בש"פ 5230/13 אחמד חביבאללה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט

ב' ארבל ) שדחה את בקשת העוררים לעיון חוזר בתנאי חלופת המעצר שנקבעה להם.

1.

העובדות העומדות ברקע לבקשה זו פורטו בהחלטת השופט א' רובינשטיין

בבש"פ 3712/13 חביבאללה נ' מדינת ישראל (30.5.2013)). בתמצית ייאמר כי נגד העוררים

הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סכין, וזאת בגין אירוע שבו תקפו בסכינים את שני המתלוננים, תושבי כפרם, ופצעו אחד מהם. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העוררים עד לתום ההליכים. העוררים הסכימו על קיומן של ראיות לכאורה, ולאחר שהוגשו תסקירי מעצר ונחקרו הערבים שהוצעו, הורה בית המשפט המחוזי ביום 28.2.2013 על שחרור העוררים – שאין להם הרשעות קודמות – לחלופות מעצר נפרדות, בפיקוח מלא, תוך הרחקתם מיישום מגוריהם, ובתנאים נוספים שקבע. ביום 2.4.2013 הגישו העוררים בקשה לעיון חוזר שהתבססה על הסכם סולחה שנחתם בין משפחתם לבין משפחה המתלוננים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר, ועל החלטתו הוגש ערר לבית משפט זה. בהחלטתו האמורה דחה השופט רובינשטיין את הבקשה לעיון חוזר, אך הוסיף וקבע כדלקמן:

"הזמן הוא רופא נודע לפגעים, וככל שתחלוף תקופה משמעותית יותר, וכמובן ככל שלא יארעו חלילה אירועים חדשים, כן ייטב מבחינת הסיכוי לאישור שינוי בתנאי מעצר הבית. [...] עם הזמן יתברר האם נשמרים, מזה, התנאים שעל העוררים לקיימם, ומזה, האם כובדה כדבעי הסולחה.

איני רואה איפוא מנוס מאי היעתרות לערר, תוך שמירת האופציה לשוב ולהעלות את הנושא בתום שישה חודשים ממועד ההחלטה מ-28.2.13, ובית המשפט המחוזי יבחן את התנאים לעת ההיא ואם בשלו לשינוי." (בש"פ 3712/13 הנ"ל, פסקאות יב-יג).

2.

מאז שניתנה החלטה זו התחלף ייצוגם של העוררים. דיון הוכחות היה קבוע ליום 7.7.2013 ובו היו אמורים להיחקר עדי התביעה. הגם שעדים אלה זומנו כדין, הם לא התייצבו

לדיון. כמו כן, המשיבה – שלא הגישה תעודת חיסיון עד לאותו שלב ואף לא ביקשה הארכת מועד לשם כך – ביקשה ארכה בת כשבועיים להמציא תעודת חיסיון, ובאי כוח העוררים התנגדו לכך; ובאי כוח העוררים ביקשו לחזור בהם מהסכמה שבמסגרתה ויתרו על חקירת עדים מסוימים מטעם התביעה, שבא כוחם הקודם ויתר על חקירתם. בא כוח המשיבה התנגד לכך. חרף ההתנגדויות ההדדיות, נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' שטרית ) לבקשות של שני הצדדים בקובעו כי יש מקום להיעתר לבקשת ההגנה לחזור בה מהסכמתה לוותר על חקירת עדים מסוימים מטעם התביעה

ולשם כך ממילא תידרש ישיבה נוספת. על כן, היעתרות לבקשת המשיבה להאריך מועד להוציא תעודת חיסיון לא תפגע בזכויותיהם הדיוניות של העוררים או תאריך את ההליך . בית המשפט הוציא צווי הבאה לעדים שלא התייצבו וקבע ישיבת הוכחות נוספת ליום 7.10.2013.

3.

על רק התפתחויות אלו הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בתנאי החלופה של העוררים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט

ב' ארבל ) דחה את הבקשה בקובעו כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בתנאי החלופה קודם למועד שקצב השופט רובינשטיין בהחלטתו. בית המשפט הטעים כי מחדלה של המשיבה להוציא תעודת חיסיון במועד אינו מוצדק, ואם ישיבת ההוכחות הייתה מתקיימת באותו יום, זכאים היו הסנגורים לבקשת את דחייתה מהטעם שלא הומצא להם כל חומר הראיות, ולחלופין, משום שלא הומצאה להם תעודת חיסיון שהיו זכאים להעמידה לביקורת בית המשפט. ברם, הואיל ובקשת באי כוח העוררים להעיד עדים נוספים נענתה, הרי שבכל מקרה הייתה נדרשת לשם כך ישיבה נוספת, וזו ממילא הייתה נקבעת לאחר פגרת בית המשפט, כך שמחדלה של המשיבה לא גרם לעיכוב בהליך. נקבע אפוא כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה קודם למועד שקבע השופט רובינשטיין בהחלטתו.

4.

מכאן הערר שלפניי, שבמסגרתו שבים באי כוח העוררים על הטענות שהעלו בבית המשפט המחוזי. נטען כי יש לזקוף לחובת המשיבה את מחדלה לבקש הארכת מועד להוצאת תעודת חיסיון; וכי

הזמן שחלף מאז הסולחה

עולה כדי שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בתנאי החלופה ושחרור העוררים לחלופת מעצר בבתיהם.

המשיבה מתנגדת לערר. נטען כי תעודת החיסיון הוצאה ביום 2.7.2013 והועברה לבאי כוח העוררים ביום 10.7.2013. עוד נטען כי משלא התייצבו העדים על אף שזומנו כדין, ממילא נדרשה ישיבת הוכחות נוספת; כי יש ליתן משקל לחומרת העבירות; וכי אין עילה לעיון חוזר בשלב זה.

5.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, באתי למסקנה שדין הערר להידחות, משלא נמצאה עילה

להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אכן, לא אחת עמד בית משפט זה על חשיבות ההקפדה על הוצאת תעודת חיסיון בסמוך להגשת כתב האישום, וככל שחל עיכוב בהוצאתה, על המדינה להתכבד ולהגיש בקשה להארכת מועד להוצאתה ובית המשפט יחליט בה כחוכמתו (ראו, למשל, בש"פ 6453/10 עמר נ' מדינת ישראל , פסקאות 8-5 (12.9.2010)). ברם, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בנסיבות העניין אין לומר כי מחדלה של המשיבה קיפח את זכויותיהם הדיוניות של העוררים או גרם להתארכות ההליכים. זאת, הן משום שבאי כוח העוררים ביקשו לחזור בהם מהסכמה שנתן בא כוחם הקודם של העוררים לוותר על חקירת עדי תביעה מסוימים ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשתם; הן משום שעדי התביעה לא התייצבו לישיבת ההוכחות הגם שזומנו כדין. על כן ממילא

נדרש לקיים ישיבת הוכחות נוספת. בהחלטתו האמורה קבע השופט רובינשטיין

כי ניתן יהיה לעיין פעם נוספת בתנאי החלופה בחלוף מחצית השנה ממועד החלטתו, קרי ביום 28.8.2013. לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לסטות מהמתווה שנקבע בהחלטה זו.

6.

סוף דבר: בהיעדר שינוי נסיבות, יהיו העוררים זכאים להגיש בקשה לעיון חוזר ביום 28.8.2013. הערר נדחה אפוא.