחודש מאי 2013, העורר וארוא קשרו קשר לרצוח את המתלונן תוך שימוש ברעל. תחילה, העורר דאג כי ארוא תשמע את ההקלטות של המתלונן בהן תועדה בגידתו כדי לעורר את זעמה ולשכנעה לשתף עמו פעולה. בשלוש הזדמנויות שונות החל מאותו מועד, העורר נפגש עם ארוא ומסר לה רעל מסוג זריו אורגני (אורגאנו פוספט) ששימש להרעלת המתלונן, והסביר לה כיצד עליה לטחון את הרעל ולהחדירו למזון של המתלונן. במהלך החודשים מאי עד דצמבר 2013, לפחות בתשע הזדמנויות שונות, ארוא הגישה למתלונן אוכל ושתיה לתוכם החדירה את הרעל במינונים שונים. באותן פעמים, זמן קצר לאחר שהמתלונן אכל ושתה את המזון המורעל, הוא חש ברע, סבל מטשטוש ראיה, סחרחורות, כאבי בטן, שלשולים והקאות עזים והובהל לבית החולים. באחת הפעמים, הוחדרה כמות רעל גדולה למזון ומצבו של המתלונן הדרדר במהירות. הוא הובהל לבית החולים מאיר שם אושפז ביחידה ל טיפול נמרץ

כשהוא מורדם ומונשם. המתלונן שוחרר מבית החולים לאחר כשבוע.

לאחר כל אירוע של הרעלת המתלונן, ארוא עדכנה את העורר ודיווחה לו על מצבו הרפואי. העורר הורה לארוא, בין היתר באמצעות המסרונים ששלח כשהוא מתחזה לאורלי, להמשיך ולתת למתלונן רעל ויעץ לה להחדיר את הרעל למזונו בעת שישהו בבית הוריו של המתלונן, על מנת להרחיק ממנה את החשד. כשנודע למתלונן באשפוזו האחרון כי התסמינים מהם סבל מקורם בהרעלה, הוא עזב את ביתו, התגרש מארוא, וכעבור מספר ימים הגיש תלונה למשטרה, מה שהוביל למעצרם של העורר ושל ארוא.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים נוכח חזקת המסוכנות בעניינו והחשש כי שחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט, בין היתר לאור אופיין של העבירות המיוחסות לו הכרוכות במניפולטיביות, תחכום וערמומיות.

ביום 24.4.2014 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר. שירות המבחן עמד על הפער בין האופן החיובי בו הציגו העורר ואשתו (אחותה של ארוא) את מערכת היחסים הזוגית ביניהם, לבין ההתנהגות המיוחסת לעורר, המאופיינת במניפולטיביות והסתרה, והשלכותיה על הקשר הזוגי. שירות המבחן התרשם מהעורר כאדם בעל יכולת וורבלית גבוהה שמנסה להרשים את הסביבה, אך הוסיף כי ניכרת בעיה של גבולות בקשר עם נשים בכלל ובפרט בתוך המערכת המשפחתית, וכי נראה שהעורר מתקשה להתייחס לדפוסיו הבעייתיים ולעולמו הרגשי. להערכת שירות המבחן קיימת רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות אלימה, ואם תבוצע אלימות חומרתה תהיה גבוהה. בנסיבות אלה, על אף שהתרשם מהתגייסותם וממחויבותם של המפקחים שהוצעו, העריך שירות המבחן כי היכרותם את נתוניו והתנהלותו של העורר שטחית ביותר וכי אין הם מתייחסים באופן ענייני לסיכון בהתנהלותו.

ביום 14.5.2014 הוגש תסקיר מעצר משלים. שירות המבחן בחן חלופת מעצר אחרת שהוצעה, לפיה בני משפחתו של העורר ישמשו כמפקחים. אולם, אף חלופה זו לא נמצאה על ידי השירות כמתאימה, ולא נמצא כי בני המשפחה, חרף התגייסותם לסייע לעורר ומודעותם לחומרת האישומים המיוחסים לו, יכולים לשמש גורמי פיקוח מפחיתי סיכון.

4.

ביום 19.5.2014 התקיים דיון בבקשה בפני בית משפט קמא, אשר נדחה מעת לעת בשל בדיקות נוספות שביצעו המשטרה והפרקליטות, בעיקר מחקרי תקשורת. העורר חלק על קיומן של ראיות לכאורה וטען כי נוכח הבעייתיות בראיות יש להורות על חלופת מעצר.

בהחלטתו מיום 12.6.2014, קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה כנדרש בשלב זה של ההליך. נקבע כי אין בטיעוני העורר כדי לפגום בראיות או בעוצמתן ומקומם של טיעונים אלו להתברר במסגרת התיק העיקרי, באשר אין בית המשפט בוחן בשלב זה את משקלה ומהימנותה של הראיה, אלא מעריך את מכלול הראיות ברמה הלכאורית. עוד נקבע כי קיימת עילת מעצר המתבססת על מסוכנותו של העורר, שפעל על פי עובדות כתב האישום בתחכום רב, במניפולטיביות ובאינטנסיביות להשגת מטרתו. אשר לחלופת מעצר, נקבע כי בנסיבות המקרה אין לסטות מהמלצת שירות המבחן. בשורה התחתונה בית משפט קמא הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

על כך נסב הערר שבפניי.

5.

העורר מיקד טענותיו במסכת הראייתית וטען כי עיקרה מבוסס על הודעותיה של ארוא, בגרסה המתפתחת שסיפרה למשטרה כפי שעולה מהודעותיה הרבות, ומשילובן עם מכלול התשתית הראייתית. נטען כי ארוא מנסה להקטין ככל האפשר את חלקה במסכת האירועים ולהעליל עלילות שווא על העורר. נוכח הבעייתיות בעוצמת הראיות, ובהתחשב בחלופות המעצר שהוצעו, נטען כי יש להסתפק בחלופת מעצר.

