בש"פ 4967/14 ראסם אבו מוך נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז- לוד (השופטת בוסתן ) מיום 2.7.14 בעמ"ת 3159-07-14, אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופט מזרחי) מיום 30.6.14 במ"ת 28647-05-14 והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. הפרשה עניינה סחיטה באיומים.

ב.

כנגד המבקש ואדם נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם – כאמור – עבירה של סחיטה באיומים. המבקש והנאשם הנוסף נהגו – כנטען – להגיע לבעלי עסקים בשוק הסיטונאי בצריפין ולדרוש מהם למכור להם סחורה במחיר מופחת שבו הם נקבו עצמם. בחלק מן המקרים, כאשר סירבו בעלי העסקים לדרישתם, הפכו ארגזים במקום ואיימו על בעלי העסק. תואר מקרה ספציפי שאירע בשנת 2009, שבו נהגו כאמור. במארס 2014 הגיעו השניים לעסק שבו נמצא אותה עת א', ולאחר שסירב לדרישתם למכור סחורה במחיר שבו נקבו, היכו אותו ואיימו לפגוע בו – כנטען – על רקע דרישתם האמורה. והמבקש אמר לו – סליחה על הביטוי הוולגרי – ש"'יזיין אותו', ו"שהוא יודע איפה הוא גר, שהבן שלו בבית סוהר ושגם הוא (המבקש – א"ר ) ייכנס לבית הסוהר".

ג.

בית משפט השלום (השופט מזרחי ) בהחלטתו מיום 26.5.14

במ"ת 28647-05-14, בא לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת המיוחס. עם זאת צוין, כי "קיים כרסום מסוים בחומר הראיות, כאשר צוללים לעומקו ורואים שפני הדברים אינם בדיוק כפי תזת המבקשת (המשיבה- א"ר). ניתן לומר כי המשיב 1 (המבקש- א"ר) היה תוקפן בדרישותיו, יתכן והשתמש באיום, אך לא באופן שיטתי, כמתואר בתזה שמתיימר לשקף כתב האישום". בית המשפט נתן דעתו אף לעברו הפלילי של המבקש, אך ציין כי המבקש והנאשם הנוסף נעצרו רק כחודש ימים ויותר מהמועד שבו נאספו ראיות "וכאשר המבקשת (המשיבה- א"ר) מאפשרת למשיבים (למבקש ולנאשם הנוסף-א"ר) להתהלך חופשי, יש בהתנהלותה כדי ללמד כיצד היא רואה את הטענה שמדובר במי שמסוכנים לשלום הציבור, עד כי לא ניתן לנקוט כלפיהם בחלופת מעצר". כן הוסבר, כי האירוע מ-2014 אינו מתאר אלימות מן הרף העליון, שאינה מאפשרת לשקול חלופה. המבקש שוחרר איפוא למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני בפיקוח ערבים. כן נתבקשה הפקדת ערבות בסך 30,000 ₪ בקופת בית המשפט והתחייבות עצמית בסך 50,000 ₪. בנוסף נאסר על המבקש ליצור קשר עם המתלוננים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה בנוגע למבקש (החלטה מיום 1.6.14 בעמ"ת 51463-05-14). צוין, ש"די לעיין בפער שבין דברי העדים שהוקלטו כאשר לא ידעו כי הם מוקלטים לדבריהם בהודעות כדי לקבוע כי אין כרסום בראיות ולחוש בתחושת הפחד אצל כל העדים, מבלי צורך להתבסס על דברי החוקרים המתייחסים למצבם הנפשי של הנחקרים". לעניין חלופת המעצר נקבע: "בענייננו המעשה כאמור הוא ממין המעשים שלרוב אינם מאפשרים שחרור לחלופת מעצר. באשר לעושה בנוסף לפחד ולחשש של העדים, כפי שהוא עולה בהודעותיהם, לבוא ולהעיד בבית המשפט, בעברו כבר קיימת עבירה של סחיטה באיומים ובכוח, התורמת אף היא להגברת המסוכנות". בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקיר שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי נוכח הרשעותיו הקודמות של המבקש, קשייו לקבל אחריות וטיב העבירות, כמו גם התנהגותו הכוחנית, נשקף מפניו סיכון ברמה בינונית להישנות התנהגות אלימה. בתסקיר הומלץ על שחרור למעצר בית מלא בפיקוח ועל איסור קשר עם המתלוננים. כן הומלץ על העמדת המבקש בפיקוח מעצרים של שירות המבחן במשך שישה חודשים. שירות המבחן התרשם, כי המפקחים ערים לדפוסי התנהלותו של המבקש ומבינים את האחריות הכרוכה בתפקידם. לשלמות התמונה יצוין, כי הנאשם הנוסף שוחרר ממעצר בכפוף להפקדת ערבויות והגבלות נוספות, וערר המשיבה בעניינו נדחה.

