פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5030/18
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
העוררת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
נתנאל כהן
ערר על החלטתו של
בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.6.2018
במ"ת
1738-06-18 שניתנה על ידי כבוד השופט א' רובין
תאריך הישיבה:
ט"ז בתמוז
התשע"ח
(29.6.2018)
בשם העוררת:
עו"ד שאול כהן
בשם המשיב:
עו"ד גבריאל
טוראנשווילי
החלטה
המשיב הואשם בהצתת רכב של אדם שהיה מסוכסך עם חברו, ובנהיגה בלי רישיון תקף. בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו ממעצר בתנאים. העוררת אינה עומדת על מעצרו של המשיב בכל מצב, אך תנאי השחרור שנקבעו, לשיטתה, הם קלים יתר על המידה, ואינם מבטיחים די הצורך את ביטחון הציבור.
ב"כ המשיב, מנגד, עמד על הקושי הממשי להעמיד פיקוח אנושי וליתן
ערבות כספית. ועוד טען, ששחרור נאשם נוסף בפרשה, מחייב דין דומה לגבי המשיב.
למקרא הערר, לאחר עיון בנספחיו, ולמשמע דברי ב"כ הצדדים לפני היום, הערתי הערות אחדות, ולאחר שיג ושיח הוסכם כדלקמן:
מחרתיים, ביום א' 1.7.2018 עתיד להתקיים דיון בבית המשפט המחוזי, משום שהמשיב לא יוכל למלא אחר תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הערר. כאמור, קיימת נכונות עקרונית אצל העוררת לחלופת מעצר במקום מעצר ממש, אך עמדתה היא, כי נדרשת הפקדת סכום כסף משמעותי או איזוק אלקטרוני, אם כי עמדתה עוד לא גובשה באופן סופי. ביום א', 1.7.2018, עתידה להתייצב לדיון בבית המשפט המחוזי אמו של המשיב, וניתן יהיה להתרשם ולגבש עמדה לגבי מסוגלותה לפקח כראוי על המשיב, ובכך ניתן יהיה להתחשב גם ביחס לשאר תנאי השחרור.
מוסכם אפוא כי הערר מתקבל, וטענות הצדדים שמורות להם לגבי ההמשך.
בשולי הדברים אציין, כי לא היתה הצדקה לסד הזמנים הדחוק שקבע בית המשפט המחוזי, בכך שהורה לעוררת להודיע על החלטתה בדבר הגשת הערר תוך 4 שעות ממועד החלטתו, ובכך שהורה בהמשך על הגשת הערר תוך 20 שעות ממועד זה. לא בנקל מתקבלת אצל העוררת החלטה על הגשת ערר. המלצה לנקוט בצעד שכזה צריכה לעבור תחילה – לפי המקובל בשגרת העבודה אצל העוררת – אישור והחלטה של דרג ממונה בפרקליטות המחוז, ולאחר מכן מחייב הדבר קבלת החלטה של ממונה במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, והממונה נדרש כמובן, בטרם קבלת החלטתו, ללמוד ולהכיר היטב את נתוני התיק במלואם. תיק שכזה איננו עומד בבדידותו בפני הגורמים המטפלים, ומונחים על שולחנם תיקים נוספים, שזקוקים גם הם לעיון. ' מֵחפּזון יֵצֵא רזוֹן'; יש צורך בישוב הדעת, ולעיתים יוצא שכרנו – בעטייה של בהילות – בהפסדנו.
מקובלנו , כי בדרך כלל ראוי להורות על עיכוב ביצוע של החלטת שחרור לפרק זמן של 48 שעות, כפי שמאפשר החוק ( בש"פ
4483/05 מדינת ישראל נ' שיף
(19.5.2005);
בש"פ 603/13 מדינת ישראל נ' מחמלי
(25.1.2013)). לבטח ישנם גם יוצאים מן הכלל, שבהם יש צורך בקבלת
החלטה בפרק זמן קצר יותר. בעניין דנן, לא היתה הצדקה לפיכך הזמן הקצר שניתן לעוררת לכלכל את מחשבותיה ואת צעדיה.
הערר מתקבל אפוא לפי האמור לעיל.
ניתנה היום, ט"ז בתמוז
התשע"ח
(29.6.2018).
ש ו פ ט