מאחר שהערר מופנה בעיקרו כלפי דיותן ועוצמתן של הראיות, אבחן להלן את חומר הראיות.

6.

אקדים ואומר כי הערר נסב בעיקר על האישום החמור של נסיון לרצח בדרך של הרעלה ולא על האישום הראשון הנוגע לפרשת הסחיטה משנת 2008. לגבי אישום זה, דומה שאין חולק כי קיימות ראיות לכאורה ואמנה אותן בקצרה: הודעותיו של המתלונן שסיפר כי בשנת 2008 נסחט באיומים לאחר שהוקלט מקיים יחסי מין עם אחרת עודנו נשוי לארוא; דיסק האודיו המנציח את האקט המיני בינו לבין ש' אשת הפיתוי; הודעתה של ש' שנשלחה לפתות את המתלונן (הנ"ל טענה כי המקרה אירע בשנת 2005-2004 וכי משנודע הדבר למשפחתה ספגה מכות מאחיה); הודעתו של בלאל שסיפר כי העורר ביקש ממנו לשלוח למתלונן אשת פיתוי; העימות בין העורר לבין בלאל; הודעתה של ארוא, המספרת כי העורר הוא שהביא לה את הדיסק של ההקלטה.

אפנה אפוא לבחינת התשתית הראייתית הנוגעת לנסיונות ההרעלה של המתלונן, שהתגרש מארוא ימים ספורים לפני שהגיש תלונתו למשטרה.

7.

חלק נכבד מהתשתית הראייתית מבוססת על שבע הודעותיה של ארוא במשטרה.

א.

בחקירתה הראשונה מיום 17.2.2014 נחקרה ארוא אך ורק על גניבת התכשיטים, הכחישה את הגניבה והכחישה כי נתנה למאן דהוא את הזהב והתכשיטים.

ב.

בחקירה השניה מיום 18.2.2014 הטיחו בה החוקרים לראשונה את החשד לניסיון ההרעלה, וארוא הגיבה בשתיקה ולאחר מכן אמרה כי אין לה קשר לכך.

ג.

בחקירה השלישית שהתנהלה באותו יום, ארוא הודתה כי אכן הרעילה את המתלונן ולדבריה השתמשה ברעל שהביא לה העורר והרעילה את המתלונן 4-3 פעמים. לדבריה, הרעיון היה של העורר, שהעביר לה את החומר ברחוב כשנפגשו רכב מול רכב.

ד.

בהודעתה הרביעית מיום 20.2.2014, סיפרה ארוא כי העורר הפעיל עליה לחצים להרעיל את המתלונן כמה שיותר פעמים, ואף יעץ לה להטמין את הרעל כאשר הם מתארחים בבית הוריו של המתלונן. בהתייחס למניע של העורר, אומרת ארוא כי העורר אמר לה שהוא שונא את בעלה מאחר שבעלה לא מכבד אותה וגורם לה לסבול (הודעתה מיום 20.2.2014, שורה 124).

ה.

בהודעתה החמישית מיום 24.2.2014, ארוא הכחישה כל קשר לסחיטה ולאיומים כנגד בעלה והמטען שהונח פעם בביתם, וסיפרה כי באותה עת ילדה ולאחר מכן חזרה לבית הוריו של בעלה ולא הייתה בבית. לדבריה, העורר אמר לה שאם ירצה להשליך רימון הוא יעשה זאת כאשר היא והילדים לא יהיו בבית. בתשובה לאמירת החוקר כי החליטה להרעיל את בעלה במזיד מתוך בחירה שלה, השיבה ארוא כי העורר הלחיץ אותה וגם היא רצתה לגרום לבעלה לסבול (שורה 43). לדבריה, היא פחדה לאבד את העורר ולכן הייתה מוכנה לתת לו את כל הזהב שלה. באותה חקירה היא סיפרה כי נתנה לעורר גם סכום של 60,000 ₪ שנטלה כהלוואה בבנק וסכום של 5,000 ₪ שהיה בקופסאות עץ כחסכון. את הכסף מסרה לעורר ברחוב לאחר שתיאמו ביניהם בטלפון הסלולרי. עוד אמרה ארוא כי ייתכן שנותרו לה שאריות מהרעל בארון במרתף.

ו.

בהודעתה השישית מיום 6.3.2014 סיפרה ארוא לראשונה על אורלי, שהפכה לחברת הנפש שלה, שעימה תקשרה אך ורק במסרונים. ארוא יודעה לספר כי אורלי עובדת עם העורר, וידעה על אורלי ומשפחתה פרטים שונים. ארוא סיפרה שאורלי דחפה אותה להרעיל את המתלונן, לגנוב את הזהב עבור העורר ואף יעצה לה אלו אקטים מיניים לבצע עבור העורר (הודעתה מיום 11.3.2014, בעמ' 9).

ז.

בהודעתה השביעית והמפורטת מיום 11.3.2014, ארוא התוודתה לראשונה כי היה לה רומן עם העורר. היא הצהירה בפתח ההודעה כי היא חשה בושה וחרפה בתור אשה ורוצה להתנקות מכל החטאים שלה כלפי בעלה וכלפי עצמה. ארוא סיפרה כי העורר ידע שבעלה מכה אותה, ולדבריה, הביא לה את דיסק ההקלטה כדי להוכיח לה שלבעלה יש קשר עם בחורה אחרת. לדבריה, העורר איים עליה ועל משפחתה שיזרוק רימונים על אחיה, וגם איים על אבא שלה. העורר נתן לה קופסא שקופה שיש בה חומר שחור, גרגרים קטנים קטנים שחורים "מסר לי את זה כמה פעמים כל פעם שהחומר היה נגמר, היה מביא לי, היה פוגש אותי ברחוב ומוסר לי את החומר". העורר אמר לה לשים את החומר ואמר לה שהחומר רק עושה בחילות (שורה 53). לדבריה, שמה את החומר לבעלה שלוש פעמים. היא הסבירה כי הדברים נעשו ביוזמתו של העורר, אך כאשר נשאלה מדוע שמה את החומר לבעלה בפעם השניה השיבה "כמו שהוא נתן לי לסבול שהוא יסבול גם" (שורה 87). בתשובה לשאלה אם שמה את החומר על דעת עצמה, השיבה ארוא כי הדבר נעשה ביוזמתו של העורר. לדבריה, העורר הפציר בה להרעיל את המתלונן ונתן לה אף הוראות ברורות כמה כפיות של חומר לשים, איך להכניס לאוכל וכדומה. לדבריה, העורר עודכן כל פעם בדבר ניסיון ההרעלה של המתלונן ומצבו.

