בש"פ 4569/03 רומן דזרלשווילי נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל ארבעה אחרים (להלן-"הנאשמים") הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס להם עבירות של סחר בסמים מסוכנים, החזקת סם שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. לעורר מיוחסות גם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, מעשה פזיזות ורשלנות, שיבוש מהלכי משפט והכשלת שוטר. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קשרו הנאשמים קשר לסחור בכ-20 ק"ג של סם מסוכן מסוג חשיש. למטרה זאת נועדו בצפון הארץ וחלק מן הסם הועבר מיד ליד. בשלב זה נעצרו שנים מהחבורה עם הסם במחסום משטרה שהוצב סמוך למקום. האחרים ניסו להימלט ותוך כדי כך ניסה העורר לנגוח רכב משטרה על ידי המכונית שבה נהג.

2.המדינה הגישה בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים ומועד הדיון בבקשה נקבע ליום 1.5.03; אולם בטרם התחיל הדיון הודיעו באי כוח הנאשמים כי ערב יום הדיון הומצא לכל אחד מהם מכתב מאת פרקליטות מחוז הצפון שבו נכתב: "הריני להביא לידיעתך כי קיים חומר חקירה נוסף בתיק זה עליו תוצא תעודת חיסיון". לטענתם, היה על המדינה להגיש את תעודת החיסיון עם הגשתו של כתב האישום, או סמוך לאחר מכן, ומשלא נהגה כך יש לשחררם. בשלב זה ובלי שדן בבקשת המעצר לגופה, החליט בית המשפט (כבוד השופט א' אמינוף), כי "מחדלה של המבקשת בענין זה פוגע בהגנת המשיבים". לפיכך ציווה לשחרר את הנאשמים בתנאי שכל אחד מהם יפקיד סכום של 20,000 ש"ח במזומן וכן יצרף ערבויות של שני ערבים על ערבות כספית בסכום של 15,000 ש"ח. לפי בקשת בא כוח המדינה עיכב בית המשפט את השחרור ומשעררה המדינה על החלטת השחרור הוארך המעצר, בהסכמת באי כוח הנאשמים, עד לדיון בערר.

3.בהחלטתי בבש"פ 4001/03, מיום 5.5.03, הוריתי כי בית המשפט המחוזי ימשיך בדיון בבקשת המדינה לעצור את הנאשמים לגופה, לפי הוראות סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, ויחזור ויחליט בבקשה. עוד הוריתי, על פי הסכמתם של באי כוח הנאשמים, כי עד להחלטה בבקשת המעצר ישוחררו מן המעצר, בתנאי שישהו במקומות שייקבעו ולא ייצאו מהם (תנאי "מעצר בית"), כפי שיקבע בית המשפט המחוזי, וכפוף לתנאים נוספים שיקבע, וכן יפקידו ערובות כספיות, הכל כפי שיקבע בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת נ' מוניץ), בהחלטתו מיום 13.5.03, דן בבקשה לשחרר את הנאשמים בתנאים ושחרר ארבעה מהם, למעט העורר, לחלופות מעצר. את העורר לא שחרר הואיל והחלופה שהציע לא נראתה בעיניו. בינתיים גם דן בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' אמינוף), ביום 26.5.03, בבקשת המעצר לגופה והחלטתו אמורה להינתן ביום 16.6.03. מדובר, אפוא, במעצר לתקופת ביניים עד שתינתן ההחלטה בבקשת המעצר לגופה.

4.בא כוח העורר- בהודעת הערר ובטיעוניו לפני- טען כי מכל הנאשמים בפרשה רק העורר נשאר במעצר. חלופות המעצר שהציעו באי כוח יתר הנאשמים נתקבלו על ידי בית המשפט, ואילו חלופת המעצר שהציע הוא- בבית הוריו של העורר ובפיקוחם- לא נתקבלה על ידיו. לטענתו, אין מקום להתייחס לעברו הפלילי של אבי העורר, שכן חלפו 8 שנים מיום הרשעתו האחרונה. כמו כן ציין כי מיצה כל אפשרות להציע חלופת מעצר אחרת, אך הציע שסכומה של ערבות צד ג' שיהיה על מרשו להפקיד יהיה כפול מזה שנקבע ליתר הנאשמים וכי גם אחיו של העורר- שהוא אמנם בעל עבר פלילי- יפקח עליו. עוד טען כי מאחר וכתב האישום הוגש לפני למעלה מחודש ימים, ביום 25.4.03, יחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים, וטרם ניתנה ההחלטה בבקשת המעצר לגופה, הרי המעצר הוא בלתי חוקי.

