בש"פ 4964/06 אסי רוחאנא נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר. שפירא) בה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.כנגד העורר ושני נאשמים אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם בפרט האישום הראשון עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ושוד בנסיבות מחמירות. לגבי נאשם 1 והעורר שבפנינו, נוסף פרט אישום שני המייחס להם נסיון התפרצות לבית מגורים, נסיבות מחשידות בכוונת פריצה, ושימוש ברכב ללא רשות.

על פי פרט האישום הראשון, בתאריך 24.4.06 קשרו שלושת הנאשמים עם אדם נוסף (להלן – השותף) קשר לבצע שוד של רכב, כדי שישמש אותם לביצוע עבירות. לצורך כך, הגיעו הנאשמים והשותף לצומת יוקנעם, ובו ערכו תצפיות על כלי רכב הנוסעים בכביש ועוצרים ברמזור. יום לאחר מכן, בשעת לילה, ארבו בצומת למכוניות חולפות ,וכשהגיעה מכונית מזדה לרמזור, רצו לעברה כדי לשדוד אותה, משכו בחוזקה החוצה את הנהגת והנוסעת שישבה לידה, השליכו אותן על הכביש, נכנסו למכונית ונמלטו מן המקום. בכך ביצעו שוד בנסיבות מחמירות. על פי פרט האישום השני, הגיעו ביום 26.4.06 נאשם 1 והעורר ברכב המזדה הגנוב לדירת מגורים בעוספיה, כדי לפרוץ לתוכה, ולגנוב ממנה. הם הצטיידו בכפפות, מברג, וגרביונים להסתרת פניהם. בהתאם לתכנית, העורר נותר במכונית, ואילו נאשם 1 והשותף עלו לדירה כדי לפרוץ לתוכה. כשהגיעו לדירה, והבחינו במתלוננת וילדיה, ברחו נאשם 1, השותף והעורר מן המקום. בגין מעשים אלה הואשמו בניסיון התפרצות ושימוש ברכב בלא רשות.

נאשם 1 והשותף קשרו קשר נוסף לבצע שוד בתחנת דלק ביום 28.4.06, וניסו להוציאו לפועל ביום 29.4.06, אולם התכנית לא יצאה אל הפועל. העורר אינו שותף לארוע זה.

3.בית המשפט המחוזי מצא כי ישנה תשתית ראייתית מספיקה כדי לבסס את מעצרם של הנאשמים. השותף מסר הודעות מפורטות בהן תיאר את השתלשלות הארועים ואת חלקו של כל אחד בהם. הוא מצא בהודעותיו של השותף עדות העשויה להפליל את הנאשמים בהנחה שנמצאים לה חיזוקים. באישום הראשון נמצא חיזוק בעדויות המתלוננות אשר זיהו את לבושם של הנאשמים, גם אם לא את פניהם, ועדות חנאן חלבי, שזיהה את הנאשמים כמו שהיו עם השותף ביוקנעם, בניגוד לגרסת העורר כי לא היה ביוקנעם כלל. אם ייקבע כי העורר שיקר באליבי שמסר, שקריו מהווים גם הם חיזוק לעדותו של השותף.

לגבי האישום השני, מתחזקת עדות השותף בעדות בעלת הבית המתלוננת, שזיהתה את הרכב בו השתמשו הנאשמים שניסו לפרוץ לדירתה. על יסוד ראיות אלה, סבר בית המשפט כי קיים סיכוי סביר להרשעת העורר והנאשמים האחרים. עוד קבע בית המשפט כי קמה חזקת מסוכנות ביחס לנאשמים, הנלמדת מטיב העבירות נשוא כתב האישום. ההתארגנות בקבוצה לביצוע סדרת מעשי שוד, תוך תכנון מוקדם, מצביעה על מסוכנות, ובעובדה כי שני נסיונות שוד שתוכננו לא צלחו אין כדי להפחית מחומרת המעשים, והמסוכנות העולה מהם. בית המשפט קבע כי לאור מסוכנות זו אין מקום לתסקיר מעצר בעניינם של כל הנאשמים, והעורר בכללם.

4.בערר, התייחס ב"כ העורר להיבט הראייתי וטען, ראשית, כי אין לסמוך על עדותו של השותף, אשר בשל הארועים שקדמו לחקירתו, ולאור הסתירות הרבות בהודעותיו, יש ספק ממשי ברמת אמינותו. מצטרפים לכך גם כשלים נטענים בעבודת המשטרה, המותירים את גרסתו של השותף בלתי אמינה ובלתי מבוססת. עוד נטען כי נפלו פגמים במסדר הזיהוי שנערך לעד שזיהה את העורר ביוקנעם ביום השוד. המסדר היה מאלבום עבריינים, ולא מסדר חי, אף שכל החשודים שהו במעצר אותה עת, כמו כן, לא נכח סניגור בעת המסדר כדי להבטיח שהוא מתנהל כחוק. עוד נטען כי העד לא זיהה את העורר באופן וודאי, ומתשובתו נראה כי השוטרים הדריכו אותו במסדר. העורר טען גם לסתירות בגרסת המתלוננת בארוע האישום הראשון, אשר אמרה בתחילה ששלושה אנשים שדדו את המכונית, ולאחר מכן חזרה בה ודברה על ארבעה.