8.

כאמור, הודעותיה של ארוא הם הנדבך המרכזי, ולכך יש לצרף את הראיות הבאות:

הודעות המתלונן : המתלונן סיפר כי מספר פעמים לאחר שארוא הגישה לו אוכל או שתיה הוא סבל מתסמיני ההרעלה.

דומה כי קשה לחלוק על כך שהמתלונן הורעל מספר פעמים, כפי שעולה מהתיק הרפואי. תשע פעמים הגיע המערער לטיפול רפואי, כשהוא סובל, בין היתר, מכאבי בטן עזים, שלשולים והקאות. רק באירוע השמיני מיום 25.11.2013 אובחן כי העורר סובל מהרעלה קשה. לאחר 7 ימים בהם טופל בבית החולים, שוחרר המתלונן לביתו ובחלוף כשבוע הרעילה אותו ארוא פעם נוספת וגם הפעם אותרו רעלים בגופו. לאחר ששוחרר מאשפוזו האחרון ביום 8.12.2013, התקין המתלונן האזנת סתר בביתו, והקליט, בין היתר, את ארוא כשהיא משוחחת עם אוס אחיה. המדובר בהאזנות סתר אשר בשלב זה קבילותן כפופה לכך ש בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על פי סעיף 13א(2) לחוק האזנת סתר התשל"ט-1979. בהקשר זה אציין כי העורר הודיע כי יבקש כי ההקלטה תוגש כראיה, ויש לקחת בחשבון כי ארוא ואחיה אוס, שני המשוחחים שהוקלטו, אף הם יסכימו להגשתה.

השיחה המוקלטת בין ארוא לבין אחיה אוס : במהלך השיחה מספר אוס לארוא כי יש שמועות שהרעילה את בעלה, היא עלולה להיחקר על כך במשטרה ולקבל עונש של 20 שנות מאסר. במהלך השיחה אוס מטיח מספר פעמים באחותו כי העורר הוא שעומד מאחורי ההרעלה ולא יתכן שהיא היוזמת. ארוא שוללת את הדברים, מספרת לאוס כי רצתה להרוג את בעלה והעורר סייע לה בכך שנתן לה את החומר, אולם היא זו שיזמה את ההרעלה. ארוא מכחישה בתוקף שהיה לה רומן עם העורר, מספרת לאחיה שהרעילה את המתלונן ברעל שקיבלה מהעורר, וכי גנבה את הזהב שקיבלה כמתנת נישואין. בהמשך, נעמוד על תוכן השיחה ביתר פירוט.

הודעתו של אוס מיום 18.2.2014 : אוס סיפר כי העורר סיפר לו על היחסים המעורערים בין ארוא למתלונן, סיפר לו על נסיונות חוזרים להרעלה של המתלונן ואף הראה לו שקית עם רעל. לדבריו, העורר שלח לו בטעות שני מסרונים שאותם התכוון לשלוח לארוא, בהם נכתב כי הוא רוצה שתהיה האמא של הילדות שלו. כשהתברר לעורר שהמסרונים הגיעו בטעות אל אוס, הוא הגיע אליו למחרת בבהילות ומחק לו את המסרונים מהטלפון. אוס סיפר, כי חודשיים לפני כן העורר הראה לו את הרעל וסיפר לו כי הם מרעילים את המתלונן.

הודעות העורר : בהודעתו הראשונה מיום 18.2.2014, העורר אישר כי עמד בקשרים הדוקים עם ארוא בשיחות ובהודעות, אך הכחיש כי התקיים ביניהם קשר מיני. בהודעתו השניה מאותו יום הוא אישר כי ארוא ביקשה ממנו לעזור לו לחסל את המתלונן, וכי לאחר שהתעקשה "ונידנדה" לו, נתן לה שני כדורי אקסטזי שאותם קיבל מפלוני שבשמו נקב, וכי העביר לה את שני הכדורים כאשר נסעו ברחוב אחד מול רכבו של השני. אציין כי גרסתו של העורר, לפיה קיבל מספר כדורי אקסטזי מפלוני, אכן אומתה על ידי המשטרה שחקרה את פלוני.

שיחות ומסרונים : בין העורר לבין ארוא התנהלו כ-2000 שיחות ומסרונים, מה שמעיד על הקשר ביניהם.

שקרי העורר : העורר נתפס במספר שקרים. כך, הכחשתו בתחילת הדרך כי בינו לבין ארוא התקיים קשר רומנטי (הודעתו מיום 20.2.2014); טענתו כי הוא מחזיק רק טלפון אחד, בעוד שנג'ם אישתו סיפרה כי הוא מחזיק בארבעה טלפונים שאותם מסרה למשטרה ביום 17.3.2014; הסיפור שהעורר סיפר לאוס, שכביכול ארוא חולה בסרטן הרחם, מה שגרם לאוס להביא את ארוא ל קופת חולים

כאשר למעשה העורר נפגש עימה במשרד הפנים במקום עבודתו (הודעת אוס מיום 18.2.2014, שורה 55).

