בש"פ 4849/08 הלאל בן ע-א אל קאדר נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט יעקב) מיום 28.5.08 בתיק עמ"ת 3662-05-08, בה נדחה ערר שהגיש העורר נגד החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (השופטת מימון-שעשוע) מיום 7.5.08 בתיק ב"ש 2730/08, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

ב.

ביום 27.3.08 הוגש נגד העורר כתב אישום (מתוקן) לבית משפט השלום בכפר סבא, בו הואשם בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, החזקת כלים המשמשים להכנת סם או לצריכתו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג - 1973 וחוק העונשין, תשל"ז - 1977. נטען, כי העורר נתפס על ידי שוטרים בביתו כשהוא אורז שקיות סם מסוג הרואין, שמשקלן הוברר כ- 353.5948 גרם . בבית העורר היה גם משקל אלקטרוני. עוד נטען, כי משהבחין בשוטרים, פיזר את שקיות הסם, השליך שתיים מהן החוצה, ובהמשך תקף את השוטרים. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשת מעצר עד תום ההליכים. העורר טען כי הופלל על ידי אביו של הקטין שנתפס עמו (להלן הקטין ), וכי הקטין הביא עמו את הסמים, שניתנו לו על ידי אחר, אחד ג'מיל. ביום 7.5.08 הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע כי דוחות השוטרים - שהעידו כי העורר עסק באריזת הסמים, חבוש מסכה, ומשקל על שולחנו - מצביעים לכאורה כי ביצע את המיוחס. לו נטען, כי אפילו תתקבל הטענה כי אביו של הקטין הוא המקור למידע שהביא לפשיטה על בית העורר (על זהות המקור הוצאה תעודת חסיון), "אין בכך כדי לשלול את הראיות הפוזיטיביות בדבר עיסוקו של המשיב בחלוקת הסם" (עמ' 4). עוד נקבע כי הודעתו הראשונה של הקטין במשטרה עולה בקנה אחד עם דו"חות השוטרים, ויש לבכרה על פני הודעה מאוחרת, בה נטל על עצמו את הבאת הסמים לבית העורר, בשליחות אותו אחר.

ג.

כלפי החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. נטען, בעיקר, כי ריבוי הגירסאות שמסר הקטין מהוה כרסום בעוצמת הראיות - ויש לשחרר את העורר לחלופת מעצר. ביום 28.5.08 דחה בית המשפט את הערר. נקבע, כי "עיקר הראיות הקושרות את העורר לביצוע העבירות המיוחסות לו מצוי בדוחות הפעולה ובמזכרים שכתבו השוטרים" - וכי "ראיות אלה מצביעות חד משמעית על מעורבותו של העורר בעבירת הסמים המיוחסת לו". עוד נקבע, כי הקטין הסביר מדוע מסר גירסה מאוחרת המקטינה את מעורבות העורר (איומיו של אחר המועמד על כך לדין) - ואין מדובר איפוא בסתירה. אשר לחלופת המעצר, נקבע כי החלופה שהוצגה בפני בית המשפט המחוזי, לא הוצגה ולא נדונה בפני בית משפט השלום. בנסיבות כתב האישום, ובהתחשב באיחור בהתייצבות המפקחת המוצעת, הורה בית המשפט כי הדרך המתאימה לבירור החלופה היא בקשה לעיון חוזר בבית משפט השלום.

ד.

כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי, בו נטען בעיקר בסוגיית עוצמת הראיות - ובפרט בעניין הגירסה שמסר הקטין ואופן גבייתה. עוד נטען, כי גירסאות השוטרים מתואמות באופן מחשיד, וכן כי קיימות סתירות ביניהן. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשסירב לדון בחלופה שהוצעה בפניו.

ה.

עיינתי בתיק החקירה כולו. אכן בגירסאות הקטין חלו שינויים, אף כי גירסתו הראשונה מיום שלמחרת המעשה (27.3.08) בבוקר מפלילה את העורר בבירור וגם מתארת באופן לכאורי מובהק את הנסיבות, לרבות "אני הייתי פותח בשביל הלאל (העורר –א"ר) את השקיות. היה יושב עם מסיכה על הפרצוף כדי שלא יריח את החומר שהיה שם על השולחן לא יודע איזה חומר..." ואחר כך "(העורר) פתח את הדלת ולקח את השקיות והכין אותם לסמים והיה חותך אותם". אמנם אחרי כן נטען מפי הקטין (הודעה מ-7.4.08) כי אותו ג'מיל הנזכר ביקש הימנו למסור את השקית לעורר, והעורר פתח את השקית והורה (לקטין) לשפוך אותה מאחורי הבית, וכן היו גירסאות נוספות. אך לשם ראיות לכאורה על פי הלכת זאדה

(בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל

פ"ד נ(2) 133, הנשיא ברק) די בדו"חות הפעולה של השוטרים, במיוחד שיר בירן ויבגני שאייביץ, מיום המעשה 26.3.08 (וכן דו"ח השוטר יעקב גזית מאותו יום). השוטרים הגיעו למקום על פי מידע מודיעיני; בירן מדבר על "תחנת סמים"

ועל כמות לא מבוטלת של סם קשה – הרואין. השוטרים הללו מפלילים לכאורה את העורר באופן הבא לביטוי בכתב האישום, והודעתו הראשונה של הקטין מצטרפת לכך. על כן, בכל מאמציו הראויים של הסניגור, ישנן ראיות לכאורה, ועמן עילת מעצר. המדובר במסוכנות סטטוטורית, אליה חובר עברו העשיר של העורר בעבירות רכוש וסמים, הכולל עשר הרשעות שראשיתן משנת 2000 – עבירות פריצה, שוטטות, הדחה בחקירה, החזקת סמים לצריכה עצמית, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, סחר בסמים והיזק לרכוש. אלה כללו לאורך השנים גם מאסרים בפועל. נגד העורר עומדים מאסר על תנאי בני הפעלה. העורר אמר כנמסר לשוטר (זכרון דברים מ-26.3.08) בקשר להסתבכויותיו בסמים, ש"אין מה לעשות וזו דרך חיים שלו והוא לא יודע לעשות משהו אחר"; עגום וחבל, והרי טרם מלאו לו 27. חוששני כי במקרה זה לא תסכון לעת הזאת חלופה (ראו גם בש"פ 9198/04 אבדולייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט עדיאל)). נוכח כל האמור כולו איני רואה מקום להיעתר לערר. איני מביע כאן דעה באשר לבקשה לעיון חוזר, ככל שיהא לה מקום במועד מתאים.

ו.

איני נעתר איפוא לערר.