בש"פ 4889/13 עבד קרקי נ. מדינת ישראל

1.

על העורר בבש"פ 4889/13 (להלן: עורר 1) ועל העורר בבש"פ 4909/13 (להלן: עורר 2) הוגשו כתבי אישום המייחסים להם עבירות של סחר בנשק, קשירת קשר לביצוע פשע וביחס לעורר 2 גם עבירת הצתה. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כ' מוסק ) במ"ת 24578-06-13 הורה על מעצרם עד תום ההליכים. כנגד החלטה זו הוגשו העררים שלפניי.

2.

כתב האישום אשר הוגש נגד עורר 1 וחמישה אחרים כולל עשרה אישומים. שבעה מתוך עשרת האישומים מופנים כלפי עורר 1 ומייחסים לו את ביצוע העבירות שהוזכרו לעיל. כתב אישום נפרד אשר הוגש כנגד עורר 2 כולל ארבעה אישומים ואלה מתייחסים בחלקם הגדול למסכת אירועים שתוארה בכתב האישום שהוגש נגד עורר 1.

בתמצית אומר כי כתבי האישום מתארים כי עורר 1, שהכיר סוכן משטרתי בשם מהדי, סייע לו באמצעות עורר 2 וחמשת הנאשמים האחרים לרכוש כלי נשק שונים בתמורה לדמי תיווך. דפוס הפעולה היה כך שעורר 1 מסר לסוכן המשטרתי – אותו הכיר בשלהי פברואר 2013 – מידע

על נאשמים אחרים שברשותם כלי נשק שניתן למכור, קישר ביניהם ואף התלווה למהדי והיה שותף בניהול המשא ומתן בנוגע לתנאי ואופן ביצוע העסקאות. עורר 2 סייע גם הוא בתיווך בין הסוכן למוכרי כלי הנשק ובמקרים מסוימים סייע בעצמו בהשגת כלי נשק. כך לדוגמא, עולה כי עורר 1 קשר עם עורר 2 ועם נאשם נוסף (נאשם 5 בכתב האישום הראשון) להשיג חמישה רובים מסוג M-16 קצר על מנת למכור אותם למהדי בתמורה לסך של 50,000 ₪. עורר 2 והנאשם הנוסף השיגו את כלי הנשק באמצעות אבו מוחמד. לשם כך שוחח עורר 1 עם מהדי מדי יום, הציע לו לקנות דרכו כלי נשק והתמקח איתו על מחירם. בהמשך, נסעו עורר 1 ומהדי לפגוש את עורר 2 בעזרייה. כשהגיעו, הוביל אותם עורר 2 לסמטה כאשר הנאשם הנוסף ואבו מוחמד ממתינים ברכב נוסף במקום. עורר 2 הוציא מן הרכב את הנשק והעביר אותו לבחינתו של מהדי ולאחר שהלה התרשם העביר לעורר 2 50,000 ₪ עבור כלי הנשק ו- 500 ₪ נוספים עבור התיווך. העוררים והנאשם הנוסף התחלקו ברווחים מהעסקה וכן העביר הנאשם הנוסף לאבו מוחמד את חלקו בעסקה.

בהליך קמא לא חלקו העוררים על קיומן של ראיות לכאורה וסלע המחלוקת היה האם ניתן לשחררם לחלופת מעצר שתאיין את מסוכנותם. בית המשפט המחוזי מצא שאין מקום לשחרר את העוררים לחלופת מעצר, חרף המלצת שירות המבחן לעשות כן,

ועל רקע זה הוגשו העררים שלפניי.

3.

בא כוח עורר 1 סבור כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו של מרשו. לגישת עורר 1, עולה מהחלטת בית המשפט המחוזי שתפקידו היה כמתווך או לכל היותר בלדר. אי לכך, טוען בא כוח עורר 1 כי מסוכנותו של מרשו מצויה בניידותו. לכן, הימצאותו במעצר בית מלא בפיקוחם של בני משפחתו תאיין סכנה זו משום שכך תישלל ממנו האפשרות לנוע ממקום למקום. בנוסף נטען כי החיבור בין עורר 1 לעולם העברייני הוא מעשה ידיו של הסוכן וכי לא הוצגה כל ראיה לכך שהיה שותף לעסקי נשק קודם להדחתו. בא כוח עורר 1 טוען כי בכך יש כדי להפחית משמעותית ממסוכנותו. עוד נטען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לגילו הצעיר של עורר 1, עברו הפלילי הנקי, הלם המעצר שהשפיע עליו לרעה ולהמלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה ונמצאה על ידו כטובה ואפקטיבית.