אורלי : אורלי הכחישה בהודעתה מיום 10.3.2014 כל קשר אל ארוא. בין השתיים נערך עימות, ותגובותיהן של השתיים נחזו כאותנטיות, כמי שאינן מכירות כלל זו את זו. הראיות התומכות בכך שאורלי, החברה הדמיונית של ארוא היא יציר כפיו של העורר, הן: אורלי משכנעת את ארוא לפעול לטובת העורר; אורלי "יודעת" איך למצוא את העורר כשארוא מחפשת אחריו; בין הטלפון האמיתי של אורלי לבין ארוא אין כל תקשורת; אך בין מספר הטלפון שארוא סברה שהוא של אורלי לבין הטלפון של ארוא היו שיחות רבות.

אשתו של העורר : גם נג'ם, אשתו של העורר, אושפזה במצב קשה עם תסמינים דומים בבית החולים, תסמינים שיכולים להתיישב עם הרעלה. ארוא סיפרה בהודעתה במשטרה כי העורר הודה בפניה שניסה לרצוח את נג'ם. אציין כי נושא זה, כמו נושאים רבים אחרים שהעלתה ארוא, לא מצאו מקומם לכתב האישום.

עד כאן עיקרי הראיות לכאורה שבחומר החקירה.

9.

הסניגור המלומד הציע "נראטיב" אחר שלאורו יש לקרוא את חומר הראיות. לשיטתו, "מיפוי האינטרסים" בפרשה מלמד כי ארוא, שהודתה במעשה ההרעלה ו בית המשפט הורה על מעצרה עד לתום ההליכים, מנסה להקטין את חלקה בפרשה בכך שהיא מציגה את העורר כמי שיזם ושידל אותה להרעיל את בעלה-המתלונן. ארוא נתמכת על ידי אחיה אוס, שמלכתחילה חשד בקשר הרומנטי בין השניים, ויעץ לאחותו "להפיל את התיק" על העורר.

גרסתו של העורר, שאותה מסר מיד עם מעצרו, היא שארוא ביקשה לפגוע מלכתחילה בבעלה-המתלונן בשל יחסו האלים כלפיה והמכות שספגה ממנו. לא רק שהעורר לא שידל את ארוא להרעיל את בעלה, אלא שהוא הפנה אותה ואת אוס אחיה לרס"ב בשם יגאל שילן במשטרת קלנסאווה, וניסה לשכנע אותם להגיש נגדו תלונה במשטרה. עובדה זו אושרה על ידי אוס בעימות בינו לבין העורר (עמ' 5 לעימות המוקלט, במקום "יגאל" נרשם "איגל" – י"ע).

אציין כי באותו עימות הטיח העורר באוס שהוא זה שהראה לו קופסא ואמר לו שזה הסם שארוא מרעילה בו את בעלה, מה שהוכחש על ידי אוס (שם, בעמ' 12-11 לעימות). גם בעימות בין ארוא לעורר (אשר משום מה הוכתר כ"תרגיל חקירה") – במהלכו העורר הכחיש כי נתן לה רעל – העורר חזר וביקש ממנה מספר פעמים לאשר כי אמר לה ולאוס שילכו ליגאל, באותו יום שבעלה זרק אותה מהבית. ארוא אישרה את הדברים ואמרה כי העורר אמר לה ללכת ליגאל רק "כשהכל נפל על הראש", ומשאֵלתה אל העורר "אתה לא יודע מתי דיברתי עם יגאל" עולה כי אכן פנתה למשטרה. אציין כי ארוא סיפרה שהייתה תקרית שבעלה גירש אותה מהבית סמוך לחצות הלילה (הודעה מיום 20.2.2014, שורה 52). כפי שעולה מחומר החקירה, אוס החזיר אותה כעבור זמן קצר לביתה וישב לשוחח איתה ועם בעלה.

10.

לתמיכה בתזה המוצעת על ידו, הצביע העורר על מספר נקודות בחומר הראיות עליהן נעמוד להלן. מאחר שהעורר סבור כי הקלטת הסתר של השיחה בין ארוא לאוס תומכת בעמדתו, ונוכח חשיבותה הלכאורית של ההקלטה כראייה אובייקטיבית, אביא להלן בתמצית את עיקריה:

אוס אומר לארוא כי כולם כבר יודעים, בעלה לואי יודע הכל (עמ' 3 לתמליל), אומר לה כי הכל גלוי הכל ידוע אין דבר שאפשר להסתיר. ארוא משיבה לו "נראה לך שאני אלך ואגיד ללואי [המתלונן – י"ע] אני הרעלתי אותך"? ואוס מסביר לה שלואי לא רוצה להפיל אותה אלא את העורר, כי יש לה ילדים והיא לא עושה את זה מהראש שלה. ארוא אומרת לאוס שהיא זו שביקשה מהעורר – "מה העסק שלו להרעיל אותו ולהרוג אותו" אני ביקשתי ממנו, אני רוצה לנוח ממנו [מבעלה – י"ע]" (עמ' 4 לתמליל). אוס מביע דאגה שהדברים יגיעו למשטרה כי בעלה סיפר בבית החולים שלפני שיצא מהבית הוא שתה [את המשקה שארוא נתנה לו – י"ע]. ארוא מרגיעה אותו שהדברים לא יגיעו למשטרה, כי בעלה לא יתלונן בשל הבושה. אוס מתבטא כי כולם יודעים על כך, אבל "אמרתי אם היא עושה היא עושה לא מהראש שלה... זה לא מתאים לה שתלך ותתכנן עם רעל" (עמ' 6 לתמליל). אוס מפציר בארוא לספר אם העורר מעורב בסיפור, ומסביר לה שהיא יכולה להסתבך בתיק הריגה של 20 שנות מאסר. ארוא מתבטאת באופן שניתן להבין כי גמרה אומר לגרום לבעלה לסבול, לשחרר את הכעס שלה כלפי מי שעינה אותה כל החיים "הייתי שמחה מבפנים שהייתי רואה אותו סובל". כשאוס מנסה לומר כי הדברים שהיא אומרת מוכיחים שבעלה לא אושפז בגלל מחלה, היא אומרת לו ששניהם יודעים כי [מדובר ברעל – י"ע] והוא משיב "אני ואת יודעים והם גם יודעים אני בטוח במאה אחוז שהם יודעים ממה". אוס מזכיר את שתי ההודעות שהעורר שלח לה ושהוא ראה אותם "וכשרמי שלח לך שתי ההודעות האלה אני נשבעתי באמא שלי לא לקרוא אותם" (עמ' 7 לתמליל), ובהמשך מספר כיצד העורר הגיע אליו "כמו משוגע" כדי למחוק את ההודעות. אוס אומר לארוא שהוא שונא את העורר כי זה הכל בגללו ו"אני חותך את היד שלי אם לא הוא [העורר – י"ע] שלח אותך להרעיל את לואי" וארוא עונה שזה לא העורר. אוס לוחץ על ארוא להודות כי שכבה עם העורר פעמיים ולואי תפס אותם ואז הכה אותה והיא מכחישה את הדברים, ואומרת שהעורר אכן עזר לה אך לא נגע בה (עמ' 8 לתמליל). אוס מפציר בארוא לגלות מי הפיל אותה והיא אומרת לאוס להגיד לו [לבעלה לואי – י"ע] שאף אחד לא הפיל אותה, אך מתדרכת אותו להגיד שהיא לא עושה כלום מיוזמתה שלה "זאת אומרת היא עשתה אבל לא מהראש שלה" ואומרת לאוס לחשוב היטב על מה שהוא אומר כדי שלא יפיל אותה. בשל חשיבות הקטע הבא, אביא את הדברים בלשונם:

