בש"פ 4790/07 מדינת ישראל נ. איימן אבו עסא

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשל רצף מעשים ועבירות שביצע בימים 4 ו-5 לאפריל 2007.

ראשיתם בפריצות שפרץ עם שני שותפיו למעשים לתשעה כלי רכב בבאר שבע, גניבות מתוך אותן המכוניות וגרימת חבלות להן. המשכם בהמלטות פרועה מסכנת ומסוכנת במכונית ברחובות באר שבע ומחוצה לה תוך סיכון חיי עוברים ושבים, עוברי דרך, נהגי מכוניות ושוטרים המנסים לבולמו.

המדינה ביקשה את בית המשפט קמא לעוצרו עד תום ההליכים. ביום 28/5/07 החליט בית המשפט לשחררו בתנאי ערובה של מעצר בית בבית אמו בתל-שבע.

כנגד החלטה זו עוררת בפני המדינה.

2.

ואלה המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום ואשר אין חולק בדבר קיום ראיות לכאורה להוכחתם.

בשעות הערב של 4/4/07 נפגשו בבאר שבע המשיב (בן ה-21), הנאשם הנוסף זיאד ואחד נוסף בשם אשרף. אשרף ביקש מהם שימתינו לו עד שיפרוץ למכונית שחנתה בסמוך. כך היה, וכשחזר אשרף ובידו שלל הפריצה מהמכונית – סיכמו השלושה יחדיו לחבור ולבצע פריצות לכלי רכב תוך חלוקת השלל ביניהם.

כחצות הלילה שלמחרת, 5/4/07, יצאו השלושה ממקום מגוריהם בתל-שבע, נסעו לבאר שבע והחלו בפריצה ובביזה שיטתית של מכוניות חונות במקומות שונים בעיר. כך פרצו השלושה ובזזו תשע מכוניות בזו אחר זו. בשלב מסוים הוזעקה המשטרה ושוטרים בניידת הבחינו במשיב ובשני מרעיו כשהם יושבים במכוניתם בשכונת רמות בבאר שבע. המשיב, שנהג באותה המכונית, הבחין בניידת ופתח בהמלטות מהירה מהמקום כאשר השוטרים דולקים אחריו, כורזים לו לעצור ומפעילים אורות מהבהבים ואת צופרי הניידת.

המשיב האיץ מהירות תוך שהוא מאלץ כלי רכב הנוסעים מולו, ובהם גם ניידת משטרה, לסטות בחדות מנתיב נסיעתם ואף לעלות על המדרכה כדי להימנע מפגיעה. שוטרי אחת הניידות ניסו לפרוס מחסום דוקרנים בצומת – אך המשיב שעט לעברם תוך חציית הצומת באדום ובמרחק סנטימטרים בודדים מהניידת והשוטרים.

בצומת הבא דהר המשיב את מכוניתו לעבר כביש 40 (הדרך הראשית לבאר שבע) נגד כיוון התנועה, עלה על אי תנועה, חזר לנתיב הנסיעה והמשיך בנסיעת עקלתון תוך עקיפת כלי רכב מימין ומשמאל – כשהאחרונים נאלצים לבלום בחדות כדי להימנע מפגיעתו. גם בצומת היציאה הדרומית מהעיר חצה המשיב באדום ובמהירות פרועה – כאשר אוטובוס שחלף במקום נאלץ לבלום בלימת חירום תוך סטיה למרכז הצומת.

כל אותה העת המשיכו ניידות במרדף אחרי המשיב כאשר מפעם לפעם הוא מסיט מכוניתו לנתיב הנסיעה הנגדי. בשלב מסוים, סטה המשיב לשולי הכביש והמשיך בנהיגתו בדרכי עפר. כשאחת הניידות התקרבה לצד מכוניתו הסיט המשיב את הגה המכונית בחדות לעבר הניידת תוך בלימה פתאומית – וכתוצאה מכך התנגשה הניידת במכוניתו. כתוצאה מאותה התנגשות נחבל אחד השוטרים בגבו, בצווארו ובראשו והובהל לבית החולים. לשוטר שני נגרם שבר במרפקו.

המשיב ומרעיו המשיכו בהמלטות לתוך השטח הפתוח – כשבשלב זה החליף אשרף את המשיב בנהיגה. זמן קצר לאחר מכן נטשו השלושה את המכונית ונמלטו רגלית.

בשל מעשיו האמורים מואשם המשיב בעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה, חבלות במזיד לרכב, ופריצות רבות לכלי רכב וגניבה מתוכם.

3.

כאמור, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. סנגוריתו של המשיב לא חלקה, ואינה חולקת, כי חומר החקירה עולה כדי ראיות לכאורה נגדו – ועיקרו הודאה מפורטת של המשיב בביצוע המיוחס לו.

