פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
5308/03
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
העורר:
מאיר אלון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 11.6.2003, בתיק ב"ש
1335/93, שניתנה על ידי כבוד השופט א' אמינוף
תאריך הישיבה: י"ט בסיון
תשס"ג (19.6.2003)
בשם העורר: עו"ד דרור
מקרין, עו"ד איילת דואן
בשם המשיבה: עו"ד גלי
פילובסקי
החלטה
לעורר, שהובא לדין עם ארבעה אחרים, יוחסו בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת, עבירות של סחר בסמים מסוכנים, אחזקת סם שלא לשימוש עצמי, קשירת קשר לביצוע פשע, והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע. תמציתן של העובדות היא, שבתאריך 9.4.03 הגיעו כל החמישה בשלושה רכבים לשביל כורכר באזור הצפון, כדי לעשות עסקה בסם. על כל האירוע צפו אנשי משטרה שארבו במקום, ועל פי הדו"חות שערכו נראו שני אנשים יורדים מכלי הרכב, ומוציאים מתחת לעץ תיק שחור, אשר בדיעבד התברר כי הוא מכיל 20 אריזות של סם מסוכן מסוג חשיש. בהמשך, נטל נאשם 4 (רומן דזרלשווילי – להלן "רומן") את התיק לאחר שהוצאו ממנו שתי אריזות, והניחו ברכבו. את שתי האריזות האחרונות נטל העורר, ובעקבות כך החלו שניים מהרכבים (של העורר ושל רומן) נוסעים לכיוון דרום, בעוד שהרכב השלישי המשיך לכיוון צפון, עד שהם נעצרו על ידי כוחות המשטרה.
העורר הודה מיד עם מעצרו, כי שתי אריזות הסם שנמצאו ברכבו שייכות לו, והכחיש כל זיקה לאריזות שנמצאו ברכבו של רומן. את הגרסה הזו דחתה באת-כוח המשיבה, אשר רואה בעורר כמי שהגיע למקום כדי לרכוש את כל אריזות הסם, ורק כדי לקדם את הסכנה הנשקפת לו אם כל אריזות הסם תימצאנה בחזקתו, הוא החליט לשכור את שרותיו של רומן ששימש כבלדר. כאן המקום להוסיף, כי העורר הגיע לזירת העבירה מירושלים, בעוד שרומן הגיע ברכב שכור מאשדוד, ומפלטי שיחות שאספו החוקרים עולה כי השניים קיימו באותו יום שיחות טלפוניות רבות, דבר המלמד על הזיקה ביניהם. באשר לשיחות אלו טען בפני בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד מקרין, כי הן נועדו רק כדי לאתר את מקום המפגש המתוכנן, ולפחות בשלב זה של ההליכים לא הייתי ממהר לדחות הסבר זה. לפיכך, השאלה הנוספת המחייבת מענה, היא אם נכון היה לעצור את העורר בהנחה שחלקו בפרשה מצטמצם לאותן שתי אריזות אשר נמצאו ברכבו, ואשר הכילו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 1.4 ק"ג. החלטתי להשיב על שאלה זו בחיוב, ומכמה טעמים: כמות הסם שנתפסה מקימה חזקה שהסם לא נועד לצריכה עצמית; לעורר הרשעות קודמות וביניהן אחת מסוג דומה אותה ביצע בשנת 1996; העובדות המיוחסות לעורר מלמדות על כך שהוא מכיר את מקורות הסם ויודע להגיע אליהם, ועל כן יש רגליים לסברה כי הוא נמנה על אלה הנותנים את ידם להפצתו של נגע הסמים בקרב החברה בישראל, וכבר נקבע לא אחת על ידי בית משפט זה, כי נכון יהיה להחזיק נאשמים מסוג במעצר-ממש אף קודם להרשעתם (בש"פ 8593/01, בש"פ 5906/96, בש"פ 7908/00).
לנוכח כל האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.
ניתנה היום, כ"ב בסיון תשס"ג
(22.6.2003).
ש ו פ ט