בש"פ 10419/08 עלי אגבאריה נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 24.11.08 בתיק מ"ת 3797-08, לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 5046/08.

ב.

כתב האישום כנגד העורר וכנגד שני נאשמים נוספים כולל אישום ברצח ובניסיון לרצח, מייחס לעורר עבירות של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) וסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק ), עבירות בנשק לפי סעיף 144(א)+(ב) וסעיף 29 לחוק, וכן קשירת קשר לפשע לפי סעיף 305 וסעיף 499 לחוק. לפי הנטען בכתב האישום, בסביבות החודשים יולי-אוגוסט 2007, קשר העורר, יחד עם נאשם נוסף בכתב האישום ועם אחר בשם מוחמד אגבאריה (להלן מוחמד ), לרצוח את המתלונן, וליד ושאח, על רקע קשריו של האחרון עם בת המשפחה (ו'). לשם מימוש תכניתם – כנטען – הצטיידו הקושרים באקדח חצי אוטומטי, ארבו למתלונן בקרבת ביתו, ובצוותא חדא ירו בפלג גופו העליון מטווח קצר כשבע יריות במטרה להמיתו. המתלונן נפגע בחזהו, צווארו ובטנו, נאלץ לעבור מספר ניתוחים וכריתות איברים, ונותר משותק בשתי רגליו.

ג.

ביום 21.10.07 נעצר העורר לראשונה, ומעצרו הוארך בשבעה ימים על פי החלטת בית משפט השלום נצרת (השופטת רוטפלד-האפט) בתיק מ' 4255/07. ביום 18.9.08, כשנה לאחר שחרורו, נעצר העורר בשנית, בעקבות התפתחות שחלה בחקירת נאשם אחר בפרשה (מוחמד). בהחלטה נשוא ערר זה קבע בית המשפט המחוזי, כי העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום מקימות עילת מסוכנות. המסוכנות – כך נקבע – נלמדת מהמעשה ומהתוצאה האפשרית, גם אם בפועל לא הצליח היורה במזימתו. כן קיים חשש להשפעה על עדים, הואיל ועדי התביעה מוכרים לעורר ולנאשמים הנוספים בתיק ולבני משפחותיהם.

עוד נקבע, כי נוכח מעורבות העורר באירוע – הכולל התארגנות מוקדמת, תכנון וביצוע במטרה לרצוח אדם – לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר, גם בפיקוח הולם, וכי אין מקום להורות על הגשת תסקיר מבחן. עם זאת הוער, כי העורר הוא היחיד מבין הנאשמים שאין לו קשר לאישום האחר בכתב האישום – רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק – ולכן מן הראוי כי העדויות הקשורות בו יובאו ראשונות במשפט גופו.

ד.

בערר המפורט כדבעי טען העורר, כי לא חלה התפתחות משמעותית בחקירה שהצדיקה את מעצרו השני, וכי אין בתיק ראיות פוזיטיביות, בעלות עוצמה מספקת, הקושרות אותו לאירוע. מדבריו של מוחמד בפני המדובבים - כך נטען - עולים דברים סותרים: כך, למשל, בהזדמנות אחת טוען מוחמד כי הוא חושב שהעורר היה באירוע, ובהזדמנות אחרת אומר כי אינו יודע אם היה מעורב אם לאו. הוסף, כי מוחמד ציין שבחקירותיו במשטרה לא דיבר ברצינות. עוד נטען בערר, כי בקבעו כי קיימות ראיות בזירה המתיישבות עם הדברים שנאמרו למדובב, ערב

בית המשפט בין הראיות שבתיק הרצח לבין אלו שבתיק ניסיון הרצח. אשר להודעותיה של ו', נטען שאלו הודעות כלליות, אשר אינן קושרות את העורר למעשה המיוחס לו. עוד נטען, כי אין חשש שהעורר עשוי לשבש הליכי משפט או להימלט מאימת הדין, שהרי לא עשה כן במשך התקופה הארוכה בה היה משוחרר מאז מעצרו הראשון. המ דובר , כך נטען, באדם מבוגר, אב לשבעה וחולה סרטן, שהמסוכנות המיוחסת לו נקודתית בלבד, ואינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. על כן שב העורר ומבקש להורות, גם ללא הזמנת תסקיר מבחן, על חלופת מעצר.

ה.

בדיון הוסיף עו"ד בויראת וטען, לגבי פרטים שונים בראיות, כי אין לבסס עליהם הרשעה, וכן כי בשנה שבה היה משוחרר לא שיבש העורר הליכי משפט. נתבקש, מכל מקום, תסקיר מעצר לבדיקת חלופה.

ו.

בדיון טען בא כוח המדינה, כי מתמליל השיחה עם המדובב ניתן ללמוד על חלקו של מוחמד באירוע; הלה מסר פרטים מוכמנים, וסיפק פרטים מזהים לגבי שותפיו ולגבי אופן הפגיעה במתלונן, אשר עולים בקנה אחד עם התעודות הרפואיות והממצאים בזירת האירוע. לכך מצטרפת הודעתה של ו', אשר שמעה את בני דודה ואת אחיה קושרים קשר לרצח. עוד צויין, כי קיימת מסוכנות על רקע כבוד המשפחה וחשש לשלומה של ו'.