"אוס: אני לא מפיל אף אחד, את אחותי ונשארת אחותי. מי שיפול זה מי שמאחורייך מי שהכניס לך לראש כל מה שקורה הוא זה שיפול.

ארוא: מה הוא [העורר – י"ע] קשור? מה שהייתי מבקשת ממנו היה עושה לי. מבחינת הביא לי [את הרעל – י"ע] ?

כן הביא לי. בטוח הביא לי. מה קרה לך? אתה יודע שהוא הביא לי ועזר לי .

אוס: אני יודע שהוא הביא לך ועזר לך הדבר הזה אני יודע אותו.

ארוא: כן אתה היחידי שאתה יודע.

אוס: וגם הם יודעים אני כשישבתי איתם הכל הם יודעים הכל" (בעמ' 9 לתמליל, הדגשה הוספה – י"ע).

מה שיחה עוד עולה כי אוס מאמין שידו של העורר בכל, שהוא זה עומד מאחורי הסחיטה של המתלונן, שהוא עומד מאחורי הנחת הרימון אצל ארוא והמתלונן בבית, ושהוא עומד מאחורי גניבת הזהב. ארוא מכחישה שוב כי ניהלה קשר מיני עם העורר, וכי בעלה כנראה אמר לה שהתקין מצלמות בבית ושיקר בכך (עמ' 11-10 לתמליל). אוס אומר כי העורר מהתחלה רצה להרעיל את המתלונן והוא לא יודע מה הסיבה, כי העורר הוא המתכנן, הוא זה שחושב, הוא הכל. אוס מזהיר את ארוא שהיא על הכוונת, וכאשר יושיבו אותה לחקירה במשטרה היא תודה, "דבר שני כשהמשטרה תכנס לעניינים כל ההאשמות האלה יפלו על מישהו בשביל שידעו מי בפנים ומי בחוץ אומר לך שוב אני הלכתי איתך הלכתי אתך כי את אחותי". ארוא מבקשת ממנו שילך איתה לא בגלל שהיא אחותו אלא כי הוא מאמין לה (עמ' 12 לתמליל). ארוא מכחישה ונשבעת כי העורר מעולם לא נכנס אליה כשהייתה לבד. היא מסבירה לאחיה שנושא הגירושין הוא סופי, אין בכוונתה לחזור לבעלה ומאז שהחליטה להתגרש ממנו מצבה הנפשי השתפר, אין אף אחד שיביך וישפיל אותה. בהמשך, ארוא מתלוננת על השפעת הסכסוך ביניהם על הילדים ועקב כך על היחס של הילדים כלפיה (עמ' 13 לתמליל).

עד כאן תמצית השיחה המוקלטת. הקטע שצוטט לעיל, מצביע לכאורה על כך שהעורר הביא לארוא את הרעל וכי אוס ידע על כך, מה שמתיישב עם הודעותיו של אוס במשטרה. קטע זה של השיחה נזקף לחובתו של העורר.

מנגד, חלקים מהשיחה תומכים לכאורה בגרסת העורר, לפיה ארוא היא שיזמה את ההרעלה כדי להיפטר מבעלה, שלדבריה מירר את חייה ובו מאסה. העורר מפרש את השיחה בין אוס לארוא כסיכום ביניהם, שאם העניין יתגלגל למשטרה הם יטענו שהעורר הוא ששלח אותה להרעיל את בעלה.

אציין כי חוקריה של ארוא הטיחו בפניה את שאמרה בהקלטה, ועל כך השיבה כי כאשה נשואה, ומאחר שמאז מותה של אמה היא הפכה לאמא של האחים שלה, ומאחר שמדובר גם באחותה נג'ם, לא רצתה לחשוף את הקשר הרומנטי שלה עם העורר ולא רצתה שידעו כי המטרה שלה ושל העורר הייתה להישאר ביחד (הודעה מיום 6.3.2014, שורות 90-87).

[במאמר מוסגר אציין כי מחומר הראיות עולה שהיחסים בין האחיות ארוא ונג'ם אינם טובים והן לא בקשר מזה שלוש שנים].

אמשיך ואבחן חולשות ופגמים נוספים בחומר הראיות, עליהם הצביע העורר.

11.

