בש"פ 5276/00 משה ששון נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשישה אישומים בגין עבירות מין שביצע בשתי ילדות בנות משפחתו, ובכללן מעשה סדום בנסיבות אינוס בקטינה בת-משפחה ואינוס בנסיבות מחמירות בקטינה בת-משפחה.

על-פי כתב-האישום, בוצעו מעשים אלה בשתי אחייניותיו של העורר, קודם באחת, אשר כונתה בכתב-האישום "מתלוננת א'", ואחר-כך בשנייה, אשר כונתה "מתלוננת ב'". בעת ביצוע המעשים, אשר נמשכו עד סמוך למועד הגשת התלונה על-ידי "מתלוננת ב'", היו המתלוננות בנות 12 שנים.

לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות, הורה בית-המשפט המחוזי (הנשיא אורי גורן) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שבפניי, בגדרו נטען, כי אין ראיות מספיקות להוכחת המעשים שעל-פי כתב-האישום ביצע העורר ב"מתלוננת א'". כן נטען, כי ראוי הוא לקבוע לעורר חלופת מעצר בגין המעשים שביצע על-פי כתב-האישום ב"מתלוננת ב'". לגבי מעשים אלה, אין חולק, כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות למעצר.

לבקשת העורר, הוריתי לשירות-המבחן להגיש תסקיר מעצר. בגדר התסקיר שהוגש, המליץ שירות-המבחן להחזיק את העורר במעצר-בית בפיקוח בתו וחתנו.

לא אוכל להיעתר לערר, ולעניין זה גם להמלצת שירות-המבחן. מכלול הראיות הקשורות זו בזו מצביע על כך שקיימות ראיות לכאורה גם בקשר לפרשיות בהן קורבן העבירה היתה "מתלוננת א'" בעוצמה מספקת למעצר.

עבירות מין בקטינים בכלל, ובקטינים בני-משפחה בפרט, מעלות שני חששות; האחד, חשש לפגיעה בקורבנות העבירה. פגיעה זו היא לאו-דווקא פיזית, ועלולה להיות גם נפשית. היא נובעת מכך שהאנס, שהוא בן-משפחה בגיר, מסתובב חופשי. מעצר-בית בבית בן-משפחה אחר כלל אינו משרת את מטרת המעצר. החשש השני הוא להשפעה על קורבנות העבירה, והוא אינהרנטי לסוג העבירה. במקרה שלפנינו, חשש זה לא הוסר ואינו יכול להיות מוסר באמצעות ישיבה בבית בתו, היא בת-דודתם של הקורבנות.

הערר, איפוא, נדחה.