בית המשפט קמא (כבוד השופט א' יעקב) קבע כי מעשיו של המשיב מקימים מאליהם את עילת מעצרו – וכי "אין ספק שמדובר בעבירות חמורות ובתופעה שיש למגרה". אולם – הוסיף בית המשפט קמא – "מדובר באדם צעיר בן עשרים ואחד ללא הרשעות קודמות בעברו, ואשר תלוי ועומד נגדו כתב אישום (נוסף – י.א.) אשר טרם התברר".

השופט קמא מציין כי מתסקיר המעצר עולה ש"רמת הסיכון הנגרמת מן הנאשם אינה מן הגבוהות" ומצא כי מסוכנות זו ניתנת לנטרול בחלופת המעצר שהוצעה – והיא מעצר בית בבית אמו של המשיב בתל-שבע.

4.

לבקשת המדינה עיכב בית המשפט קמא את ביצוע החלטתו ל-48 שעות כדי לאפשר בחינת הגשת ערר.

טרם חלפו 48 שעות – ונתברר לפרקליט המטפל כי למשיב הרשעה קודמת מיום 8/6/06 בעבירות התפרצות והחזקת כלי פריצה – ושעה שבוצעו מעשיו, נשוא כתב האישום הנוכחי, עסק שירות המבחן בעריכת תסקיר מבחן בענינו לקראת הטיעונים לעונש.

עוד התברר כי המשיב ביקש לצרף לאותם ההליכים כתב אישום נוסף שהוגש נגדו ובו הוא מואשם בעבירות גניבה, החזקת סמים לצריכה עצמית והחזקת נכס החשוד כגנוב.

משנתבררו עובדות אלה לפרקליטות – פנתה המדינה לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר בהחלטת השחרור – החלטה שנסמכה כאמור על הנחת בית המשפט כי המדובר בנאשם ללא הרשעות קודמות.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה ואת בקשת עיכוב הביצוע הנוספת – כך שהמשיב שוחרר ממעצרו ביום 31/5/07.

בערר זה שבפני עוררת המדינה כנגד החלטת השחרור בערובה מיום 28/5/07 ("ההחלטה הראשונה") וכנגד החלטת בית המשפט קמא מיום 30/5/07 בה נדחתה בקשתה האמורה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה.

5.

דין הערר להתקבל.

מעשיו של המשיב המפורטים בכתב האישום – והמוכחים לכאורה – מעידים על מסוכנות רבה וקשה הנודעת ממנו.

נסיבות ההמלטות והמרדף שניהל ברחובות ובצמתים ראשיים בבאר שבע, בכבישים הבינעירוניים המוליכים ממנה ואליה ובדרכי העפר, מעידים עליו כי אין הוא נרתע ממאומה. לא מהחוק, לא מהשוטרים ולא מסיכון בעליל של חיי עוברי דרך וכבישים.

פרטי המרדף ודרך ביצועו נמצאים בעיני ברף העליון של "עבירות המרדפים" שהפכו מכת אזור ומדינה בכבישי הדרום – עד כי הנוסע בהם לתומו ונקלע להוותו למסלול דהירה מטורפת שכזו – שם נפשו בכפו.

חומרה יתרה נודעת למרדף הפרוע ומסכן החיים שביצע המשיב – בכך שהוא התנהל מיד לאחר שהמשיב ושני מרעיו סיימו מסע פריצות ביזה וחבלות לתשעה כלי רכב חונים בשעת חצות בתוככי העיר באר שבע.

בית משפט זה פסק וחזר ופסק כי דינם של עברייני מרדפים אלימים שכאלה להיעצר עד תום ההליכים מחמת מסוכנותם הקשה. לענין זה נאמר בבש"פ 412/07

אבו קרינאת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.1.07):

"משטרת ישראל נאבקת בתופעה קשה בכבישי הארץ בכלל, ובכבישי הדרום בפרט, כאשר נהגים פורקי עול מסכנים בדרך נהיגתם את חייהם של אזרחים תמימים. את התופעה הזו, ששוב אינה נחלתם של יחידים, יש לגדוע באיבה, ואחת הדרכים לכך היא להחזיק במעצר גם את מי שטרם הורשע, כאשר ברור כי שעה שהוא מתהלך חופשי הוא מהווה סכנה נמשכת לציבור."