ד.

בעקבות האמור הורה בית משפט השלום בשנית על שחרורו של המבקש למעצר בית, תוך צירוף מפקח נוסף (החלטה מיום 30.6.14). הודגש, כי עיקר המעשים אירעו בשנת 2009, ומאז לא סיכן המבקש את המתלוננים פעם נוספת. ערר המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל (החלטה מיום 2.7.14). בית המשפט המחוזי עמד על האמור בתסקיר שירות המבחן, שהצביע על מסוכנות בדרגת חומרה בינונית להישנות העבירות ונתן דעתו לעברו הפלילי של המבקש, כמו גם לתיקון כתב האישום לו הוסף אישום של הפרת הוראה חוקית, בגין הפרת מעצר בית בתיק אחר המתנהל בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה (מ"ת 5707-03-14). הוסף כי מיום 30.6.14 לא ניתן להורות על איזוק אלקטרוני כיוון שמכסת האיזוק האלקטרוני התמלאה. הערר נתקבל והוחלט על מעצר המבקש עד תום ההליכים.

הבקשה

ה.

בבקשה המפורטת נטען, כי היא מעלה שאלות בעלות חשיבות חוקתית הנוגעות "למידת הצדק, ההגינות וההוגנות שיש לנקוט". הוסבר, כי לא הוצגו ראיות לכאורה להוכחת העבירה של הפרת הוראה חוקית, "וכי מדובר בסיכון כפול, מקום, שעניינו נדון בגין אותו נושא בשתי ערכאות שונות", שכן בעניין ההפרה הנטענת הוגשה בקשה לעיון חוזר לבית משפט השלום לתעבורה, כדי שיורה על מימוש הערבויות. נטען, כי העבירות המיוחסות למבקש אינן מתמשכות, וביסודן הצורך לקיים את משפחתו בכבוד. עוד נטען, שהמבקש איבד את אחד מילדיו בתאונת דרכים, ובן אחר נושא בעונש מאסר לתקופה ארוכה, וגם לכך יש לתת את הדעת. המבקש מונה שאלות משפטיות – לטענתו – בקשר לזיקה שבין ההליכים בתיק דנא לבין הליכים בתיק בבית משפט השלום לתעבורה.

הכרעה

ו.

לאחר העיון, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע ניתנת רשות ערר בגלגול שלישי במשורה (בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (2011); בש"פ 5972/01 מזור נ' מדינת ישראל (2011)). אכן, "אין עסקינן לשיטתי בהלכת 'חניון חיפה' ה'מיתולוגית' בטהרתה, אלא - נוכח טיב הנושא, חרותו של אדם - פתחי נסיבות מיוחדות קיימים ועומדים לרשות נתונה"; ומאידך גיסא תיקון החוק שהעמיד רשות ערר כטעונה רשות, בא גם "מתוך הבנת עומסים והשוואה לכל אומה ולשון, כך שערר בזכות אחד הוא" (בש"פ 5971/11 פלוני נ' מדינת ישראל (2011), פסקה ו). סבורני כי נסיבות המקרה דנא אינן מצדיקות מתן רשות ערר, שכן אין הוא מעלה לאמיתו שאלה משפטית בעלת חשיבות, ואין נסיבות מיוחדות המצדיקות היענות לבקשה מטעמי צדק. כידוע, אין די בכך שערכאת הערעור הגיעה לתוצאה שונה מזו של הערכאה הדיונית כדי להקים רשות ערעור.

ז.

במישור הנורמטיבי, עבירת סחיטה באיומים היא מאותן עבירות שהנטיה בהן היא למעצר מאחורי סורג ובריח. מכל מקום לטעמי, מי שחטא בעבירה זו ושנה בה, לכאורה, "מפלס החשדנות" כלפיו לענין המעצר עולה.

ח.

ביסוד הדברים, איפוא – ראשית – שאלת המסוכנות, ולעברו הפלילי של המבקש בעבירת סחיטה באיומים, לרבות מאסר בפועל, משקל רב. שנית, בית המשפט המחוזי חשש פן ינסה המבקש להשפיע על עדים, וחיזוק לחשש זה נמצא בטיב העבירות ובהתנהלותו של המבקש כעולה מן התסקיר.

ט.

אציין לבסוף, כי לא עלה בידי לרדת לסוף טענת המבקש בדבר "סיכון כפול", שכן אם אכן הופרה הוראה חוקית, והופרו תנאי מעצר הבית, לכך השלכות מטבען בהיבט המעצר הנוכחי, אך עצם ההפרה מהוה עבירה כמובן. לא מצאתי איפוא מקום להתערבות. משנמצא המבקש במעצר, הדעת נותנת כי בית משפט השלום יתן דעתו לכך בקביעת מועדים מוקדמים להוכחות.

י.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.