בש"פ 5136/98 נחום מנבר נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת הרשמת, השופטת אפעל-גבאי, מיום 12.8.98, לפיה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

1.ביום 16.7.98 נגזר דינו של המערער. ביום 22.7.98 הגיש המערער בקשה להארכת מועד להגשת ערעורו עד יום 1.11.98. המערער נימק בקשה זו בקיומה של חקירה שעל קיומה הורתה פרקליטות המדינה, בעקבות טענות שהעלה המערער. לטענת המערער, עלולה החקירה לגזול מזמנו ומזמנם של באי כוחו ותוצאותיה עשויות להקרין על הערעור. עוד טען המערער, כי בשל היקפו הרב של החומר בתיק נשוא הערעור, ובשל העובדה כי מלאכת הכנת הערעור עתידה להתבצע במהלך פגרת הקיץ, ראוי להאריך את התקופה להגשת הערעור. הרשמת נענתה באופן חלקי לבקשה וביום 3.8.98 הורתה על הארכת המועד להגשת הערעור עד ליום 17.9.98.

2.ביום 7.8.98 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. בקשה זו נומקה בכך שלאחר הבקשה הקודמת הנחתה המשטרה את ב"כ המערער ואת עורכי הדין במשרדו להימנע מלהיפגש ומלשוחח עם המערער ועם רעייתו. לפיכך, טוענים באי כוח המערער, כי נבצר מהם להיוועץ במרשם ולגבש בעצה אחת עמו את הערעור. בנסיבות אלו, מוסיפים וטוענים באי כוחו של המערער, אין הם יכולים למצות כהלכה את 45 הימים הקבועים בדין להגשת ערעור. לפיכך ביקש המערער, כי יוקצו לו 45 ימים שתחילתם ביום בו יותר לו להיפגש עם באי כוחו, ולחלופין, כי המועד שקבעה הרשמת יוארך ב - 30 ימים נוספים - עד 17.10.98. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת מיום 3.8.98 - היא ההחלטה נשוא הערעור. בהחלטה זו נכתב:

"בשלב זה אין מקום לשינוי ההחלטה מיום 3.5.98. המבקש יוכל לחזור ולפנות בבקשה נוספת אם יתעורר הצורך לעשות כן לקראת המועד שנקבע להגשת הערעור."

3.בערעור שבפני נטען, כי נוכח העובדה שהתיק נשוא הערעור הוא רחב היקף ונוכח ריבוי הנושאים הנדונים בפסק הדין נשוא הערעור נדרשים המערער ובאי כוחו לייחד מאמץ רב בליבון הנושאים הטעונים ערעור. עוד נטען, כי כל עוד עומדת הנחיית המשטרה בתוקפה (וכך הוא המצב נכון למועד הגשת הערעור) נבצר מן המערער ובאי כוחו לגבש בעצה אחת את הערעור. לטענת המערער אין די בכך שהותר לו לשוב ולפנות בבקשה להארכת מועד לקראת פקיעת המועד להגשת הערעור, שכן הדבר מותיר אותו במצב של חוסר ודאות. לפיכך שב המערער ומבקש, כי מנין הימים להגשת הערעור יחל רק ביום בו תסיר המשטרה את הנחייתה המונעת מן המערער להיוועץ בבאי כוחו ולכל הפחות - כי התקופה להגשת הערעור תוארך ב30- ימים נוספים - עד ליום 17.10.98.

4.המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. בתגובתה היא מפרטת בקשות והליכים שונים שנקט המערער ואשר הביאו, או היו עשויים להביא, לדחיית הדיון בעניינו. לגוף הערעור חוזרת המשיבה על עיקרי תגובותיה לבקשות שנדונו בפני הרשמת: ראשית - אם תעלה בדיקת המשטרה ממצאים שיש בהם רלוונטיות לערעור יהיו באי כוחו של המערער רשאים לבקש את תיקונה של הודעת הערעור; שנית - באי כוחו של המערער רשאים להכין טיוטת הודעת ערעור ולהעבירה לעיונו של המערער; שלישית - אם תימשך בדיקת המשטרה יוכל המערער לשוב ולפנות בבקשה להארכת מועד. עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי הבדיקה אמורה להסתיים בקרוב ועם השלמתה (ובמידת הצורך - השלמת פעולות נוספות הכרוכות בה) תוסר המניעה לקיום פגישות בין המערער לבאי כוחו. כמו-כן טוענת המשיבה, כי מאז מתן גזר הדין בעניינו נפגש המערער עם עו"ד נוסף (שלא ייצגו בבית המשפט קמא) שש פעמים וביום 9.8.98 אף ייפה את כוחו לייצגו בערעור על פסק הדין וגזר הדין. לפיכך, טוענת המשיבה, אין מניעה להגשת הודעת הערעור במועדה.

5.לאחר שעיינתי בהחלטה נשוא הערעור ובטענות הצדדים החלטתי לקבל את הערעור. הזכות לייצוג היא זכות בסיסית בדין הישראלי בכלל ובדין הפלילי בפרט:

"נקודת המוצא העקרונית הינה כי חירותו של כל אדם - פרי האוטונומיה של הרצון הפרטי - היא למנות לעצמו שלוח כרצונו. חירות זו היא בעלת חשיבות כאשר השלוח הוא עורך-דין. חשיבות מיוחדת יש לה, לזכות זו, כאשר הפרקליט מייצג את הפרט כנגד השלטון. חשיבותה העליונה מתבטאת בייצוג חשוד או נאשם בהליכים פליליים (ראה ע"פ 134/89 אברג'יל נ. מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 203" (בג"ץ 1843/93 ח"כ פנחסי נ' כנסת ישראל , פ"ד מט (1) 661, 717)

זכותו של עציר (ולענייננו - גם אסיר) להיפגש עם עורך דינו הוכרה אף היא כזכות יסוד ה"נגזרת מזכותו של האדם לחרות אישית" (וראה לעניין זה בג"ץ 3412/91 סופיאן נ' מפקד כוחות צה"ל בעזה , פ"ד מז (2) 843, 847 - 848). אכן, אין המדובר בזכויות מוחלטות, אלא בזכויות יחסיות העשויות לסגת מפני אינטרסים אחרים ( שם ), וכך נעשה גם בענייננו. עם זאת, השעייתה של זכותו של אסיר להיפגש עם עורך דינו, אפילו היא נחוצה (ואין בפנינו מחלוקת לעניין זה), אינה חייבת להביא לפגיעה בייצוגו. בענייננו, ניתן ליישב באופן סביר בין צרכי הבדיקה, זכויות המערער, ויעילות ההליך השיפוטי, על ידי מתן ארכה מסויימת שתאפשר למערער ולבאי כוחו להכין כראוי, ומתוך הידברות הדדית, את הערעור, בלא לעכב את הגשת הערעור יתר על המידה. אמת, אפשר שיש ערך מעשי להצעות השונות שמעלה ב"כ המשיבה באשר לדרכים העומדות בפני המערער ובאי כוחו לשם התמודדות עם האילוצים הקיימים. אולם דרכים אלו הן דרכים חלופיות בלבד, ואין בהן כדי להתגבר על מלוא הבעייתיות הכרוכה בנתק כפוי בין המערער לבין עורכי דינו שייצגוהו עד כה.

לפיכך, מצאתי לנכון לקבל את הערעור ולאפשר למערער להגיש את ערעורו עד יום 15.10.98.