בש"פ 5071/08 מוחמד חדורה נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית משפט זה אשר במסגרתו הועמד עונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש 1 על 34 חודשים ועונש המאסר שנגזר על המבקש 2 על 12 שנות מאסר. זאת לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה על גזר הדין של בית משפט השלום והחמיר בעונשים שהוטלו על שני המבקשים. פסק הדין מושא הבקשה ניתן ביום 22.5.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 5.6.2008. בבקשה נטען כי בכוונת המבקשים להגיש עתירה לדיון נוסף ואולם מפאת חשיבות העתירה ומורכבות נימוקיה לא יהא סיפק בידיהם לעמוד במסגרת הזמן הקבועה בחוק על מנת להכינה. כן צוין בבקשה כי בא כוחם סיים לא מכבר שירות מילואים והוא עתיד לצאת לחופשה בחו"ל למשך עשרה ימים. לאור זאת התבקשה ארכה של חודש ימים לפחות, מעבר ל-15 הימים הקבועים בחוק להגשת עתירה לדיון נוסף. המשיבה מתנגדת לבקשה, בטענה כי אין עילה לקיים דיון נוסף.

3.

המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הוא 15 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין. מתן ארכה להגשת הליך זה טעונה ביסוסו של טעם מיוחד (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). בפירושה של הוראה זו ננקטה גישה קפדנית ומצמצמת, אשר יסודה בצורך "למנוע את השהיית תוקפו של פסק דין סופי" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(2)569; בש"א 553/99 בר נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ , דינים עליון נז 5). הוראות אלה, והשיקול העומד ביסודן, חלות גם על הגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין בערעור פלילי (ראו, בש"פ 1985/01 בבייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.5.2001); בש"פ 5497/00 באקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.8.2000)).

4.

בבקשה שלפני מתבקשת ארכה ניכרת של חודש ימים, אשר לא ניתן לו הסבר של ממש. בבקשה לא הוסבר מדוע נדרש פרק זמן כה ממושך לצורך הגשת הבקשה. ברגיל, פרק הזמן הקבוע בדין להגשת הליך אמור להספיק לבעלי הדין, גם כאשר הכנתו של ההליך דורשת התמודדות עם סוגיות מורכבות. עיון בבקשה ובחומר שצורף לה אינו מעלה כי מדובר בעניין מורכב באופן יוצא דופן, המצדיק ארכה. גם נסיעתו המתכוננת של אחד מבאי כוח המבקשים לחופשה אינה בגדר "טעם מיוחד", שכן אין המדובר בנסיבה שאינה בשליטת המבקשים. זאת במיוחד שעה שהמבקשים מיוצגים על ידי עורך-דין נוסף. כמו כן, וזה העיקר בעיני, נראה על פניו כי סיכויי ההליך להתקבל הינם קלושים. הבקשה לדיון נוסף נוגעת אך ורק לרכיב העונש בפסק הדין. עיון בפסק הדין שניתן בעניינם של המבקשים, ובפרט בחלק המתמקד במידת העונש שהוטל עליהם, אינו מעלה, עילה ממשית לקיומו של דיון נוסף, מבין העילות המנויות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. יחד עם זאת, נוכח העובדה שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך, כך שלא התגבש אינטרס בדבר סופיות הדיון, אני מאפשרת למבקשים להגיש עתירה לדיון נוסף תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו.

ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.