בש"פ 5293/06 מדינת ישראל נ. פטריק גז

1.זו בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

2.בכתב אישום (מתוקן) מיוחסים למשיב עבירות הונאה בכרטיס חיוב, קבלת דבר במירמה, ונסיון להונאה בכרטיס חיוב ונסיון לקבלת דבר במרמה. עיקרן של העבירות בשימוש בכרטיס חיוב מזוייף כדי לרכוש מוצרים שונים במועדים שונים.

למשיב עבר פלילי מכביד מאד, ובכלל זה עבירות רכוש דומות לאלה בהן הוא מואשם בכתב האישום. הוא ביצע את העבירות נשוא הליך זה כשהוא אסיר ברשיון, ומרחף עליו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה בגין עבירות דומות בהן הורשע אך לאחרונה, ואשר בגינן הוא נשפט לעונש מאסר בפועל של 46 חודשים. המשיב נעצר עד תום ההליכים, בעיקר מפאת מסוכנותו מבחינת החשש כי יחזור לבצע עבירות רכוש לאור עברו המכביד ביותר בתחום זה.

אשר להתנהלות המשפט, ביום 10.10.05 התקיימה הקראה, וב"כ המשיב ביקש דחייה לצורך מענה לאישום; בדיון נוסף שנקבע לצורך כך לא התייצב. ביום 27.2.05 ביקש המשיב דחייה כדי למנות לעצמו סניגור אחר. ביום 26.1.06 התקיימה ישיבה והמשיב הודיע כי אינו מיוצג ונדרשה דחיה נוספת. ב"כ המשיב לא התייצב לישיבת תזכורת ביום 2.3.06 וגם מהישיבה ביום 7.3.06 נעדר. בישיבה ביום 6.4.06 ביקש ב"כ המשיב דחייה נוספת ללימוד תיק הראיות. רק ביום 18.5.06 מסר המשיב את תשובתו לכתב האישום. התקיימו מאז שתי ישיבות הוכחות ונשמעו מספר עדי תביעה.

3.המדינה טוענת כי חומרתן של הנסיבות האופפות את ביצוע עבירות הרכוש על ידי המשיב מצביעות על מסוכנותו הרבה. את התמשכות זמן המשפט יש לזקוף לחובתו של המשיב, אשר התנהלותו בנושא הסדרת ייצוגו ובענין הכנת חומר הראיות לקו בהשתהות ובדחיות רבות. לדעת המדינה, שחרור המשיב עלול להביא בהסתברות גבוהה להישנות התנהגות עבריינית מצידו ויש להגן על הציבור מפני מסוכנותו המובנית. לפיכך, ראוי להאריך את מעצרו.

4.ב"כ המשיב ביקש בטיעוניו כי תיבדק חלופת מעצר בעניין מרשו. לטענתו, תסקיר המבחן שהוגש בעניינו של המשיב לא בחן בפירוט מספיק חלופת מעצר ספציפית שהוצעה.

5.בעקבות הדיון, הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בעניינו של המשיב לצורך בדיקה ממצה של עצם התאמתה של חלופת שחרור כלשהי בנסיבות מקרה זה, והן של התאמת החלופה הספציפית הנדונה. שירות המבחן הגיש תסקיר משלים ביום 12.7.06, הכולל ניתוח מפורט ומעמיק של שאלת עצם התאמתה של חלופה בעניינו של המשיב. מסקנת שירות המבחן מבחינה כוללת של הסוגיה היא, ראשית, כי יש קושי לשלול קיומו של סיכון להישנות התנהגות פלילית מצד המשיב באם ישוחרר. שנית, לענין החלופה הספציפית שהוצעה בביתה של הגב' בן חיים – זו לא נמצאה מתאימה, וסיכומו של התסקיר הוא בשלילת המלצה לשחרר את המשיב בחלופת מעצר.

6.על רקע מכלול הנסיבות כפי שהובהרו בהליך שלפנינו, יש להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את המעצר כמבוקש. המדובר, מצד אחד, בנאשם שמסוכנותו לענין ביצוע עבירות רכוש, כענין של שיטה ממש, היא מובנית ומוכחת. עבריינות רכוש זו אינה יודעת גבולות וריסון, והיא גוברת גם על עונשים שהוטלו על המשיב בעבר שלא הרתיעו אותו, והיא חזקה גם מהיותו אסיר ברשיון וקיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה כנגדו שלא הועילו לשמש גורם מרסן ומגביל. כל אלה לא שמשו מחסום יעיל מפני המשך עבירות הרכוש הסדרתיות, שהמשיב נכרך בביצוען, וברי, כי שחרורו מן המעצר עלול בהסתברות גבוהה להניע ולאפשר את המשך מעשיו הפליליים, תוך גרימת נזק רציני לציבור. והרי עבירות רכוש מסוג אלה שהמשיב היה מעורב בהן לכאורה ניתנות לביצוע בנקל גם ממקום מעצר בית שבו היה שוהה אילו שוחרר בחלופת מעצר.

מצד שני, לא ניתן לומר בנסיבות הליך זה, כי קצבו האיטי של המשפט נעוץ בטעמים מערכתיים. הפעם, המשיב ובאי כוחו הם הגורמים העיקריים להתמשכות ההליכים, וקשה לקבל מפיהם טענה מאשימה כלשהי שמשמעה סחבת או השתהות מערכתית הפוגעת בנאשם.

בנסיבות אלה, יש מקום להארכת המעצר, כדי לאפשר את ניהול המשפט כשהמשיב אינו מהלך חופשי.

לאור זאת, אני מאריכה את מעצרו של המשיב לתשעים יום החל מיום 2.7.06 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.