פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5151/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
עלי אגבריה
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
א' בתמוז התשס"ט (23.6.09)
בשם המבקשת:
עו"ד אבי וסטרמן
בשם המשיב:
עו"ד עאדל בויראת
החלטה
1.
המשיב, וכן מחמוד מנסור אגבריה (להלן: מנסור), הם קרובי משפחתו של מוחמד בן סאדק אגבריה (להלן: מוחמד). בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה בחודש ספטמבר 2008 נטען, כי המשיב, מנסור ואחמד גמרו אומר לרצוח את וליד ושאח הואיל והוא נתן את עינו בבת-משפחתם. בתאריך 21.8.07 ארבו השלושה לקורבנם ליד ביתו, ומשהגיע לשם בשעת לילה מאוחרת, ירו לעברו מאקדח ומטווח קצר מספר יריות שכוונו לפלג גופו העליון. כתוצאה מהירי נפגע וליד בחזהו, צווארו, בטנו ואמתו הימנית, והובהל לבית חולים לצורך קבלתו של טיפול רפואי. בגין מעורבותו בפרשה זאת יוחסו למשיב עבירות של ניסיון לרצח, עבירות בנשק וקשר לבצע פשע.
בחודש נובמבר 2008 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בבקשה שבפני עותרת המדינה, מכח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996, להאריך את המעצר בתשעים ימים. לבקשה זו התנגד בא-כוח
המשיב, עו"ד ע'
בויראת.
2.
להבנת העיכוב בסיומם של ההליכים בעניינו של המשיב, אוסיף את אלה. בכתב-האישום שהוגש נגדו נכלל אישום נוסף, וזה עוסק במנסור ובאמין אגברייה (להלן: אמין). נטען, כי על רקע של סכסוך ותחרות בין בעלי עסקים, קשרו השניים עם מוחמד סאדק אגבריה (הוא "מוחמד" בו דובר בקשר לאישום נגד המשיב), לירות לעבר עסקו של אחר, מתוך כוונה לפגוע ולהמית מי מיושביו. את זממם ביצעו הקושרים בתאריך 5.3.08, וכתוצאה מהירי נגרם מותו של אדם. למנסור ואמין מיוחסות באישום זה עבירות רצח, נשיאת נשק שלא כדין וקשר לבצע פשע. כנגד מוחמד אגבריה - הוגש
כתב אישום נפרד (ת.פ.ח. 5047/08).
בתיק בו עומד המשיב לדין (ת.פ.ח. 5046/08), קוימו ישיבות לא מעטות ונשמעו כחמישים עדים. אולם מספר זה מטעה, הואיל וחלק גדול של העדים לא נקרא להעיד בעניינו של האישום עליו עומד המשיב לדין, אלא באישום האחר העוסק בפרשת הרצח.
3.
כאמור, בחודש נובמבר 2008 הוחלט לעצור את המשיב עד תום ההליכים, וכנגד אותה החלטה הוגש ערר שנשמע בפני חברי השופט א' רובינשטיין (בש"פ 10419/08). בהחלטה מיום א' בטבת התשס"ט (28.12.08) הביע חברי את דעתו " כי יש מקום לקבוע שמעצרו [של המשיב] יידון מחדש בראשית מארס 2009", מאחר ועד אז תצטייר תמונה עדכנית יותר באשר למשקלן של הראיות. ואכן, שאלת המעצר שבה ועלתה בפני בית המשפט המחוזי, במסגרת בקשה לעיון חוזר, וביום כ"ב בניסן התשס"ט (16.4.09) הוחלט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר.
את השגותיה כנגד החלטת השחרור, הביאה המדינה בפני חברתי, השופטת מ' נאור (בש"פ 3260/09). בהחלטה מיום כ"ו בניסן התשס"ט (29.4.09) התקבל הערר, ונקבע כי שאלת המשך מעצרו של המשיב ראוי שתתברר בתום עדותו של מוחמד אגברייה, באשר זה, כך נטען, הודה בפני מדובבים בביצוע העבירות שיוחסו לו ואף הפליל אל המשיב. השופטת נאור הוסיפה כי אם עדותו של מוחמד לא תשמע עד תום תשעת חודשי המעצר, תידון שאלת המשך המעצר בגדרה של הבקשה להארכתו, ככל שתוגש.
נוכח האמור, ומאחר ובא-כוח המשיב מעריך כי המשפט בעניין שולחו רחוק מסיומו (והשקפה זו מקובלת עלי), עותר הוא לשחרר את שולחו לחלופת מעצר.
4.
לבקשה זו אין בידי להיעתר. בהחלטתו מחודש אדר התשס"ט (מרץ 2007) קבע בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את הראיות שהובאו עד אז על ידי התביעה כהאי לישנא: " אומר מיד כי לא ראיתי בעדויות הנ"ל כדי להוות שינוי משמעותי בתשתית שעמדה לנגד עיני בעת בה הוריתי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים", ועל כן " לא ניתן לומר כי לעת הזו חל בראיות
מהפך של ממש". אולם,
לא רק ממצא זה עומד למשיב לרועץ, אלא בעיקר העובדה שעדותו של מי שהפליל אותו – מוחמד סאדק אגרבייה, טרם נשמעה. סבורני, כי רק לאחר שעדות זו תובא בפני בית המשפט, ניתן יהיה להעריך נכונה את מערך הראיות ומשקלו הסגולי המרשיע, ועל כן טרם הגיעה השעה להעדיף את עניינו של המשיב על פני הסכנה לכאורה הנשקפת ממנו לציבור.
בנסיבות אלו, ונוכח חומרתן של העבירות, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק-הדין בת.פ.ח 5046/08 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.
ניתנה היום, א' בתמוז
התשס"ט (23.06.09).
ש ו פ ט