בש"פ 4778/02 יוסף אבו כלב נ. מדינת ישראל

1.על העוררים ועל נאשם נוסף הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס לעוררים עבירות של סחיטה באיומים; לעורר מס' 1 בשבעה אישומים, לעורר מס' 2 בארבעה אישומים ולעורר מס' 3 באישום אחד. כתב האישום גם מייחס לעוררים מס' 1 ו-2 עבירות של קשירת קשר לפשע; לעורר מס' 1 בחמישה אישומים, ולעורר מס' 2 בארבעה אישומים. לפי הנטען, בתמצית, עסקו העוררים בגבייה ומתן הלוואות בריבית ולשם כך פתחו משרד. גביית הכספים נעשתה בעיקר על ידי העוררים מס' 1 ו-2 באמצעות פנייה לחייבים - הן באמצעות הטלפון והן בדרכים אחרות - תוך סחיטה באיומים. גם העורר מס' 3 - שהוא אחיו של העורר מס' 1 - נטל חלק, אם כי קטן יותר, בפעילות העבריינית.

בדיון בבקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים, הסכימו העוררים, לצורך הדיון, שקיימות ראיות לכאורה וכי קמה עילת מעצר והם מיקדו טענותיהם לענין חלופת המעצר בלבד. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' דר), בהחלטתו מיום 15.5.02, ציוה לעצור את העוררים עד תום ההליכים בקובעו, כי "הסיכון הנשקף מן המשיבים אינו מאפשר שחרורם לחלופה כלשהי, שאינה במתקן כליאה. מעבר לחוסר האמון במשיבים, הרי לא ניתן למנוע מהם, בהיותם מחוץ למתן כליאה, גישה לטלפון, שתאפשר להם איום ישיר על המתלוננים, והפעלת אחרים כדי לנסות ולהשיג מטרה זו". את הנאשם הנוסף שיחרר בית המשפט בערובה, לפי הסדר שהושג.

העוררים עררו על ההחלטה.

2.בטענותיו בהודעת הערר ובדיון לפני עמד בא כוח העוררים על כך שיש להעדיף חלופת מעצר. לטענתו, מדובר בגביית חובות מאנשים שאינם מתכחשים לחובות, העוררים לא השתמשו באלימות פיזית ואין חשש לשיבוש הליכי משפט היות והראיות כולן מצויות בידי התביעה. בא כוח העוררים עמד גם על נסיבותיהם האישיות של העוררים. כמו כן טען, כי העוררים הופלו לרעה לעומת הנאשם הנוסף ששוחרר בערובה. לדעתו, די בטעם זה כדי להורות על שחרורם בערובה.

3.דין טענותיו של בא כוח העורר להידחות. העוררים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאוריות לאישומים המיוחסים להם. העוררים השתמשו בדברי איום קשים ומפורשים, שלא ניתן לצבעם בגוונים תמימים. בין היתר, איים העורר מס' 1, כי ישרוף לאחד המתלוננים את העסק וכי יקח את משפחתו כ"פרויקט אישי". למתלונן אחר אמר "--- בחיים שלך לא תעבוד יותר בדברים האלה, אני אזיין אותך. אתה משחק איתי משחקים יא בן זונה, עדיף לך להעלם מהארץ יא מניאק זבל". כמו כן איימו העוררים מס' 1 ו-2 על אחד המתלוננים כי ישברו לו את המשרד ואת הפרצוף. על מתלונן אחר איימו, כי "אשים איזה אחד שיחכה לך בחוץ --- אגיד לו שירה בך ---" וכי אם לא ישלם "מישהו מכם יתעוור". אמנם, נכון, כי חלקו של העורר מס' 3 פחוּת. עם זאת, אף הוא נטל חלק באיומים, כפי שעולה מן הראיות הלכאוריות.

4 . בעבירה של סחיטה באיומים גלומה, מעצם טבעה ואופיה, מסוכנותו של הנאשם, ועל כך עמדתי במספר פרשות (ראו, בין היתר: בש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 7464/00 אגרונוב רחים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). במקרה שלפנינו עולה מסוכנותם של העוררים לא רק מן העבירה אלא גם מנסיבות הענין. העוררים הילכו אימים על רבים ומשך תקופה ממושכת באמצעות עסק שהשימוש בסחיטה באיומים היא לו שגרה. מסוכנותם של העוררים עולה גם מהרשעותיהם הקודמות. העורר מס' 1 הורשע בהתחזות לאחר שמטרה להונות ובהפרעה לשוטר במילוי תפקידו. העורר מס' 2 הורשע בקשירת קשר לפשע ובתרמית בניירות ערך, ואילו העורר מס' 3 הורשע בעבירות של תקיפה, נשיאת סכין ואיומים, עבירות סמים, עבירות רכוש ולאחרונה אף הורשע בעבירת איומים. יש לזכור גם, כי חלופת מעצר לא תמנע מהעוררים גישה לטלפון, שתאפשר להם איום ישיר על המתלוננים, והפעלת אחרים לשם כך. במצב דברים זה, אין בחלופה כדי להשיג את מטרת המעצר.

5.טענת בא כוח העוררים, כי העוררים הופלו לרעה ביחס לנאשם הנוסף, אף היא, לא תעמוד להם. אכן, יכול שנאשם ישוחרר מן המעצר על מנת שלא להפלות בינו לבין נאשם אחר שנעצר בשל אותה פרשה ושוחרר. השוויון הוא ערך יסוד ויכול שיטה את הכף; עם זאת, תמיד יש לבדוק אם מעשיהם של הנאשמים – בעבר ובהווה – שווים הם (ראו דברי בבש"פ 7496/00 רבאח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ראו גם: בש"פ 7283/98 גמלט ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 3447/01 עקב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). כאמור לעיל, מואשם העורר מס' 1 בשבעה אישומים בעבירות של סחיטה באיומים ובחמישה אישומים בעבירות של קשר לפשע; העורר מס' 2 מואשם בארבעה אישומים של סחיטה באיומים ובארבעה אישומים בעבירות של קשר לפשע. אכן, העורר מס' 3 הואשם באישום אחד בלבד, אולם לחובתו עבר עברייני מגוון, שבכללו עבירות איומים. במצב דברים זה, אין מקום לומר, כי דין אחד להם ולנאשם הנוסף.

6. הערר נדחה.