בש"פ 3534/03 יגאל אקוקה נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בחמישה אישומים שעניינם קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש במסמך מזוייף, קבלת דבר במרמה (או ניסיון לקבל דבר במרמה) בנסיבות מחמירות וניסיון לבצע הונאה בכרטיס חיוב. בית משפט השלום הורה על מעצרו "עד להחלטה אחרת" ובית המשפט המחוזי החליט לדחות ערר על החלטה זו. הערר לפניי ערר הוא על החלטה זו האחרונה.

כדברו של כתב האישום, היה העורר חלק מרשת מסועפת של עבריינים שזייפו כרטיסי אשראי והשתמשו בכרטיסים המזוייפים למשיכת כספים רבים ולשימושים אחרים אף הם. בתחילת חודש דצמבר 2002 בוצעו כ-7,400 משיכות כספים ברחבי הארץ, ובסך הכל נגנבו על דרך זו מבנק דיסקונט כתשעה מיליון ש"ח.

לענייננו עתה אין חולקים על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה ולקיומה של עילת מעצר. טיעונו של העורר חג-סב אירועים אחדים שאירעו קודם הגשתו של כתב האישום לבית המשפט, ולגירסתו יש בהם באותם אירועים כדי לזכותו בחלופת מעצר. נעמוד עתה על טענתו זו של העורר.

היה זה ביום 16.2.03 שהעורר נעצר בידי המשטרה בחשד להתפרצות, ובין היתר נחקר אף בנושא כרטיסי האשראי. לאחר עשרה ימים שוחרר העורר ממעצרו. באמצע חודש מארס 2003 נחקר העורר שוב בנושא כרטיסי האשראי. ביום 10.4.03 נעצר העורר שוב בידי המשטרה ובו ביום הוגש נגדו כתב האישום נושא הדיון ובקשת המדינה לעוצרו עד תום ההליכים. בעקבות בקשה זו נעצר העורר כמפורש בראש דברינו לעיל.

טוען בא-כוח העורר וכך הוא אומר: הלכה שמכבר היא כי פלוני שנעצר בידי הרשויות ושוחרר ממעצרו, לא ייעצר שוב באותה עילה שבגינה נעצר פעם ראשונה אלא אם אירעו אירועים חריגים המשנים את פני התמונה. והנה, בענייננו שלנו, ידעה המשטרה כבר מתחילה כי המדובר בנושא של זיוף כרטיסי אשראי, ובעילה זו, בין השאר, נעצר העורר ביום 16.2.03, שהה במעצר עשרה ימים ולאחר מכן שוחרר בהסכמת המשטרה. הנה כי כן, העורר נעצר בזמנו בעוון הונאה בכרטיסי אשראי מזוייפים; לאחר מכן שוחרר ממעצרו; ועתה מבקשת המדינה לשוב ולעוצרו בגין אותה עילה ממש. אלא שההלכה כי מי ששוחרר לא ייעצר בגין אותה עילה עומדת לשטן על דרכה של המדינה, ומכאן שאין להורות על מעצרו של העורר.

לטענות אלו משיבה המדינה כי חקירת זיוף כרטיסי האשראי והשימוש בהם היתה חקירה "מתגלגלת" ובראשיתה אף סמויה. לאט-לאט ומעט-מעט נתגלתה פרישתה הרחבה של הרשת, ולא הרי החשד הספציפי שהועלה בתחילה כנגד העורר - חשד ממוקד של שימוש ספציפי בכרטיסי אשראי מזוייפים - כהרי האישום המועלה כנגדו עתה, שהאישומים הממוקדים נגדו בנויים על התשתית הרחבה של הקשר הגדול. אכן כן: כבר מלכתחילה נחשד העורר בזיקתו לקשר הגדול, אך חשד זה לא יצא מכלל היותו חשד כללי. ואילו עתה, עם הגשת כתב האישום, נתגבש החשד, והרשויות רואות את העורר כבורג הבנוי אל תוך המכונה הגדולה של קשר הזיוף והרמאות. מכאן שהילכת ה" autre fois " לא תחול בעניינו של העורר, ובהתקיים שאר התנאים יש לעוצרו כפי שהחליטו בתי משפט קמא.

על ההלכה המקובלת אין חולקים, ולפיה, לא בנקל יורה בית משפט להחזיר לבית המעצר - בעילה פלונית - מי שנעצר קודם לכן באותה עילה ושוחרר לביתו. הכלל הוא, כי מי ששוחרר ממעצר יוחזר למעצר רק אם הפר את תנאי השיחרור או אם אירעו אירועים חדשים המחייבים בכל זאת את החזרתו למעצר. ראו והשוו: בש"פ 932/89 - אלטורי (לא פורסם); בש"פ 222/98 - צוברי (לא פורסם). הלכה זו, הורתה היא ביסוד ההגינות ביחסי אנוש, וקרובת-משפחה היא להילכת ה" autre fois " במשפט הפלילי ואף להילכת "מעשה בית-דין" במשפט האזרחי. בצד יסוד ההגינות מתקיים ועומד יסוד היעילות וסופיות הדיון, ואולם כשאני לעצמי סבורני כי יסוד ההגינות הוא היסוד הדומיננטי.

אם נחיל הלכה זו על ענייננו, לא נתקשה להסיק כי אין היא לעניינו של העורר. בתחילת הדברים גיששה המשטרה את דרכה בחקירה, ואך אט-אט נתגלו לה דברים אלה ואחרים שהחלו מצטרפים לתמונה הכוללת. העורר נעצר בשלביה הראשונים של החקירה, ורק בחודשים שעקבו את מעצרו ואת שיחרורו ממעצר החלה התמונה מתבהרת והולכת עד שנחשף הקשר הגדול. כפי שנאמר לי בידי בא-כוח המדינה, לא נתגלו עד כה כל הכרטיסים שזוייפו, ולמותר לומר כי שיחרורו של העורר ממעצר - מסוכנות רבה טמונה בו.

מוסיף העורר וטוען, כי מאז שוחרר ממעצר, ביום 24.2.03, עברו 43 ימים עד שהוגש נגדו כתב האישום, וכי בימים רבים אלה לא הועלה נגדו כל חשד של עבירות נוספות. אלא שטענה זו בטלה בשישים, בשים לב לעוצמת הקשר הגדול שנתגלה ולעברו הפלילי העשיר של העורר. הנה כי כן, מצאנו בעברו של העורר עבירות משנת 1984 שבגינן נדון למאסר בן שלוש שנים, עבירות משנת 1986 שבגינן נדון למאסר בן ארבע שנים, עבירות משנת 1989 שבגינן נדון למאסר בן ארבע שנים ועבירות משנת 1996 שבגינן נדון למאסר בן שנתיים וחצי.

כללם של דברים: אין חולקים (לעת הזו) כי אל תיק המשטרה נאספו ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בגין האישומים המיוחסים לו, וכי קמה ונהייתה עילה למעצרו. השאלה אינה אלא אם כנגד אלה בכוחו של העורר להקים עילת הגנה המייסדת עצמה על שיחרורו ממעצר בחודש פברואר. לדעתי אין ביכולתו של אותו שיחרור בחודש פברואר כדי לעמוס על כתפיו חובה לשחרר את העורר ממעצר כהיום הזה. נזכיר עם זאת כי טרם נתקיים דיון לגופה של הבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, והחלטתנו מצמצמת עצמה לטענה כי יש לשחרר את העורר ממעצר אך באשר נעצר בזמנו ושוחרר ממעצרו.

הערר נדחה.

היום, י"ט בניסן תשס"ג (21.4.03)

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03035340_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il