כנגדו טענה באת כוח המדינה כי בית המשפט המחוזי שחרר ארבעה מן הנאשמים, למרות שחלופות המעצר לא היו מספקות, ואף על פי כן סבר שהחלופה שהוצעה לגבי העורר אינה ראויה. עוד ציינה כי בגדר שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע כי חלופת מעצר כלשהי אינה ראויה; ואכן, בית המשפט מצא כי אין לתת אמון בהוריו של העורר. כמו כן הדגישה כי העורר ניסה בעבר להימלט ממעצר וגם עובדה זאת עומדת לו לרועץ. עוד ציינה כי פרקליטות המדינה ביקשה להקדים את הדיון בבקשת המעצר לגופה, אך הדבר לא עלה בידה. מכל מקום פתוחה לפני העורר הדרך להציע חלופות מעצר אחרות.

5.טענת בא כוח העורר לפיה הופלה העורר לרעה ביחס ליתר הנאשמים, אין לדחותה בקש. ככלל, יש להקפיד על שוויון בין נאשמים ויכול שנאשם ישוחרר מן המעצר על מנת שלא להפלות בינו לבין נאשם אחר שנעצר בשל אותה פרשה ושוחרר. השוויון הוא ערך יסוד ויכול שיטה את הכף (ראו דברַי בבש"פ 7496/00 רבאח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); עוד ראו: בש"פ 7283/98

גמלט ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 3447/01 עקב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עם זאת, לא תמיד יהיה בכוחו של עקרון השוויון לגבור על עקרונות חשובים אחרים. כדברי חברי השופט א' מצא:

"בשאלה אם שחרורו של נאשם, חרף היעדר טעם להבחין בינו לבין שותפיו, חייב להוביל גם לשחרורם של שותפיו, לא ניתן להכריע על-פי מבחן חד-מימדי. מקום בו מופר השוויון בין נאשמים, הרי שככלל אכן ראוי להשיב את השוויון על כנו. אך תיקונה של הפרת השוויון- ככל שהוא מהווה אינטרס ציבורי חשוב- איננו יכול להיות מושג בכל מחיר; משמע, אף במחיר פגיעה באינטרסים חשובים אחרים" (בש"פ 4160/03, 4336/03 מדינת ישראל נ' חיים בן-ישי (טרם פורסם; החלטה מיום 1.6.03); עוד ראו: בש"פ 2649/02 סרגיי בקייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 507/00 ששון מזרחי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 6326/97

מוסלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

6.כאמור, עיין בית המשפט המחוזי בתצהיריהם של הורי העורר- שבביתם ובפיקוחם הוצעה חלופת המעצר- וכן התרשם מהם באופן בלתי אמצעי והחליט שלא לנקוט חלופת מעצר זאת; תוך שציין כי יחזור וידון בחלופת מעצר אחרת שתוצע לו. בהחלטה זאת אין פגם וגם אין פגם בהבחנה בין העורר לבין יתר הנאשמים שכבר שוחררו, שחלופות המעצר שהציעו נראו לבית המשפט יותר. עם זאת הציע, כאמור, בא כוח העורר בדיון לפני להחמיר בתנאי השחרור ובסכומי הערבויות. במצב שנוצר ובהתחשב בזמן הקצר שנותר עד מועד ההחלטה בבקשת המעצר לגופה, סבורני שיש הצדקה לחזור ולשקול את שחרורו של העורר מן המעצר עד להחלטה בבקשת המעצר בתנאים חמורים יותר מאלה שהציע העורר בתחילה. שיקוליו של בית המשפט המחוזי טובים ונכוחים, אולם שקילה זהירה של כל הנסיבות מטה, דומני, את הכף בכוון של שחרור לחלופת מעצר.

7.לפיכך יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיחזור ויחליט בהקדם ככל האפשר בענין שחרורו של העורר מן המעצר, תוך קביעת תנאי שחרור מחמירים, כפי שימצא לנכון.