פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4808/13
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
הודעת בית הדין השרעי בנצרת מיום 4.7.2013
בתיק 407/2013
החלטה
1.
לפניי הודעה על החלטת בית הדין השרעי בנצרת (כבוד הקאדי ע' עבד אלחמיד עדוי ) מיום 25.6.2013 בתיק 407/2013, בה הטיל על הנתבעת לשלם לתובע 5,000 ש"ח בגין הפרת החלטות וצווים שניתנו על ידי בית הדין השרעי.
2.
ההחלטה ניתנה לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט, בהתבסס על סעיף 7א לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 (להלן – חוק כפיית ציות ). סעיף 7א קובע כי לבית דין דתי תהיינה כל הסמכויות לפי סעיפים 6 ו-7 לפקודת בזיון בית משפט לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לצווים שניתנו על ידו. על פי סעיף 7א(ב) לחוק כפיית ציות, על הטלת עונש שכזה יש להודיע מיד לנשיא בית המשפט העליון, ובסמכותו לבטל את העונש או לשנותו לקולה אם הנידון ביקש זאת.
3.
במקרה דנא, הטיל בית הדין השרעי על בעל דין אחד לשלם סכום כסף לבעל הדין שכנגד. ברי, כי אין מדובר בהטלת קנס לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית משפט, שהרי קנס יש לשלם לאוצר המדינה ולא לטובת בעל דין (ראו, למשל, רע"א 4953/92 בבילה נ' דדון , פ"ד מז(1) 658 (1993); ע"פ 10288/09 רכס פרויקטים חינוכיים בע"מ נ' קבלי , פיסקה 9 (17.5.2010)). משכך, השתת הוצאות לטובת בעל הדין שכנגד אינה בגדרי החיובים המנויים בסעיף 7א(ב) לחוק כפיית ציות, ועל כן לא קמה חובה להודיע על דבר ההחלטה לנשיא בית המשפט העליון. ממילא, אין זה בסמכות הנשיא לשנות את החיוב שהושת או לבטלו.
4.
יצוין, כי חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה ולא לטובת הצד שכנגד עלול לעורר את השאלה האם אין מדובר למעשה בקנס, על כל המשתמע מכך, למשל לעניין מתן הודעה לנשיא בית המשפט העליון. לעתים כך מסתבר, נעשה שימוש בדיבור "הוצאות לטובת אוצר המדינה" כאשר ברור כי הכוונה היא לקנס. לדוגמה, כאשר מן ההחלטה של בית המשפט עולה כי ההוצאות לטובת המדינה הושתו בשל כך שאדם שנמצא באולם בית המשפט הפריע לדיון (סעיף 72 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). במקרה כזה, מקום שברור כי נעשה שימוש במינוח שאינו מדויק ואינו תואם את האמור בחוק, יש לפעול בדרך הקבועה בדין וליתן הודעה לנשיא בית המשפט העליון (ראו בש"פ 5133/13 סיני נ' סופר פוש (מערכות שיווק) בע"מ
(24.7.2013)).
ניתנה היום, י"ז באב התשע"ג (24.7.2013).
ה נ ש י א