בא כוח עורר 2 מצטרף לנימוקי בא כוח עורר 1 ביחס למרשו ומוסיף כי יש להתחשב בשיתוף הפעולה של מרשו עם גורמי החקירה, בהודאתו ובכך שהפליל אחרים. עוד נטען כי עקב הודאת עורר 2 ושיתוף הפעולה מצידו הוא מבודד ומאוים בבית הסוהר. בנוסף הודגשו גילו של עורר 2 שמלאו לו 21 שנים וכי הוא הצעיר בחבורה, עברו הפלילי הנקי והשפעת המעצר עליו, שלטענת בא כוחו, היא הרסנית. עוד נטען כי מתסקיר שירות המבחן בעניינו עולה תמונה חיובית וכי חלופת המעצר שהוצעה בבית הוריו נמצאה כבעלת יכולת לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא וסבורה כי אין בחלופות המוצעות כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעוררים. המדובר לטענתה מגולל שורה ארוכה של מעשים שבוצעו לאורך תקופה ממושכת בת כארבעה חודשים, ובביצועם היו העוררים מעורבים פעילים, להבדיל מדמויות נגררות. עוד טוענת המשיבה כי קיים חשש ששחרורם של העוררים למעצר בית יאפשר את המשך פעילותם העבריינית החמורה.

4.

לאחר שעיינתי ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין העררים להידחות. כפי שעמד על כך בית המשפט קמא, אין מחלוקת כי מתקיימת חזקת מסוכנות ועילת מעצר סטטוטורית ביחס לעבירות המיוחסות לעוררים בכתב האישום ואשר לגביהן קיימות ראיות לכאורה (בש"פ 8303/07 פלוני נ' מדינת ישראל,

(19.10.2007)). המדובר בעבירות סחר בנשק המלמדות על רף גבוה של מסוכנות. על הסוחר והפועל בשוק הנשק הבלתי חוקי לדעת כי הוא רק חוליה אחת, לעיתים ראשונה, בשרשרת של שימוש בנשק אשר עלול להביא לתוצאות הרסניות. הכלל הוא שבעבירות מסוג זה יש להורות על מעצר בפועל עד תום ההליכים אלא אם מדובר במקרים חריגים ונסיבות חריגות, כאשר גיל צעיר ועבר פלילי נקי לא מהווים כשלעצמם נסיבות חריגות המצדיקות שחרור לחלופה (בש"פ 6305/11 מדינת ישראל נ' אל לטיף איהאב (07.09.11)). הניסיון מלמד כי גם צעירים בגיל עוברים עבירות אלו ולא נראה כי גילם מהווה מחסום שמונע מהם לדעת עד כמה התנהגות זו עלולה לפגוע בחברה. כך הגיל של בוגרים צעירים לא מהווה הגנה בפני עוצמת המסוכנות שעולה ממעשיהם לכאורה.

המשיבה אמנם לא הבהירה אם בידה מידע לפיו העוררים עסקו בסחר בנשק מעבר לקשר עם הסוכן, אך אין בעובדה זו כדי לבטל את המסקנה שנשקפת מסוכנות מהעוררים. גם בהנחה שסוכן מדיח הוא אשר הניע בפעולות מסוימות את העוררים הרי שניכרות במעשים רבים שביצעו לכאורה גם יוזמתם ועצמאותם המדברות בעד עצמן ובעד מסוכנותם. כפי שצוין בהחלטת בית משפט קמא, העוררים הפכו מהר מאוד ל"עצמאיים בשטח", יזמו עסקאות והציעו לסוכן לרכוש כלי נשק נוספים דרכם. הואיל וכך, עצם הקשר בין הסוכן לבין העוררים לא השפיע באופן ממשי בהמשך הדרך, כשהעוררים פעלו לכאורה כאדונים לעצמם ובחרו לעשות את שעשו. הם עשו זאת לכאורה בשל בצע כסף. עסקינן בריבוי עסקאות בהן העוררים היו מעורבים כמתווכים פעילים, ולא בעסקה אחת בודדת. אלמלא תרומתם לכאורה, אף אם היא מבחינה מעשית בדמות תיווך, יתכן שחלק מהעסקאות לא היו יוצאות כלל אל הפועל. העוררים תיווכו בין מוכרי נשק תושבי הרשות לבין קונה שהוא תושב ישראל והעובדה כי העוררים היו תושבי ישראל הקלה על ביצוע המסחר. המימד הביטחוני הגלום בנתון זה מעצים את חומרת מעשיהם והחשש מהישנותם על ידי העוררים.

באשר לעורר 2, אף שאין להתעלם מלקיחת האחריות, הודאתו והחרטה שהביע, לנוכח כל האמור לעיל אין די בהן כדי למנוע את המשך מעצרו. בל נשכח כי בנוסף לעבירות הנשק המיוחסות לו, מיוחסת לו גם עבירת הצתה שרק מחזקת את המסוכנות הנשקפת ממעשיו. חלקו בעבירות הנשק המיוחסות לו, כמו גם חלקו של עורר 1, ריבוי העבירות של השניים, ונסיבותיהן מובילים למסקנה כי המסוכנות שנשקפת מהעוררים גבוהה וכי יש להורות על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים.

5.

העררים נדחים.