בש"פ 7908/00 יריב כהן נ. מדינת ישראל

1.העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו ועל כך הערר שבפנינו. העבירה בגינה נעצר היא אחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. הסם נמצא בדירת מגוריו של העורר ואשתו (49 טבליות MDMA - אקסטזי ו27.4788- קנבוס). מספר כדורי אקסטזי נמצאו בכיס מכנסיו של העורר. הסם נמצא כאשר שוטרים ביצעו חיפוש בדירה על פי צו בית משפט. אשתו של העורר הואשמה אף היא בעבירה הנ"ל ובנוסף לכך בתקיפת שוטר שעמד בפתח הדירה. האשה שוחררה ממעצר בתנאים, מטעמים הומניטריים.

2.הסניגור המלומד טען, כי אין ראיות לכאורה נגד העורר; כי אשתו החזיקה בסם לצריכה עצמית והודתה בכך וכי על כל פנים יש לשחררו בתנאים ולו מהטעם שאשתו שוחררה כך למרות שהודתה באחזקת הסמים ונאשמה בעבירה נוספת. עוד טען הוא כי העורר סובל מאבנים במרה והוא זקוק לאישפוז לשם ניתוח.

3.לענין קיום ראיות לכאורה, אין לי אלא להצטרף לניתוח החומר שנעשה על ידי השופט נ' ממן. אף אני כמוהו סבורה, כי קיימות ראיות לכאורה המקימות עילות מעצר.

אשר לשאלת המרתו של המעצר בחלופה הולמת, אין מקום לשחרר בתנאים מי שמחזיק כמות כזו של סם, בגלל הסיכון הרב לציבור הנשקף ממנו ובגלל חוסר יכולת למנוע עיסוקו בכך גם כאשר הוא במעצר בית. הטענה בדבר הפליה בינו לבין אשתו, תמוהה היא. יש להניח שאלמלא היתה זו אשתו אלא שותף גרידא, היה אף הוא נעצר עד תום ההליכים. מחוה הומניטרית כלפי אשתו של העורר, אֵם לתינוקת, בוודאי איננו יכול לשמש עילה לנהוג באותו האופן גם כלפיו. יש לציין, כי מאסר על תנאי בגין עבירה דומה תלוי לו מעל לראשו והדבר לא הרתיע אותו מלבצע את העבירה המיוחסת לו, כך שנשמט בסיס האמון שיש לתת בו לצורך חלופה הבנויה על אמון.

4. הערר נדחה.