בהאזנת הסתר שהציב המתלונן-הבעל הוקלטו כ-150 שעות, שרק אחת מהן (השיחה לעיל בין אוס לארוא) תומללה לאחר שנמצאה רלבנטית. באף אחת מההקלטות לא נשמעת שיחה שמנהלת ארוא עם העורר בנוגע להרעלתו של המתלונן. זאת, למרות שלגרסתה של ארוא היא שוחחה פעמים רבות עם העורר, שהנחה אותה כיצד לבצע את ההרעלה, הן בטלפון והן באמצעות מסרונים. כך, לדוגמה, בהודעתה מיום 11.3.2014 ארוא מספרת כי העורר היה מתקשר ושואל היכן בעלה ואם כבר התחילו התופעות בעקבות ההרעלה וכי הייתה מעדכנת אותו. כל זה נעשה לדבריה הן בהודעות והן בשיחות ( שם , שורה 137). גם לא נמצא אף מסרון אחד שהוחלף בין השניים, שניתן לייחס לו משמעות מפלילה. לשיטת העורר, מדובר בחוסר ראייתי שלא ניתן להפריז בחשיבותו. מנגד, יש לזכור כי מכשירי ההקלטה הותקנו על ידי המתלונן רק בחודש דצמבר 2013.

12.

לטענת העורר, גם אם נניח לזכות ארוא כי בשלבים הראשונים של חקירתה ביקשה לכבוש את הדברים, אין בכך כדי להסביר את הסתירות והתמיהות בעדותה, כפי שיפורט להלן.

בהודעתה מיום 11.3.2014 ארוא מתארת את הפעם האחרונה שהרעילה את בעלה כפעם השלישית

( שם , עמ' 7-6). בהמשך אומרת ארוא שהרעילה את בעלה 4-3 פעמים, לא יותר (שורה 336), אחר כך אומרת כי שמה את הרעל שלוש פעמים (שורה 357) ולאחר הפסקה, כאשר החוקר מטיח בה כי בעלה הגיע לבית החולים 20 פעמים היא אומרת "את האמת שמתי יותר מ-4 פעמים לא יכולה להגיד אם זה 10 או 20 פעמים אבל שמתי" (שורה 366).

לדברי ארוא, המניע של העורר היה קנאה והוא גם ביקש להשיג את הכסף והזהב. אלא שארוא עצמה התבטאה מספר פעמים כי הרעילה את בעלה מאחר שרצתה "שהוא יסבול כמו שאני סבלתי" ( שם , שורה 211 וכן בהודעתה מיום 20.2.2014 בשורות 224 ו-253). זאת, מאחר שהמתלונן הכה אותה, קילל אותה וקילל את אמה.

ארוא מסרה גרסאות שונות לגבי מספר הפעמים בהן קיבלה את הרעל מהעורר. פעם טענה כי העורר מסר לה את הרעל טחון ואת כל כמות הרעל בבת אחת "פעם אחת ושמרתי בצד" (הודעה מיום 18.2.2014, שורות 22-18), וכי השתמשה ברעל מידי פעם. בהודעה אחרת מסרה כי העורר מסר לה מידי פעם את הרעל בצורה של גרגרים שחורים קטנים, כמו פלפל שחור (הודעה מיום 20.2.2014, שורה 199), והיא השתמשה ברעל לאחר שטחנה אותו באמצעות עלי ומכתש שנתפסו בביתה (דוח תפיסה מיום 24.2.2011). בדיקה מעבדתית שנערכה למכתש ולעלי, שלא גילתה כל שרידי רעל.

העורר טען כי לבקשתה שיספק לה רעל, סיפק לארוא שני כדורי אקסטזי, מתוך ידיעה שאין בכך כדי להרעיל את המתלונן. בהודעתה מיום 11.3.2014 בעמ' 11, ארוא אישרה כי העורר אכן נתן לה כדור LSD , כדור כחול וקופסא שחורה וחומר שחור. לדבריה, נתן לה את החומר השחור בחמש שקיות קטנות, ואחר כך נתן לה את הקופסה.

אציין כי בהודעתו מיום 20.2.2014 העורר מפרט ממי קיבל שני כדורי אקסטזי שנתן לארוא כי "נדנדה לו", והלה אכן נחקר על כך והודה. לדברי העורר, היה זה אוס – שכעס על המתלונן שמכה את אחותו – שבא אליו באיזה ערב והראה לו שקית ואמר לו כי ארוא רוצה לשים את זה לבעלה. העורר אף הטיח זאת באוס בעימות ביניהם. לטעמי, גרסה זו של העורר מוקשית, נוכח תוכנה של השיחה המוקלטת.

13.

אוס סיפר כי העורר הראה לו את הרעל בתוך שקית שחורה שהיה עליה כיתוב בלבן ואדום "סוכר", שהייתה מקומטת לגמרי. הוא נגע בשקית והרגיש כי מדובר בחומר טחון, בעוד שארוא סיפרה כי החומר היה בצורה של גרגרים. בהודעתו של אוס מיום 18.2.2014 תיאר אוס שקית סוכר ארוכה באורך של 7 ס"מ לערך, כמו שיש במסעדות. לדבריו, העורר אמר לו שהביא את הרעל מטייבה מחבר.

אוס גם סיפר בהודעתו כי העורר אמר לו שהרעל מיועד למתלונן, והוא אמר לעורר שלא יעשו את זה אלא יפנו למשטרה. אוס גם לא ידע להסביר מדוע העורר רצה להרעיל את המתלונן (הודעתו מיום 5.3.2014).

לטענת העורר, גרסה זו מעוררת תמיהה, שכן מדוע אוס לא אומר את הדברים במפורש לארוא כאשר בשיחה המוקלטת הוא מפציר בה לומר כי העורר הוא ששידל אותה להרעיל את המתלונן. לתמיהה זו ניתן להשיב כי דווקא מאחר שאוס יודע על מעורבותו של העורר, וארוא יודעת על כך שהוא יודע, כפי שעולה מהקטע המצוטט לעיל, אוס מפציר בה לא לקחת את האשמה עליה אלא להטילה על העורר, כמי שעומד מאחורי הדברים.

