בש"פ 4917/14 אדם איטל נ. מדינת ישראל

בגדר הבקשה שלפניי עותר המבקש להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין אשר ניתן בעניינו על ידי בית משפט זה ביום 26.6.2014 (ע"פ 5933/11). על פי המבוקש, יוארך המועד באופן שהמבקש יודיע עד ליום 1.9.2014 האם מעוניין הוא להגיש עתירה לדיון נוסף, וככל שתשובתו תהיה חיובית תוגש העתירה עד ליום 15.9.2014.

בהתאם לתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, עתירה לדיון נוסף על פסק דין של בית המשפט העליון תוגש "תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין". אמנם, התקנה האמורה מאפשרת להאריך את המועד להגשתה של עתירה לדיון נוסף בהתקיים "טעם מיוחד" לכך. עם זאת, כבר נפסק כי בהליכים כגון דא תיושם הדרישה לקיום "טעם מיוחד" באופן קפדני ו מצמצם , וזאת על רקע מאפייניו הייחודיים של הליך הדיון הנוסף (ראו למשל, בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני

(13.9.2009)).

בענייננו, הנימוק אשר ניתן לבקשת הארכה הינו עומס עבודה במשרדו של בא כוח המבקש. טענה זו נטענה בכלליות וללא פירוט כלשהו. בנסיבות אלו, ואף שנתתי דעתי לכך שפסק הדין נשוא ההליך דנן אינו קצר (54 עמודים) - הרי שבשים לב לאמת המידה הדווקנית הנוהגת בעניינים כגון זה שלפניי, כאמור לעיל, איני סבור כי המבקש עמד בנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" אשר מצדיק מתן ארכה, לא כל שכן ארכה משמעותית כפי שהתבקשה. עם זאת, משהבקשה שלפניי הוגשה בתוך המועד להגשת עתירה לדיון נוסף, ובהיעדר התנגדות מטעם המשיבה , יוארך המועד להגשת העתירה עד ליום 27.7.2014.

המבקש יציין את דבר מתן הארכה בפתח העתירה לדיון נוסף, ככל שתוגש, ויצרף החלטתי זו כנספח.