בש"פ 5263/05 מדינת ישראל נ. שלומי יוסף

1.בפני בקשה להארכת מעצר שלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן - החוק ).

הארכת המעצר מתבקשת ל-90 ימים נוספים מיום 10.6.05 או עד למתן פסק דין בת"פ 341/04 המתנהל נגד המשיבים 4-1 בבית המשפט המחוזי בירושלים (בפני כב' השופט ע' חבש), ועד למתן פסק דין בת"פ 342/04 בבית המשפט המחוזי בירושלים (בפני כב' השופט י' נועם) המתנהל נגד משיבים 5 ו-6.

הדיון בפני עניינו במשיבים 2-1, היות שמעצרם של משיבים 6-3 הוארך בהסכמתם.

2.נגד המשיבים הוגשו כתבי אישום המייחסים להם קשירת קשר לבצוע פשע בצוותא, בצוע מעשה הריגה וגרימת חבלות חמורות אשר בוצעו על רקע סכסוך קודם ונקמה. המשיבים הגיעו לדירת המתלוננים לאחר שהצטיידו בסכינים, במברג ובאלות והכו אותם עד שנזקקו לטפול רפואי. אחד מהם נדקר 4 דקירות בירך ימין, אחת הדקירות חדרה עמוק למפשעתו וגרמה למותו. למשיבים 4-1 יוחסו בכתב האישום גם העלמת ראיות ותאום גרסאות בכוונה להכשיל הליך משפטי - עברה של שיבוש מהלכי משפט. יחד עם הגשת כתבי האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים בעניינם של המשיבים 1, 2, 4 5 ו-6. בית המשפט קבע כי קיימות עילות מעצר ומסוכנות.

3.בית משפט זה, בהחלטות נפרדות (כב' השופטת מ' נאור, כב' השופטת א' פרוקצ'יה, כב' השופטת ד' ביניש וכב' השופט י' עדיאל) דחה עררים שהוגשו על ידי משיבים 2, 4, 5, 6 על מעצרם עד תום ההליכים. כב' השופט לוי האריך ביום 7.3.05 וביום 8.3.05 ב-90 ימים את מעצרם של המשיבים בהסכמה.

4.מעצרם של המשיבים מסתיים ביום 10.6.05.

בא כוח המשיבים 2-1 מסכים להארכת מעצרם לתקופה של 30 ימים נוספים בלבד. באת-כוח המדינה מבקשת הארכה ל-90 ימים נוספים כאמור.

הכרעת הדין ניתנה ביום 1.5.05. הטיעונים לעונש נקבעו ליום 21.6.05. בית המשפט הורה על הזמנת תסקירי שרות מבחן. באת-כוח המדינה מבהירה בקשתה בחוסר ודאות באשר למועד סיום ההליכים במתן גזר דין והבקשה להארכה של 90 יום מטרתה ליתר צורך בפניות נוספות לבית המשפט. היום, כאשר המשיבים הורשעו, הרשעתם מלמדת על מסוכנותם, חזקת חפות לא עומדת להם עוד והחשש להימלטותם הופך מוחשי.

הסנגור מצדו מסביר את עמדתו בכך שהוא רואה את סיום ההליך עם מתן גזר דין תוך זמן סביר, מה גם ששרות המבחן תאם מפגש עם מרשיו וקיים סכויי סביר לסיום ההליכים בתוך 30 הימים המוסכמים על ידו.

5.הארכת מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים אינה מעשה שבשגרה ותעשה במקרים נדירים וחריגים. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים כאשר מדובר בהארכת מעצר שנייה ושלישית. כבר נאמר לא אחת על-ידי בית משפט זה כי הארכת מעצרו של אדם מכוח סעיף 62 לחוק הינה בחזקת "חריג לחריג" ולכן סמכות זו הוקנתה לשופט בית המשפט העליון בלבד. בית המשפט יעשה שימוש בסמכות זו רק כאשר סבור הוא כי נסיבות המקרה מצדיקות זאת. בענייננו המשיבים הורשעו בעברות חמורות. חזקת החפות לא חלה לגביהם עוד. עם זאת, זכאים הם לסיום משפטם בטווח הזמנים שקבע המחוקק.

במקרה שבפנינו בית המשפט עשה מאמץ ראוי לסיום ההליכים בהכרעת דין תוך זמן סביר ואני משוכנעת שכך יעשה גם לגבי סיומם בגזר הדין. התמשכות הליכים היא בבחינת "עינוי דין" לכל נאשם. "עינוי דין" עשוי להגרם לנאשם שהוא בחזקת חף מפשע ומחכה לסיום משפטו, אך הוא עלול להגרם גם לנאשם שהורשע ומחכה לגזר דינו. אני סבורה ששלושה שבועות אכן יהיו זמן מספיק לסיום ההליכים בגזר דין.

אני נעתרת איפוא לבקשת המדינה בחלקה ומאריכה את מעצרם של המשיבים 2-1 ב-45 ימים נוספים, דהיינו עד ליום 24.7.05.