כאמור לעיל – במעשים המיוחסים למשיב דנן המדובר במרדף פרוע ואלים במיוחד תוך ניגוח ניידת משטרה הדולקת אחריו ופציעת השוטרים הנוסעים בה, ותוך שעיטה לעבר שוטרים נוספים המנסים להציב מחסום בנתיב המלטותו. ועל הכל – הדברים נעשו על ידו – כמוכח לכאורה – בשובו ממסע פריצות ארוך וממושך באישון לילה למכוניות חונות בתוככי העיר.

6.

בהינתן מסוכנות מוקצנת שכזו – לא תסכון למשיב חלופת מעצר. ייחודה של מסוכנות המשיב – ונאשמים מסוגו – הינו בחוסר המורא ובהיעדר רתיעה כלשהי משוטרים בניידות משטרה הכורזים לו לעצור, מתקיפה חבלנית של אותם השוטרים ומהתעוזה חסרת כל עכבות המתגלה בו.

ההנחה כי יחליף עורו ויסור לפתע למרותו של בן משפחה זה או אחר בתנאי מעצר בית – נמצאת על פניה חסרת הגיון ונטולת הסתברות.

בתסקיר המעצר, עליו נסמך בית המשפט קמא בהחלטתו הראשונה נאמר בין היתר כי "לעתים נוטה המשיב לפעול ללא הפעלת שיקול דעת סביר ועל הרקע הזה אנו מבינים את הנסיבות שהביאו למעצרו".

לשון ההמעטה – "ללא הפעלת שיקול דעת סביר" – מתייחסת כאמור בענינו של המשיב דנן למסע פריצות בצוותא ובלילה אחד של תשע מכוניות ולמרדף הפרוע האלים והמסוכן שנמשך זמן רב ביותר לאורך מסלול נסיעה ארוך ברחובות עירוניים, בכבישים בינעירוניים ובשטחים פתוחים.

כמפורט לעיל – נתברר עתה כי בניגוד להנחת שירות המבחן בתסקירו – אין זו הסתבכותו הראשונה של המשיב בפלילים. הוא כבר הורשע בעבר, ובעת ביצוע מעשיו הנוכחיים הרי הוא בהמתנה להשלמת תסקיר המבחן ולטיעונים לעונש באותו כתב אישום אותו ביקש לאחד עם כתב אישום נוסף.

7.

עו"ד בר-ציון, סנגוריתו של המשיב, טוענת כי על אף קיומן של ראיות לכאורה – בדמות הודאה מפורטת של המשיב – הרי שמתוך אותה ההודאה עולה כי לא הוא היה הדמות הדומיננטית במעשים אלא אשרף – המואשם בנפרד.

קשה להלום טענה זו נוכח העובדה שהמשיב – ולא אשרף – הוא שנהג את המכונית באותו מרדף פרוע תוך פגיעה בשוטרים ולאחר תשע פריצות לכלי רכב שקדמו לכך.

טענה נוספת של הסנגורית הינה כי שותפו של המשיב לכתב האישום, זיאד, שוחרר בתנאי ערובה.

דא עקא, זיאד לא מואשם כלל באישום השני שבכתב האישום שענינו עבירות המרדף החמורות, אלא באישום הראשון בלבד.

טענתה המשמעותית יותר הינה כי בפועל שוחרר המשיב ממעצרו – בעקבות ההחלטה הראשונה – והוא משוחרר מזה כשבוע. בנסיבות אלה, כך הטענה, לא יהיה זה צודק להחזירו למעצר.

אכן, ערכאת הערעור תביא לא אחת כשיקול מרכזי בכלל שיקוליה את העובדה שהמשיב העומד בפניה שוחרר בינתיים ממעצרו.

ברם, בנסיבות הענין דנן מסוכנותו המופלגת של המשיב ואי התאמתה של חלופת מעצר להפגת אותה המסוכנות – נמנה ענינו על החריגים בהם לא יהיה בעצם שחרורו בטרם נדון הערר משום שיקול מכריע ובלעדי לדחית הערר (ראו לענין זה בש"פ 11224/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 7/12/05); בש"פ 3534/03 אקוקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21/4/03); בש"פ 5400/04 רפאע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24/10/04) – ועוד).

8.

סיכומם של דברים, עבירות המרדף המיוחסות למשיב נמצאות ברף העליון של העבירות מסוג זה וכך גם מסוכנותו הקשה הנלמדת מהן ומהעבירות הרבות שביצע, כמוכח לכאורה, בטרם פתח באותו מרדף מסכן חיים. חלופת מעצר לא יהיה בא בנסיבות המעשים והעורר להשיג את מטרת המעצר.

לאור זאת, אני מקבל את הערר, מבטל את החלטות בית המשפט קמא – נשוא ערר זה – ומורה כי המשיב ייעצר עד לתום ההליכים נגדו.

המשיב יתייצב במזכירות בית-המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 11.06.07 בשעה 10:00.