מנגד, גרסתו של אוס לפיה נודע לו שהעורר-גיסו מתכוון להרעיל את המתלונן-גיסו מעוררת תמיהה. ניתן היה לצפות כי אוס ינסה להבין מהעורר מה המניע שלו להרעיל את המתלונן, או שינסה להניא אותו מהמעשה.

העורר טען כי לגרסתו של אוס, לפיה קיבל מהעורר בטעות שני מסרונים שהעורר התכוון לשלוח לארוא, אין תימוכין, מאחר שמסרונים אלה לא אותרו. אלא שתימוכין לכך אנו מוצאים בשיחה המוקלטת בה מספר אוס לאחותו על המסרונים שקיבל. בנוסף, ביום 3.1.2014 נשלחו לאוס 2 מסרונים בסמיכות, מהטלפון של העורר (עולה מהודעת עדכון שהוגשה על ידי הפרקליטות ביום 13.7.2014).

14.

הסיפורים של ארוא אודות הקשר שלה עם אורלי הדמיונית הם פנטסטיים כדי כך, שאפילו החוקר לא מתאפק ופולט "אני התעייפתי" (הודעת ארוא מיום 6.3.2014, שורה 77). העימות בין אורלי האמיתית לבין ארוא אכן מעורר רושם הזוי, ונראה כי אורלי לא מבינה מה ארוא רוצה ממנה, באשר אף פעם לא שוחחה איתה ופגשה אותה רק פעם אחת בחטף. וכפי שסיכמה אורלי את הדברים בסוף העימות ביניהם "אלוהים ישמור, איזה הזוי, הזוי, אני לא מאמינה" ובהודעתה שנגבתה לאחר מכן "אני בהלם, לא היה ולא נברא, הכל הזוי, אין לי שום קשר לפרשה, לא קשור אלי, זה נראה לי חלום". כל שאורלי ידעה לומר הוא, שהעורר סיפר לה כי בעבר היה קשר בינו לבין ארוא והוא לא מעוניין בה יותר, וכי בעלה של ארוא מכה אותה ומתעלל בה.

העורר טען כי אכן סיפר לארוא פרטים אודות אורלי שעובדת איתו, מה שמסביר את מקור ידיעתה אודות אורלי ומשפחתה. לשיטת העורר, בהתחשב בכך שארוא היא אשה משכילה, קשה להלום סיפור כה פנטסטי לפיו היא מתכתבת עם אשה שאיננה מכירה (למעט היכרות חטופה כשנתיים לפני כן, כאשר העורר הציג אותה בפניה כחברתו לעבודה), ואותה אשה מעבירה לה הוראות והנחיות, בעוד ארוא מספרת לה את סודותיה האינטימיים.

הודעתו של העורר מיום 12.3.2014 הוקדשה אך ורק לנושא של אורלי. העורר הכחיש כי שלח לארוא הודעות בשמה, והצהיר כי לא ייתכן שאורלי הייתה בקשר עם ארוא. העורר הביע דעתו כי אורלי היא בנאדם מקסים ומדהים וחבל להכניס אותה לסיטואציות מגעילות כאלה ולשרבב את השם שלה לשקר ולכזב כזה. הסיפור של ארוא עשוי לעורר תמיהה, וכי מדוע שתחשוב כי אשה שהיא בקושי מכירה, תנחה אותה ותעודד אותה לגנוב זהב עבור העורר, ותנחה אותה בפרטים האינטימיים ביותר ביחסיה עם העורר (הודעתה של ארוא מיום 11.3.2014, שורות 306-295).

ארוא אף סיפרה כי באחת הפעמים שהעורר מסר לה את הרעל, את "החומר השחור", אורלי ישבה במושב האחורי ברכב שלו. ואולם, בכתב האישום הוחלט להתייחס אל אורלי כבלתי מעורבת לחלוטין.

ארוא גם מספרת שידוע לה כי אורלי נפגשה עם אחותה נג'ם בבית קפה בנתניה ושמה לה LSD בקפה ובעקבות זאת נג'ם התעלפה, וכי אורלי פעלה כך גם כדי להרעיל את היבה, גיסתו של העורר (אשתו של אחיו מנדר). לדבריה, אורלי סיפרה לה את הדברים (הודעתה מיום 6.3.2014). בהנחה שהעורר עומד מאחורי דמותה הדמיונית של אורלי, הרי שלא הגיוני כי הוא יעליל על עצמו סיפורים כל כך חמורים.

לכך יש להוסיף כי לא אותר ולו מסרון אחד בין אורלי הדמיונית לבין ארוא, למרות שמספרי הטלפון בהם עשתה ארוא שימוש כדי להתקשר לאורלי ידועים. לטענת העורר, לא ניתן להפריז בחשיבותו של חסר ראייתי זה.

15.

תמיהה נוספת היא מדוע הפגישות, במהלכן העורר העביר לארוא את הרעל וארוא העבירה לו תכשיטים וזהב, נעשו כ"מבצע חשאי" באמצע הרחוב בפגישה של רכב מול רכב. הדברים אינם מתיישבים עם ההנחה שהעורר ממילא פגש את ארוא בסתר במסגרת הקשר הרומנטי ביניהם. מנגד, יש בכך כדי לתמוך בגרסת העורר כי בינו לבין ארוא היה קשר רומנטי לפני שנים, אך הקשר קיבל במהלך השנים צביון של קשר דרך טלפונים ומסרונים, וכי נחלץ לעזרתה של ארוא במיוחד לאחרונה, לאחר שבעלה-המתלונן סילק אותה מהבית באישון לילה.

16.

