בש"פ 3447/01 דוד עקב נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל שני נאשמים אחרים (להלן - "הנאשמים האחרים") הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום אשר - לפי נוסחו המתוקן - יוחסו לעורר עבירות של סחיטה באיומים, התחזות כאחר והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, חטפו הנאשמים האחרים אדם בשם שמואל בירס (להלן - "בירס"), היכן אותו וחבלו בו, על מנת לגבות חוב שאחד מהם תבע ממנו. דבר החטיפה נודע לעורר, שהגיע לבית שבו הוחזק בירס, ובאיומי אקדח תבע ממנו חוב שבירס חב לו. שבועות מספר לאחר מכן איתרה המשטרה את העורר באילת ומשנתבקש להזדהות זיהה עצמו כאדם אחר. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר ע' מודריק), בהחלטתו מיום 29.3.01, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה.

2.טענתו העיקרית של בא כוח העורר היא שאין ראיות להוכחת ההאשמות המיוחסות לעורר, אף לא לכאורה. לדעתו, יש להבדיל בין מעשיו של העורר לבין מעשיהם של הנאשמים האחרים; בין אלה לבין אלה אין קשר וצירופם בכתב אישום אחד הוא מלאכותי. יש להבדיל בין המעשים גם מבחינת חומרתם, ומכל מקום אין לראות במעשיו של העורר סחיטה כמשמעותה המקובלת, אלא ניסיון לגבות חוב שהגיע לו כדין. בא כוח העורר הוסיף כי הסתירות בהודעות שמסר בירס במשטרה - לרבות העובדה שבהודעתו הראשונה לא אמר שהעורר איים עליו באקדח - מחייבות את המסקנה כי מדובר בעד שקר שיש לו מניע להפליל את העורר. עוד טען כי עד נוסף שהתביעה סומכת על עדותו, אדם בשם עודד דימנשטיין, שהוא חברם של הנאשמים האחרים, אף הוא עד שקר שאין לסמוך עליו.

לא מצאתי ממש בטענותיו של בא כוח העורר. בהחלטתו המפורטת בחן בית המשפט המחוזי ביסודיות את התשתית הראייתית לאישומים והגיע למסקנה כי "יש ויש ראיות לכאורה" נגד העורר. גם אני סבור כך. אכן, לכשיבוא בית המשפט המחוזי להכריע בדינו של העורר יגיע, אולי, למסקנה כי שקר ענו העדים בעורר וכי אין בראיות כדי להרשיעו. אולם, בשלב זה של בחינת הראיות הלכאוריות לא די בסתירות שעליהן הצביע בא כוח העורר כדי לבטל את הראיות כעפרא דארעא. לענין זה יודגש כי עדויותיהם של שני עדים אלה אינן הראיות היחידות ובידי התביעה ראיות נוספות. ממעשיו של העורר, כפי שתוארו, עולה מסוכנותו, ולענין זה אין מקום להבחנה שעשה בא כוחו בין "סחיטה", כמשמעותה המקובלת, לבין גביית חוב באמצעים אלימים. מסוכנותו של העורר עולה גם מהרשעותיו הקודמות, 21 במספר, שמלבד עבירות סמים נמנות עליהן עבירות פריצה, חטיפת ארנקים, התפרצות, שימוש ברכב בלי רשות, תקיפת שוטר, עדויות סותרות, הפרת הוראה חוקית, בריחה ממשמר חוקי, זיוף סימני זיהוי של רכב וסחיטה באיומים. מקצת עבירות אלה מקימות גם עילה של חשש להימלטות מן הדין. צדק, אפוא, בית המשפט המחוזי בקובעו כי "במצב דברים זה שום חלופת מעצר לא תסכון".

3.לפיכך אני דוחה את הערר.