בש"פ 5278/13 מחמוד חביבאללה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' הלמן ) שדחה את בקשת העורר לשחרורו לחלופת מעצר.

1.

נגד העורר ונגד אביו (להלן: נאשם 2 ) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות (העורר בלבד), ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (נאשם 2 בלבד) ואיומים (נאשם 2 בלבד). לפי כתב האישום, על רקע סכסוך קודם, החלו העורר ונאשם 2 לקלל את דודם של הנאשמים, מחמד חביבאללה (להלן: מחמד ), כשחלף בקרבה לביתם; וזה קילל אותם בחזרה והחל לשבור את חלונות רכבו של בנו של נאשם 2 שחנה מתחת לבית. בתגובה ירד העורר מהבית כשהוא מצויד בסכין בעלת להב באורך של כ- 12 ס"מ בכוונה לדקור את מחמד. העורר רץ לכיוון מחמד ודקר אותו באמצעות הסכין בראש, בצוואר, בידיים, בגב ובחזה וגרם לו לפצעים. בני משפחה ששהו במקום הפרידו בין הנצים. או אז הגיע למקום הנאשם 2 כשהוא נוהג ברכב וניסה לדרוס את בני משפחת מחמד. הוא התנגש ופגע בבת משפחה שהייתה במקום וגרם לפציעתה. לאחר מכן יצא מהמכונית כשהוא אוחז בידו אלה ארוכה מעץ וניסה לתקוף באמצעותה את דודו עבד אל-באסט. בעקבות התערבות של אנשים שנכחו במקום, הופסקו מעשיו של נאשם 2.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. לאחר שהוגש תסקיר, שהמליץ שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, הסכים בא כוחו על מעצרו עד לתום ההליכים. בית המשפט אישר את ההסכמה, והוסיף כי העורר רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר כשיוכל להציג חלופת מעצר הולמת, מבלי להביע עמדה ביחס לאפשרות לשחרור לחלופה. לאחר מכן פנה העורר לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר והציע חלופה בכפר יפיע, שם ישהה בדירה שכורה בפיקוח של שני ערבים.

3.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' הלמן ) דחה את הבקשה בקובעו כי המעשים המיוחסים לעורר בוצעו לכאורה על רק סכסוך ממושך בין משפחתו למשפחת המתלונן, ונשקפת ממנו מסוכנות המתחזקת על רקע עבר פלילי קודם. נקבע כי העורר ביצע את העבירה כשהיה אסיר ברישיון, לאחר ששוחרר בשחרור מוקדם ממאסר ממושך. נסיבות אלו לא הרתיעו אותו מלבצע עבירות נוספות. על רקע זה נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו לחלופה וקבע שיש סיכוי להישנות מקרים דומים בעתיד. מעבר לנדרש קבע בית המשפט המחוזי כי לא שוכנע שהחלופה המוצעת עשויה להפיג את החשש הנשקף מהעורר. זאת, הן משוב שהחלופה אינה קונקרטית דיה משלא הוצג הסכם שכירות, לא ברור מי בעל הבית ומה כתובת החלופה; הן משום שהערבים שנחקרו בבית המשפט לא הותירו רושם של ערבים סמכותיים דיים, היכולים להציב לעורר גבולות.

4.

מכאן הערר שלפניי, שבמסגרתו שב בא כוח העורר על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי, ובתמצית, שהיה מקום לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוטלה על הנאשם 2, בכפר יפיע. המשיבה מתנגדת טוענת כי דין הערר להידחות בהיעדר עילה להתערבות.

5.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, באתי למסקנה שדין הערר להידחות. אין חולק על המסוכנות הנשקפת מהעורר בהינתן העבירה המיוחסת לו, והעובדה שאין חולק כי קיימות ראיות לכאורה לביצועה. העורר ביצע את העבירה כשהיה אסיר ברישיון, בלא שהחשש מפני הפקעתו בגין מעורבות בפלילים הרתיע אותו מלעבור אותה. תנאי לשחרור לחלופת מעצר הוא שניתן יהיה ליתן אמון בנאשם, וביצוע עבירה פלילית חמורה תוך הפרת תנאי רישיון פוגע באמון זה ומטה את הכף שלא לשחרר לחלופה (בש"פ 3955/08 מחמד נ' מדינת ישראל (14.5.2008); בש"פ 6354/06 קסטיאל נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (13.8.2006)). יתר על כן, שירות המבחן התרשם כי העורר מתאפיין באימפולסיביות; כי הוא בעל סף תסכול נמוך; וכי בסיטואציות שבהן הוא חש פגיעה בכבודו, הוא עלול לעשות שימוש באלימות ולראות בה אמצעי לגיטימי לפורקן כעסיו ותסכוליו לצד קושי באמפתיה כלפי האחר. מאפייני אישיותו אלה והסכסוך המתמשך עם המתלוננים מעצימים את הסיכון להתנהגות דומה בעתיד. על רקע מכלול זה, אין עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה לא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהעורר באמצעות חלופת מאסר. מעבר לנדרש אציין כי אין להתערב אף בקביעה שהעורר לא הציג חלופת מאסר הולמת. אשר לחלופת המעצר של המשיב 2 בכפר יפיע – שירות המבחן התרשם שאין בה כדי להוות חלופה הולמת. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את החלופה שהציע העורר משום שלא הייתה קונקרטית דיה ועל סמך התרשמותו מהערבים שנחקרו לפניו. גם בקביעות אלו אין יסוד להתערב.

כאמור, הערר נדחה.