בש"פ 6354/06 אסף קסטיאל נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא טימור) , בב"ש 21286/06, מיום 25.7.06, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים.

1.ביום 27.6.06 הואשם העורר בעבירות של התפרצות לדירה, החזקת מכשירי פריצה ונסיון גניבה.

2.לפי כתב האישום, ביום 26.6.06, בשעה 8:00 או בסמוך לכך, התפרץ העורר לדירת מגורים. העורר פתח את חלון הסלון באמצעות מברג וניתק את מערכת האזעקה. הוא נתפס בשעת מעשה על ידי בעל הדירה ושוטרים, כשהוא נושא במכנסיו תכשיטים שונים שנטל מחדר השינה.

3.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופטת כהן ), בעקבות המלצת שירות המבחן בתסקיר המעצר, הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית אביו של העורר, בכפוף להפקדה וערבויות. זאת, לנוכח גילו הצעיר של העורר והתרשמותו של בית המשפט מרצינותו של אביו ויכולתו לקיים פיקוח ראוי עליו.

על החלטה זו עררה המדינה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר והורה על מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי ציין את עברו הפלילי של העורר ואת

העובדה כי בעת שביצע (לכאורה) את העבירות הנוכחיות, היה העורר במעמד של אסיר משוחרר ברישיון, כאשר שני מאסרים מותנים בני הפעלה בשל עבירות דומות תלויים ועומדים נגדו. בית המשפט קבע כי התסקיר, שהמליץ על חלופת המעצר, לא התייחס לשאלת יכולתה של חלופה זו לאיין את מסוכנותו. בית המשפט קבע עוד, כי חלופת המעצר בביתו של האב איננה מספקת, משום שכל העבירות שביצע העורר עד כה, בוצעו בעת שהעורר גר בבית אביו.

4.העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה נגדו. בעניין מסוכנותו טוען הוא, כי מדובר בעבירות רכוש, אשר חלופת מעצר מגבילה והדוקה יכולה לאיין את המסוכנות העולה מהן. העורר טוען, כי אם בתסקיר המעצר אכן אין התייחסות למסוכנותו, כקביעת בית המשפט המחוזי, הרי שיש להחזיר התיק לבית משפט השלום לשם הכנת תסקיר משלים, אשר יבחן את מסוכנותו ואת המענה אשר נותנת לה חלופת המעצר המוצעת. לטענתו, אמנם יצא מבית אביו עת ביצע את העבירות, אך בכל הליכי השחרור ממעצר בהם היה האב מעורב, מעולם לא כשל בפיקוח עליו. לבסוף, מבקש העורר להתחשב בנסיבותיו האישיות ולאפשר לו הזדמנות נוספת להשתקם. המשיבה, מצדה, מדגישה את עברו של העורר ואת העובדה כי ביצע את המיוחס לו כאשר היה אסיר ברשיון. לטענתה, חלופת המעצר בבית האב איננה ראויה, משום שהאחרון לא הצליח להציב לעורר גבולות בעבר.

5.דין הערר להידחות. לחובת העורר 8 עבירות רכוש קודמות, ביניהן 6 עבירות של התפרצות לבתי מגורים אשר בוצעו בשנתיים האחרונות. בנוסף, העורר ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום הנוכחי כשהיה אסיר ברישיון, ולאחר חמישה חודשים בלבד מעת שחרורו ממאסר בן 26 חודשים, שריצה בגין חמש עבירות של התפרצות. אם לא די בכך, העורר ביצע את ההתפרצות נשוא כתב האישום בעת ששני מאסרים מותנים בני הפעלה תלויים ועומדים מעל ראשו.

כל אלה דוחקים למסקנה כי מסוכנותו של העורר רבה היא, וכי אין ליתן אמון בו שיפעיל שיקול דעתו כראוי, ויירתע מלחזור ולבצע עבירות רכוש נוספות (השוו בש"פ 5293/06 מדינת ישראל נ' גז , ניתנה ביום 8.8.06). בנסיבות מקרה זה, קיים חשש כי העורר יפר פעם נוספת את האמון שניתן בו. לאור כל האמור, אין לשחררו לחלופת מעצר.

הערר נדחה.