בש"פ 5325/08 מדינת ישראל נ. פלוני

זוהי בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

נגד המשיב הוגש ביום 23.9.07 כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה סדום, מעשה מגונה ומעשה מגונה בפומבי. על-פי עובדות כתב האישום, בחודשים יולי-אוגוסט בשנת 2007 לקח המשיב את הקטין ש.ד.ס, יליד שנת 1997 אשר לוקה בפיגור קל (להלן: המתלונן ), לספסל ליד בית כנסת בעיר אשקלון, הוציא את איבר מינו, הוריד את מכנסיו ותחתוניו של המתלונן והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן. עוד נטען בכתב האישום כי אף במקרים נוספים, בהם שהו המשיב והמתלונן בגינת ביתו של המשיב, הוריד המשיב את מכנסיו ותחתוניו של המתלונן והושיב אותו על ברכיו, תוך שהוא מחדיר את איבר מינו לישבנו של המתלונן. כמו-כן, נטען כי בתאריכים נוספים באותה תקופה לקח המשיב את המתלונן לביתו באשקלון והוציא את איבר מינו בפני המתלונן. על-פי כתב האישום, בוצעו המעשים כ-5-6 פעמים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' צלקובניק) קבע כי קיימת תשתית ראייתית להוכחת האישומים נגד המשיב. בית המשפט בחן את עדותו של המתלונן, שניתנה בפני חוקרת ילדים, וקבע כי בנסיבות העניין – על אף חוסר קוהרנטיות מסוימת בעדותו של המתלונן ולמרות הזהירות שיש לנקוט בהערכת עדויות מסוג זה – יש בה כדי להעיד על ביצוע המעשים נשוא כתב האישום על-ידי המשיב. כמו כן, התייחס בית המשפט לעובדה כי המשיב הודה שבינו לבין המתלונן היה מגע והתקרבות בעלת אופי מיני, וכי ישנה אפשרות שהמתלונן שהה בגינת ביתו, כמו-גם לעובדה כי המתלונן ידע את שם המשיב. על רקע זה, קבע בית המשפט כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על דחפים מיניים חולניים ובלתי מרוסנים ועל כן הם מקימים עילה למעצרו. עם זאת, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב, וזאת בשל גילו המתקדם והיעדר עבר פלילי.

3.

לאחר שהוגש תסקיר שירות מבחן, בו נקבע כי החלופה המוצעת – מעצר בית מלא בפיקוח אלקטרוני ופיקוחם של ערבים – אינה ראויה, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט עמד על כך כי מן התסקיר עולה כי המשיב מכור לאלכוהול וכי התרשמותו של שירות המבחן מן המפקחים המוצעים, בני משפחתו של המשיב, לא הייתה חיובית. בהמשך, הגיש בא-כוחו של המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו של המשיב ובית המשפט הורה על עריכת תסקיר נוסף בעניינו. לאחר שהוגש התסקיר, בו עמד שירות המבחן על כך שחלופת המעצר שהוצעה, במסגרת מוסד גמילה פרטי המציע טיפול קצר-טווח בלבד, אינה הולמת את צרכיו של המשיב, דחה בית המשפט את הבקשה.

4.

כעת, בחלוף תקופת המעצר הסטטוטורית, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בבקשתה טוענת המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור בכלל ולציבור הקטינים בפרט, ומצדיקים את המשך מעצרו. זאת, גם בהתחשב בתסקירים שנערכו בעניינו, מהם עולה כי הוא סובל מהתמכרות לאלכוהול. עוד מוסיפה המבקשת כי העונש החמור הצפוי למשיב בגין מעשיו, אם יורשע, מצמיח חשש מובנה מפני הימלטותו מן הדין ומחייב את המשך מעצרו. לבסוף, מעדכנת המבקשת כי נכון למועד זה הסתיים שלב ההוכחות במשפטו של המשיב, התביעה הגישה את סיכומיה ועל ההגנה להגיש סיכומיה בימים הקרובים. לפיכך, טוענת היא כי יש להעריך שמשפטו של המשיב יסתיים במסגרת תקופת הארכת המעצר המבוקשת וגם מטעם זה יש לקבל את הבקשה.

בדיון שנערך בפניי, עדכנה באת-כוח המבקשת כי בא-כוחו של המשיב הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו של מרשו עד תום ההליכים וכי דיון בבקשה, לקראתו יוגש תסקיר נוסף בעניינו של המשיב, קבוע ליום 17.8.08. באת-כוח המבקשת ציינה בהקשר זה כי המבקשת מתנגדת לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרת טיפולית, שכן במקרה דנן כלל לא הוכח הצורך בגמילה. לטענתה, המשיב משתמש בטיעון של גמילה מאלכוהול כדרך להתחמק ממעצר, והיא תומכת טענה זו בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב. מכל מקום טוענת היא כי במסגרת הבקשה הנוכחית יש לדון בשאלת הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים ולא בשאלת שחרורו לחלופת מעצר, המתבררת בפני בית המשפט המחוזי.