ארוא מייחסת לעורר מעשים רבים שלא מצאו דרכם לכתב האישום. היא סיפרה שהעורר ביקש להשליך רימון על אחיה הבכור אשרף בשנת 2008-2007 (הודעה מיום 20.2.2014, בעמ' 5). בהודעותיה היא מספרת כי העורר רצה גם להשליך רימון על בעלה, ואף אמרה לו זאת בעימות ביניהם, מה שמוכחש לחלוטין על ידי העורר. לדבריה, העורר ביקש להרעיל את אחותה נג'ם, אשתו של העורר, כדי לזכות בכספי ביטוח החיים שלה, והוא שם לה רעל בבגט שהביא לה ממסעדה מטייבה, ונזהר כי באותו זמן לא תיניק את התינוק.

לטענת העורר, סיפורים אלה אך ממחישים את חוסר מהימנותה של ארוא.

17.

לארוא היה מניע ברור ומיידי להרעיל את בעלה, כמי שגרם לה סבל, וכך התבטאה הן בהודעותיה במשטרה והן בשיחה המוקלטת. כך, בהודעתה מיום 18.2.2014 סיפרה כי כבר מתחילת נישואיהם המתלונן הרביץ לה וכלא אותה במחסן. כיורשת של בעלה, להבדיל מגרושתו, ארוא גם הייתה נהנית מירושתו.

המניע שניתן לייחס לעורר מעורפל יותר. מניע אפשרי הוא, שהעורר ביקש להגיע דרך ארוא לכספו של בעלה-המתלונן, מה שהיה מתאפשר לו ביתר קלות אילו המתלונן סולק מן הדרך.

בהודעתה מיום 20.2.2014 ארוא אומרת כי העורר שונא את בעלה, מאחר שבעלה לא מכבד אותה וגורם לה לסבול. מניע זה מתיישב עם הקשר הרומנטי שהיה בין השניים. מעדויות בתיק עולה כי בין ארוא לעורר היה קשר רומנטי כבר בשנת 2007. ארוא התוודתה על כך בפני מספר אנשים ולטענת אוס גם העורר סיפר לו על כך. הדבר נודע לבעלה-המתלונן, פרץ משבר בין השניים אך לבסוף המשיכו בחיי הנישואין שלהם והביאו לעולם את שני ילדיהם. מנגד, יש לזכור כי על מנת לממש את הקשר הרומנטי ביניהם, היה על העורר "להיפטר" מאשתו, אחותה של ארוא.

18.

וכעת, לאחר שסקרנו את חומר הראיות, אומר כי אני שותף למסקנתו של בית משפט קמא כי יש

בחומר פוטנציאל ראייתי להרשעת העורר. גם השיחה המוקלטת שהעורר זוקף לזכותו, יכולה בהחלט להתפרש לחובתו לאור הקטע המצוטט לעיל.

מנגד, יש בתמיהות ובסתירות עליהן עמדנו לעיל כדי להחליש את עוצמת הראיות. ידועה מקבילית הכוחות בין עוצמת הראיות לבין נטייתו של בית המשפט להסתפק בחלופת מעצר. על הזיקה בין השתיים עמדתי בהרחבה במקום אחר ולא אאריך (בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (8.8.2011) (להלן: עניין פלוני ); וכן ראה מאמרו של השופט מרדכי לוי "האם לא הגיעה העת לשינויים בדיני המעצר עד תום ההליכים? הצעות לצמצום היקף המעצרים מבלי לפגוע באינטרס הציבורי" הסניגור 206 4, 9-7 והאסמכתאות שם (מאי 2014)).

ודוק: יש להבחין בין עוצמת הראיות לבין עוצמת העילה . ייתכן מצב בו עוצמת הראיות מוחלשת אך עילת המעצר היא עוצמתית באופן שכל נטילת סיכון לגביה תהיה בלתי סבירה, כך שאין למעשה חלופת מעצר מתאימה שתוכל להגשים את מטרות המעצר. במקרה כאמור, לא יהא מנוס ממעצרו של הנאשם על אף הבעייתיות במשקלן של הראיות לכאורה (עניין פלוני , פסקה 4; מרדכי לוי "הראיות לכאורה הנדרשות למעצר עד תום ההליכים – בחינה נוספת" משפטים לד 549, 619 (תשס"ה)).

19.

איני סבור כי המצב שבפנינו הוא כזה שעוצמת העילה מאיינת את האפשרות לחלופת מעצר. זאת, מבלי שנעלם מעיניי תסקיר שרות המבחן שייחס לעורר תחכום ומניפולטיביות, ואף העריך כי קיימת מסוכנות בינונית להישנות העבירות, ואם תבוצע אלימות חומרתה תהיה גבוהה. בהתחשב בחזקת החפות ובחולשה בעוצמת הראיות כמפורט לעיל; בהתחשב בכך שהעורר נטול עבר פלילי; בהתחשב בכך שזה לו המעצר הראשון והוא עצור מזה כחמישה חודשים; בהתחשב בכך שאין לייחס מצד העורר סכנה כללית לציבור והסכנה הלכאורית היא כלפי המתלונן וכלפי ארוא, שנמצאת כיום במעצר עד תום ההליכים; בהתחשב בכך שהמשפט טרם החל ואף לא נקבע מועד לתחילתו, וכבר כעת ברור שיתארך ויצריך הארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים – בהתחשב בכל אלה, אני סבור כי ראוי לאפשר לעורר לנהל את משפטו כשהוא נמצא מחוץ לכותלי בית המעצר.

לאור כל זאת, דומני כי חלופת מעצר הדוקה בפיקוח אחיו של העורר, ששניים מהם התייצבו במהלך הדיון בפניי, או בפיקוח של ערבים אחרים, ואשר תכלול מעצר בית מלא, איזוק אלקטרוני, איסור מוחלט של יצירת קשר, במישרין או בעקיפין, עם המתלונן או עם עדי תביעה אחרים, ערבות כספית משמעותית וערבים טובים, תוכל להקהות עוקצה של סכנה.

20.

אשר על כן, אני מקבל את הערר במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שיבחן את החלופות המוצעות. לבית משפט קמא שיקול דעת אם להידרש לתסקיר נוסף של שירות המבחן אם לאו.