בש"פ 5018/08 מיכאל בובריק נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין באשמת תקיפתה של אשתו במספר הזדמנויות, ובאיומים להרוג אותה. כתב האישום הוגש ביום 14.4.08, ונוכח הסכנה הנשקפת מהעורר לזוגתו, עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים.

בדיון בפני בית משפט קמא לא היתה מחלוקת בדבר קיומה לכאורה של תשתית ראייתית, אולם ההגנה סברה כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי החליט לבחון בקשה זו, ולצורך כך הורה על הגשתו של תסקיר מעצר. ברם, שירות המבחן נוקט מזה תקופה ארוכה בעיצומים, ועל כן טרם הוגש התסקיר המיוחל. בנסיבות אלו ביקש בא-כוח העורר להכריע בעניין שולחו ללא תסקיר, ולאור התרשמותו של בית המשפט מן הערב שהביע נכונות לפקח על העורר במסגרת מעצר בית. בית המשפט המחוזי, שמעיניו לא נעלמה עובדת גילו המתקדם של העורר, קבע כי נכון להמתין לקבלת התסקיר, ועל כן קבע את הדיון ליום 13.6.08. כנגד החלטה זו מופנה הערר.

יש להצטער על העיצומים הננקטים על-ידי שירות המבחן, במיוחד כאשר כרוך בהם עינוי-דין לנאשם הנתון במעצר. עם זאת, אין בידי לקבל את הערר. השופטת המלומדת של בית משפט קמא, מכוח שקול הדעת המסור לה, סברה כי קודם למתן החלטתה בשאלת המשך מעצרו של העורר, נכון להמתין לקבלתו של תסקיר, שכידוע מטרתו כפולה: הוא משמש אמצעי להערכת הסכנה הנשקפת מהעורר, והוא מסייע לבחון את יכולתו של הערב לעמוד במלאכת הפיקוח שהביע נכונות ליטול על עצמו. נהיר לי כי אם בית המשפט המחוזי היה ערוך לתת מענה לכל אלה ללא התסקיר, היה עושה זאת. ולהיפך, העובדה שבית המשפט החליט להשהות את החלטתו, היא המעידה על ההתלבטות הכרוכה בשחרורו של העורר, ולא מצאתי מקום או עילה להאיץ בערכאה קמא להכריע בעניין קודם שיונחו בפני כל הנתונים הדרושים. כך או כך, בית המשפט הבהיר שאם התסקיר לא יומצא עד למועד שקבע, ייאלץ לפסוק על פי הבנתו. סבורני כי זהו פתרון מאוזן, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.