בא-כוח המשיב מעדכן, מצידו, כי סיכומי ההגנה יוגשו בימים הקרובים, זאת עקב דחייה קצרה לה היה זקוק בהגשתם. לטענתו, מסיכומי התביעה עולה כי חלה נסיגה מכתב האישום המקורי. יצוין, כי באת-כוח המבקשת חלקה על טענה זו. אשר להארכת מעצרו של המשיב, טוען בא-כוחו כי המשיב הינו אדם מבוגר, בן 71, הסובל מבלבול ומתקשה להסתגל לתנאי המעצר הקשים. לדבריו, יש להתחשב במסגרת ההחלטה על הארכת מעצרו של המשיב בתהליך שנעשה עד כה לבחינת שחרורו לחלופת מעצר במסגרת טיפולית לגמילה מאלכוהול ולהורות כי גם אם יוארך מעצרו, תישמר האפשרות לבחון חלופות אפשריות מסוג זה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, במסגרת ההחלטה על הארכת מעצר מעבר לתקופה הקבועה בחוק מאזן בית המשפט בין זכותו של הנאשם לחירות, כל עוד עומדת לו חזקת החפות, לבין האינטרס שבהגנה על בטחון הציבור ובמיצוי הדין עם הנאשם. כמו-כן, כלל הוא כי ככל שמתמשכים ההליכים מעבר לתקופת המעצר של תשעה חודשים, נוטה הכף לטובת חירותו של הנאשם (ראו למשל: בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן (טרם פורסמה, 19.8.2007) וההפניות שם).

בין הצדדים בענייננו אין מחלוקת בדבר חומרתם המפליגה של המעשים המיוחסים למשיב – תקיפה מינית חמורה וחוזרת של קטין הסובל מפיגור. מעשים אלו, כמו-גם העובדה כי המשיב נוהג לשתות לשוכרה עד כדי אובדן שליטה, מלמדים על המסוכנות החמורה הנשקפת ממנו לציבור בכלל, ולציבור הקטינים בפרט. מסוכנות מסוג זה, הבאה לידי ביטוי בתקיפה מינית של קטין, ובפרט כאשר מדובר בקטין בעל מוגבלות שכלית, אינה מאפשרת, ככלל, שחרורו של נאשם לחלופת מעצר גם בחלוף תשעה חודשים (ראו למשל: בש"פ 8099/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 18.10.2006); בש"פ 3262/07 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסמה, 25.4.2007)). ערה אני לכך שהמשיב הינו אדם מבוגר, ללא עבר פלילי, הסובל מקשיים שונים כתוצאה ממעצרו, בין היתר בשל התמכרות נטענת לאלכוהול. ואולם, נוכח חומרת מעשיו של המשיב והמסוכנות הממשית הגלומה בהם לציבור הקטינים, ובשים לב לכך ששירות המבחן לא המליץ עד כה על שחרורו של המשיב למרות שערך מספר תסקירים בעניינו, איני רואה הצדקה לשחררו לחלופת מעצר גם בעת הזו. זאת, גם בהתחשב בכך שענייננו בבקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתקופה הקבועה בחוק, כאשר משפטו של המשיב נמצא בישורת האחרונה. במצב דברים זה, ניתן לקוות כי משפטו של המשיב יסתיים במהלך תקופת המעצר המבוקשת ולא תידרשנה הארכות נוספות. לאור כל האמור, בנסיבות המקרה דנן, נוטה לטעמי הכף לטובת המשך מעצרו של המשיב.

בשולי הדברים אוסיף, כי על הטיעונים הנוגעים לאפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במסגרת מוסד טיפולי לגמילה מאלכוהול להתברר, כפי שנעשה עד כה, בפני בית המשפט המחוזי. זאת, בשים לב להלכה לפיה, ככלל, שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים לבחינת שילובו של נאשם בהליך גמילה, והסטייה מכלל זה תתבצע במקרים חריגים בלבד, כפי שהותוו בפסיקת בית משפט זה (ראו למשל: בש"פ 684/08 עינב נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 4.2.2008) וההפניות שם).

6.

מעצרו של המשיב יוארך, איפוא, בתשעים ימים החל מיום 23.6.08 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1145/07 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.