בש"פ 4743/97 מדינת ישראל נ. יוסי מירילאשוילי

1.זוהי בקשה להארכת מעצרם של ארבעת המשיבים מעבר לשנה לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב1982-.

2.נגד ארבעת המשיבים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפיו מיוחסת להם אשמת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. עם הגשת כתב האישום, הורה בית המשפט על החזקתם של המשיבים במעצר עד תום ההליכים; ועררים שהגישו המשיבים מס' 1,2 ו- 4 כנגד ההחלטה להחזיקם במעצר כאמור נדחו.

3.המשיבים מוחזקים במעצר על פי כתב האישום מיום 8.8.96. עד היום קוימו שמונה ישיבות ונשמעו כל עדי התביעה למעט אחד - מילר - שנגדו מתנהלים הליכים נפרדים בפרשה זו ומשפטו טרם הסתיים.

את הבקשה להארכת המעצר סומכת התביעה על הסיכון לבטחון הציבור ולבטחונם של יריבים מצד אחד, ועל החשש הממשי של הימלטות מן הדין מצד שני. והכל לנוכח חומרת העבירה, על רקע הנסיבות שבהן נעברה.

4.ארבעת המשיבים מתנגדים להארכת מעצרם. את שני המשיבים הראשונים ייצג עו"ד עזריה; ואילו עו"ד מקרין ב"כ של המשיב מס' 3 ייצג גם את עניינו של המשיב מס' 4 שב"כ, עו"ד שפיגל, שלא יכול היה להתייצב לדיון בשל מצב בריאותו.

5.מן הטיעון שהשמיעו ב"כ המשיבים, מסתמנות שלוש טענות מרכזיות: האחת - כי אין בראיות שבאו בפני בית המשפט - ואף לא בעדותו הצפויה של העד האחרון, מילר, שמשפטו טרם הסתיים - כדי לתמוך במידה כלשהי באחריותו של מי מהמשיבים לקיפוח חייו של המנוח; השניה - כי כל שניתן יהיה לבסס על הראיות הקיימות לחובת המשיבים, מצטמצם, בסופו של דבר, לעבירות של החזקת נשק שלא כדין וסיוע לאחר מעשה, שבא לכלל ביטוי בהסתרת כלי הנשק שמהם נורו היריות לעבר המנוח; והשלישית - כי ההמתנה לשמיעת עדותו של העד האחרון, מילר, תצריך הארכה נוספת של המעצר, מכיון שהכרעת הדין במשפטו תינתן רק בראשית חודש נובמבר 1997.

6.לשיטתי, בהעדר נסיבות מיוחדות, מקומן של הטענות, שהעלו ב"כ המשיבים בדבר כוחה של התשתית הראייתית שנפרשה על ידי התביעה בבית המשפט המחוזי, בדיון בבקשה ל"עיון חוזר"; וזאת - משום, שהלכה למעשה, הטענה היא: שלאחר שמיעת כל עדי התביעה "נשתנו הנסיבות" ושוב אין "ראיות לכאורה" להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום.

טענה זו - הן כאשר משמעותה היא שאין "ראיות לכאורה" להוכחת עבירה כלשהי, והן כאשר משמעותה היא שיש "ראיות לכאורה" להוכחת עבירה אחרת, קלה באופן משמעותי מזו הנקובה בכתב האישום - מן הראוי שתתברר בערכאה הראשונה וניתן יהיה להביאה לבקורתה של ערכאת ערעור.

אשר על כן, נקודת המוצא של הדיון בבקשת המדינה להארכת המעצר מעבר לשנה, תהיה, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת למשיבים; כאשר גם מעצר על פי החלטת הארכה, כפוף ל"עיון חוזר".

7.עמדת המדינה, לפיה ישנה הצדקה להארכת המעצר נראית לי. הטעמים שהצדיקו בשעתו החזקה במעצר עד תום ההליכים - חשש להימלטות מן הדין וסיכון לבטחון חייהם של יריבים ולבטחון הציבור - עומדים בעינם גם עתה; ולצד כוחם להעמיד עילת מעצר, יש בכוחם להקים חזקה שבעובדה, שאין בכוחה של "חלופת מעצר" לקדם פניהם של הסיכונים האמורים. חזקה זו מעבירה את נטל הפרכתה - ולו גם על דרך הקמתו של ספק בלבד - אל המשיבים; ואלה - לא עמדו בו.

8.ולא נעלמה הימני הטענה כי ההמתנה להעדתו של העד מילר - עד לראשית נובמבר השנה - תביא בהכרח לבקשה להארכה נוספת. ברם, בינתיים קבע בית משפט זה - בבג"צ 6319/95 (חכמי וברלס) (טרם פורסם) - כי ניתן להשמיע כעד נאשם באותה פרשה הנדון בנפרד ואפילו משפטו טרם הסתיים; והדעת נותנת, שבנסיבות מיוחדות של המקרה, כאשר ברור מלכתחילה שמילר יסרב להעיד והתביעה תגיש כראיה את אמרות החוץ שמסר במהלך חקירתו, יעשה על ידי בעלי הדין ועל ידי בית המשפט המחוזי מאמץ לשמוע את עדותו בהקדם האפשרי, באופן שמשפטם של המשיבים יסתיים בתוך שלושת חודשי ההארכה המבוקשת.

9.לאור כל האמור לעיל, הנני נעתר לבקשת התביעה ומורה על הארכת מעצרם של ארבעת המשיבים למשך שלושה חודשים, מיום 8.8.97 ועד ליום 7.11.97 או עד למתן פסק הדין בעניינם, הכל לפי המועד המוקדם יותר.