בש"פ 4755/21 חן אהרון נ. מדינת ישראל

1.

החלטתי זו ניתנת בעקבות "בקשה לחזרה מאשמה" שהגישה המבקשת ביום

6.3.2022 במסגרת בש"פ 4755/21.

2.

כפי שקבעתי בהחלטתי בבש"פ 6395/18 ויין נ. מדינת ישראל (12.9.2018), ובשורה ארוכה של החלטות שבאו בעקבותיה, ככלל, במשפטי תעבורה אין מקום להעברת דיונים אשר מצריכים את עדותו של שוטר תעבורה. בכפוף לנסיבות חריגות של ממש, העברה כאמור תתאפשר לבקשת הנאשם רק כשהלה מצהיר כי בכוונתו להודות בעובדותיו של כתב האישום שהוגש נגדו ועל ידי כך לייתר את הצורך בהוכחות. כלל זה (להלן: כלל ויין ) גובש על ידי בהתבסס על פסיקתו הקודמת של בית משפט זה, ומטרתו העיקרית היא למנוע פגיעה ביעילות עבודתם של שוטרי תעבורה ושל בתי המשפט לתעבורה.

3.

המבקשת דכאן היא הנאשמת בתיק תעבורה 177-07-21, אשר מכיל כתב אישום שהוגש תחילה לבית משפט השלום לתעבורה ירושלים. לפני כשמונה חודשים, הניחה המבקשת על שולחני בקשה להעברת מקום דיון בתיק זה לבית משפט השלום לתעבורה צפת, הקרוב למקום מגוריה, כאשר היא מציינת כי היא מודה במיוחס לה בכתב האישום. בקשתה נתקבלה בהתאם לכלל ויין , והדיון בתיק הועבר לבית משפט השלום לתעבורה צפת.

4.

המבקשת שינתה כעת את טעמה ומבקשת היא לנהל הוכחות במקום להודות. למבקשת, כמו לכל נאשם, נתונה הזכות לעמוד על חפותה ולנהל משפט, ואולם הזכות לבחירת בית המשפט שבו היא תישפט איננה נתונה בידה. מקום השיפוט נקבע בחוק (ראו: סעיף 6(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), והעברת הדיון, לה זכתה המבקשת מכוחו של כלל ויין , היא בגדר חריג לכלל (ראו: בש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי , פ"ד נט(4) 229 (2005);

בש"פ 3064/07 מזרחי נ' מדינת ישראל (23.4.2007); בש"פ 1379/15 יהודאי נ' עירית ירושלים (23.3.2015)). המבקשת נהנתה מחריג זה בזכות הצהרתה בדבר כוונתה להודות בכתב האישום, שאותה, כאמור, היא אינה מתכוונת לקיים.

5.

כפי שפסקתי בבש"פ 994/19 סולמאן נ' מדינת ישראל (16.8.2020), בהתבסס על שיקולים ואסמכתאות שפורטו באותה החלטה, סבורני כי יש להותיר את הדיון בבית המשפט שאליו הוא הועבר.

6.

לצד זאת, בית המשפט אשר דן בעניינה של המבקשת יהא חייב, בנסיבות כגון אלה, לשקול ולהחליט האם יהא זה נכון לחייב את המבקשת, בשל התקלה שגרמה, בהוצאות המדינה בהתאם לאמור בתקנה 21 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, אשר קובעת כדלקמן: "... נדחה מועד המשפט בשל מעשה או מחדל של בעל דין, רשאי בית המשפט אם ראה הצדקה לכך, להטיל על בעל הדין שבעטיו נגרמה הדחיה, הוצאות בפועל לטובת הצד שכנגד". לחלופין, במקרה של הרשעה, ישקול בית המשפט ויחליט האם מן הדין לחייב את המבקשת בהוצאות מכוח האמור בסעיף 79 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

7.

הסמכות להטיל הוצאות כאמור ולקבוע את שיעורן נתונה בידה של הערכאה הדיונית, וזו תחליט בעניין כחוכמתה לאחר שקילתו.

8.

הדיון בתת"ע 177-07-21 יתקיים אפוא בבית משפט השלום לתעבורה צפת, כפי שנקבע בהחלטתי מיום 6.7.2021.

ש ו פ ט

_________________________

21047550_F02.docx

עב

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,

https://supreme.court.gov.il