ז.

כמותי כבית המשפט המחוזי, סבורני לאחר העיון בראיות, כי הן מקימות תשתית לכאורית, בהתאם לבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133. מוחמד תיאר בפני המדובבים כי היה מעורב שנה קודם

לכן באירוע הירי, ועמו גם העורר, ולכך תימוכין בתעודות הרפואיות בדבר הפגיעות במתלונן. לזאת מתווספת הודעתה של ו', אשר מתארת את המניע לרצח, ומספרת ששמעה את העורר ואת אחיה קושרים קשר לרצוח את המתלונן (הודעות מיום 26.8.07, בעמ' 3, ומיום 21.8.07 בעמ' 1). בהודעה מ-21.8.07 נאמר: "לפני חודש מהיום לפני שיצאתי למקלט וכאשר הייתי יושבת בחדרי בבית שמעתי את אח שלי מוחמד ומהראן ושני בני הדודים שלי עלי מוחמד ואחיו נביל כאשר ישבו ביחד בסלון ביתנו בשעות הערב וכולם שמעתי אותם אומרים 'אנו נרצח את וליד וחייבים לרצוח אותו אפילו זה היום האחרון בחיינו, חייבים להוריד אותו, על מנת לנקות את כבודם מול האנשים'". רעייתו של המתלונן מתארת גם היא, כי לאחר הירי אמרה ו' בטלפון שבני משפחתה הם שפגעו במתלונן (עמ' 2 להודעתה במשטרה מיום 21.8.08); עדות דומה נמסרה על ידי מעסיקו של המתלונן באטליז בו עבד (עדות עבד אלג'אבר מחמיד מיום 21.8.08). הרושם המצטבר הברור מעיון בראיות הוא איפוא של מעורבות העורר במיוחס לו, קרי, בניסיון הרצח כלפי ושאח. מבחנן של הראיות יהיו בבית המשפט. בשלב הנוכחי, עם כל מורכבותה של תמונת הראיות ושאלות שעורר הסניגור המלומד לגבי עוצמתן, אין לומר על פניהן כי יש בהן חולשה המצדיקה שחרור מניה וביה.

ח.

אכן העבירות בהם מואשם העורר מקימות חזקת מסוכנות על פי דין, אולם המסוכנות הרבה עולה גם מפרטי האירוע: העורר קשר לכאורה קשר עם אחרים לרצוח אדם; הרצח תוכנן, והשלושה יצאו לבצע את תכניתם. המתלונן נורה לא פעם ולא פעמיים, אלא כשבע פעמים. מתווסף לכך חשש לשיבוש הליכי משפט, הכרוך במיוחד בקרבת המשפחה לגבי ו', שעל "כבוד המשפחה" בגין קשריה הנטענים עם המתלונן חפצו כביכול הנאשמים להגן. ו' שוהה במעון לנשים מוכות, ועל פני הדברים כשהמדובר במערכת "משפחתית", עם כל "נקודתיות" המעשה, כלומר, מסוכנות בעלת אופי מקומי וממוקד, דומה כי אין זה השלב לשחרור. ואולם, בית המשפט קמא הציע כי העדים הקשורים לעורר יישמעו ראשונה, וזאת כדי לבדוק אם לא חל כרסום בראיות. התביעה אמנם אינה בטוחה באפשרות להפריד (כך גם הסניגוריה), אך איני סבור שב"הפרדה" עסקינן, אלא בהעלאת העדים הרלבנטיים גם לעורר זה במהרה.

ט.

בשלב זה על העורר להישאר במעצר; אך סבורני כי יש מקום לקבוע שמעצרו יידון מחדש בראשית מארס 2009, לאחר 7 ישיבות ההוכחות הקבועות, כנמסר, עד 25.2.09. כיון שעברו הפלילי של העורר, שאינו מכביד כנאמר (הרשעות ותיקות בגין תיגרות) ראוי כי בית המשפט יחליט באותו מועד בפתיחות דעת, כשהתמונה כולה לנגד עיניו, הן בשאלה האם חל כרסום בראיות והן בשאלת היכולת לקבוע חלופה. על כן מתקבל הערר במובן זה, שהמעצר מוארך לעת הזאת עד 10.3.09. לקראת הדיון, שייערך בראשית מארס 2009, יוגש מטעם שירות המבחן למבוגרים – ואני מקדים לו תודה – תסקיר מעצר, אשר יונח לפני בית המשפט המחוזי עד 28.2.09. בית המשפט יכריע על פי שיקולו והנסיבות כפי שיהיו, בלא שאקבע כל מסמרות. כל זאת כמובן אם לא יסתיים התיק בצורה כלשהי במהלך התקופה.

י.

הערר מתקבל איפוא, באופן חלקי.