עוד טען ב"כ העורר, כי אין מקום לאמץ את קביעת בית המשפט קמא בדבר מסוכנות העורר, שכן מדובר רק בארוע אחד של גניבה ממש של הרכב, שלא היה כרוך בשימוש בכח, ואילו הארוע הנוסף לא יצא אל הפועל. עברו הפלילי של העורר הכולל 3 הרשעות ישנות אינו משליך על מסוכנותו. לדבריו, טעה בית המשפט קמא בכך שלא הורה על הגשת תסקיר מעצר בענין מרשו, והוצעה חלופת מעצר בבית בני המשפחה בכפר יאסיף.

5.המדינה התייחסה לראיות ובקשה לאמץ את קביעת בית המשפט קמא לפיה מתקיים תנאי הראיות לכאורה במקרה זה. היא עומדת על מסוכנותו של העורר המתעצמת עקב עברו הפלילי ושלושה כתבי אישום נוספים שהוגשו נגדו בעת האחרונה. לעמדתה, יש אבחנה בין נאשם 2 לבינו, המסבירה את העובדה כי לגבי הראשון הורה בית משפט זה (כב' השופטת חיות) על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיבחן חלופות מעצר בעניינו.

6.דין הערר שבפני להידחות. אשר להיבט הראייתי, נראית לי קביעתו של בית המשפט המחוזי, על ניתוחו המפורט, כי התשתית הראייתית הקיימת עונה לתנאי הראייתי הנדרש לצורך הליכי מעצר. תשתית זו נשענת על עדות מפורטת של השותף, המפליל את הנאשמים כולם ומוסר גרסה מפורטת ביותר על דבר הארועים. לעדות זו ישנם חיזוקים שונים המפורטים אף הם בהחלטת בית משפט קמא, הכוללים בין היתר, את עדות המתלוננות, את עדות חנאן חלבי שזיהה את הנאשמים, הפרכת האליבי של העורר, ובארוע השני – עדות בעלת הבית המתלוננת, שזיהתה את הרכב בו השתמשו הנאשמים. ב"כ העורר העלה טענות שונות באשר למהימנות ולמשקל הראיות השונות שמקומן להידון במשפט גופו. אין בטענות אלה כדי לקעקע בשלב זה את התשתית הראייתית כפי שהיא ניצבת טרם עליית העדים על דוכן העדים, ויש בתשתית זו כדי לספק את הנדרש לצורך הליך זה.

7.אין ספק כי בעניינו של העורר מתקיימת עילת מסוכנות מובהקת. מעורבותו בשני ארועי עבירות – האחד בו בוצע שוד מכונית חולפת, תוך השלכת הנוסעות בה לרחוב כתוצאה מתכנון מדוקדק בחבורה, מצביע, כשלעצמו, על מסוכנות רבה, ושקול כשוד דרכים בחבורה. הארוע השני, אשר משום מה לא צלח, מצביע על עבריינות רכוש חמורה כענין שבשיטה, ומהווה חיזוק נוסף למסוכנותו של העורר. לכל אלה מצטרפת העובדה כי לעורר עבר פלילי ובו שלוש הרשעות קודמות, והוגשו נגדו שלושה כתבי אישום מהעת האחרונה בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית, גניבות רכב, ועבירות אחרות ברכב, המיוחסות לו בשנים שבין 2002 ל-2004. שילוב העבירות המיוחסות לו בהליך זה על נסיבותיהן, בתוספת עברו הפלילי והאישומים הנוספים התלויים ועומדים כנגדו, מצביעים על מסוכנות שאינה מאפשרת שחרור בחלופה. בתנאים אלה, נראה לי כי צדק בית המשפט קמא כאשר נמנע מלהורות על תסקיר מעצר לגבי עורר זה. אכן, קימת אבחנה בינו לבין נאשם 2 שרמת מעורבותו בעבירות נשוא כתב האישום ונסיבותיו האישיות שונות באופן מהותי מאלה של עורר זה. על רקע זה ניתן להבין גם את התוצאה בעררו של נאשם 2 בבית משפט זה (בש"פ 4729/06, כב' השופטת חיות) אשר ניתנת לאבחנה מעניינו של עורר זה.

הערר נדחה.