בש"פ 4994/08 אנדרי פוטורוצין נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש נגד העורר ואחר – אלכסיי בליאכמן, יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח ובאיומים, כליאת שווא ופציעה בנסיבות מחמירות.

נטען, כי העורר ואלכסיי שכנעו את המתלונן, ולנטין ניקולאייב, להחזיר חוב אותו חב לאחר, ובהמשך גמרו אומר לסחוט אותו. בתאריך 19.3.08, בשעת לילה, הם אילצו את המתלונן להיכנס לרכב, וטענו בפניו כי עקב מאמציהם לשכנעו לשלם את אותו חוב, נגרמו להם הוצאות בסכום של 20 אלף ש"ח. את הסכום הזה הם דרשו ממנו לשלם, ואת דרישתם ליוו באיומים ואלימות, ולבסוף גם כלאו אותו במקלט של פאב במשך לילה שלם. באותו לילה נדרש המתלונן ללכת עמם ביום המחרת לבנק כדי ליטול הלוואה, שאת תמורתה ביקשו תוקפיו לשלשל לכיסם. בשלב כלשהו, כאשר נותר לבדו, הצליח המתלונן להתקשר לבת זוגו ולספר לה את אשר עוללו לו ועל הדרישה כי ייטול הלוואה. בשעת בוקר של יום המחרת התייצבו העורר ושותפו עם המתלונן בבנק, ושם הם נעצרו על ידי שוטרים אותם הזעיקה זוגתו.

2.

בעקבות הגשתו של כתב-האישום, עתרה המשיבה למעצרם של העורר ושותפו עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי נעתר לה. בערר שבפני מלין העורר על החלטה זו, ובניגוד לעמדה בה נקט בפני הערכאה הראשונה, הוא שוב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. עם זאת, נטען כי אין בידי המשיבה ראיות לכך שהוא ניסה להשפיע על עדים או לשבש מהלכי משפט, ומכל מקום עבירת הסחיטה אינה נמנית על העבירות המקימות חזקה של מסוכנות ועילת מעצר. העורר הוסיף וטען כי שרת שרות צבאי מלא, והופעל כסוכן סמוי לגילוין של עבירות והעמדתם של עבריינים לדין. לבסוף, נטען כי בידי העורר להציע חלופת מעצר ראויה הרחק מעיר מגוריו, ואותה נכון לבדוק באמצעות שרות המבחן.

3.

עבירות קשות יוחסו לעורר, והסבריו לעניין מעורבותו בהן, נשמעים, לכאורה, תמוהים. אולם בעניין זה יכריע בית המשפט קמא לאחר שישמע את הראיות גופן, ולענייננו השאלה הטעונה מענה היא אם מעצרו של העורר הוא תרופתו היחידה, או שמא ניתן לנטרל אותה באמצעות חלופה אחרת.

נוכח האמור בכתב האישום, והראיות שבידי המשיבה, יש לכאורה בסיס לטענה כי העורר עשה יד אחת עם אחר לסחוט את המתלונן. הם אילצו אותו לעלות לרכבם, תקפו אותו וחבלו בו, החזיקו אותו בתנאים לא תנאים במשך לילה שלם, ולבסוף גם הובילו אותו לבנק כדי שייטול הלוואה. תרחיש זה הנו מופלג בחומרתו, ויש בו כדי ללמד יותר מכל על הסכנה הנשקפת מהעורר. יתרה מכך, אני סבור כי קיים חשש שהעורר יעשה ניסיון לשבש מהלכי משפט על ידי ניסיון לגרום לעדים לשנות מגרסתם. לפיכך, השעה הזו אינה כשרה לשחרור העורר, ואפשר כי יהיה נכון לשקול עניין זה שנית לאחר שהמתלונן ובת זוגו יעידו בפני בית המשפט.

נוכח האמור, הערר נדחה.